top of page
  • Black Facebook Icon
עקוב אחרינו
חיפוש מאמרים על ידי תגים:
פוסטים נבחרים:
להצטרפות לישיבת בנין ציון
ישיבה לחוזרים בתשובה
לחץ כאן
או התקשר:02-5866081

טיול לישיבה

כבר התחלתי לחזור בתשובה, מה שאומר שהתחלתי לשאול שאלות.
הכיפה כבר על הראש וגם ההבנה שכיפה על הראש זה יכול להיות נחמד להגנה מפני השמש, אבל לא מספיק בשביל לחדור את הגולגולת ולהיכנס למוח. שלא לדבר על לחדור אל הלב.

חבר ילדות הציע לי "בוא לישיבה, מה כבר יש לך להפסיד?"
"אני? ישיבה? מה ,עם כל החבר'ה השחורים האלה? השתגעת? לא, אל תפגע אבל זה לא בשבילי!"
"ממה אתה מפחד", הוא המשיך, "מה יש, תתייחס לזה כמו לטיול של כמה חודשים בחו"ל. לא פחדת כשטסת לפרו שתהפוך לאינדיאני, אז מה קרה עכשיו? מפחד שישטפו לך את המוח? אדרבה, תבוא , תנקה קצת את הראש.
"הסכמתי, ארזתי תיק ועליתי לירושלים.

איך שהתחילו העליות לירושלים הרגשתי כאב עמום בקרקעית הבטן, "מה אני עושה, נפלתי על הראש? מה אני צריך את זה? תן לשמור שבת בכיף, מדי פעם ללמוד קצת, מה לי ולכל הדבר הזה?"
מבעד לחלון ראיתי את הנגמ"שים המוטלים בצידי הדרך. פתאום תקף אותי רצון עז להצטרף אליהם,להישאר כך לנצח, גיבור בדרך אל היעד, אבל בלי הפחד והמאמץ הכרוך בניסיון לכובשו.
 
החלטתי שזהו, מחר אני חוזר הביתה. בערב יש שיעור בפרקי אבות שמוסר ראש הישיבה, נלך, נשמע, יהיה נחמד. אבל מחר  חזרה הביתה!
 
כבר בדקות הראשונות של השיעור הבנתי שיש באדם הזה שעומד מולי משהו אחר. נכון, חצי מהדברים שהוא אמר לא הבנתי. אבל דבר אחד היה לי ברור, זה האיש שיראה לי את הדרך. הרגשתי שהוא מדבר אלי, הרגשתי שה' מדבר אלי דרכו:
 
"סבלנות קשורה ותלויה באמון, אם אין אמון אין סיבה להמשיך לסבול. אבל אם יש אמון מלא במי שיתן לנו את שאנו מבקשים ישנה הסבלנות לחכות... כל האמון הזה מצטרף לאמונה שלנו לקב''ה. הפלא הוא שהקב''ה מסכים לחכות לנו".

המשגיח - הרב שמיר

הגעתי בבוקר חם, עם מכנסי ברמודה קצרים בצבע אדום, גופיה וכפכפי אצבע. עמדתי בכניסה לבית המדרש, מביט בבחורים הלומדים בקולי קולות, ים גועש בצבעי שחור לבן.

המשגיח הבחין בי והתקדם לקראתי כשחיוך גדול על פניו :"הנה זה מגיע" ,חשבתי לעצמי, עכשיו הוא יבוא ויתחיל למרוח אותי, שאין לי מה לדאוג ושאף אחד לא ילחץ עלי, שאני לא חייב להתלבש כמוהם וכו'... וכו'...

"בוקר טוב" הוא אמר "אתה החבר של אלון? ברוך הבא! אז מה אתה אומר, בית משוגעים פה לא? אתה רואה את כל אלה עם השחור לבן , הפאות והזקן, תוך 3-4 חודשים אתה בדיוק כמוהם". באותו רגע הוא קנה אותי.

עם השנים נוכחתי לדעת, שהאדם הזה יודע להגיד לכל אחד בדיוק מה שהוא צריך לשמוע באותו רגע וגם למדתי שאצלו זה לא שהחיוך תמיד מרוח על הפנים, אלא הפנים פשוט בנויות על גבי החיוך.

המילה משגיח בד''כ מעלה קונוטציות של אדם חמור סבר, שכל הזמן אומר מוסר ודברי תוכחה. אצל הרב שמיר כל זה נכון, רק שאצלו גם המוסר והתוכחה מלווים בנעימות ובמאור פנים, שבכלל לא מאפשרים לך להרגיש שמוכיחים אותך. ממיס את לבך ובונה אותך לאט לאט ובסבלנות אין קץ. יושב שעות על גבי שעות עם אדם ועוד אדם , מקשיב לכל בעיה, משתתף בכל קושי, נרתם בכל כוחו למצוא פתרון עם כל אחד כאילו הוא יחידי בעולם. נותן לך להבין מה זאת אומרת שאצל הקב''ה כל יהודי הוא בן יחיד.

הישיבה בנויה מ-4 שיעורים,לפי רמת הלימוד :
 בשיעור הראשון - הרב שכן טוב - לומדים לדבר
  בשיעור השני - הרב בן עמי - לומדים להקשיב
בשיעור השלישי - הרב דייטש - לומדים ללמוד
שיעור רביעי - ראש הישיבה - לומדים לחשוב
 
המעבר בין השיעורים הוא אינדיבידואלי ונקבע לפי קצב ההתקדמות האישי של כל אחד בהכוונה ובהדרכה צמודה של ראש הישיבה וראשי השיעור.

שיעור ראשון - מתחילים - הרב שכן טוב

לשיעור הזה מגיעים אנשים שמעולם לא למדו גמרא. חלקם לא יודעים לקרוא כתב רש"י, הרוב יודעים מעט ארמית (לשון הגמרא), אבל כולם עם רצון גדול להבין וללמוד. זה השיעור הקולני ביותר בישיבה.

 

המחשבה האישית נאבקת ומסרבת להתכופף להיגיון האלוקי של דברי האמוראים. קשיים ראשונים של ילד שעכשיו התחיל ללכת ורוצה כבר לרוץ, נחבט וקם ונחבט וחוזר חלילה. ועל כל אלה מנצח בכישרון גדול הרב שכן טוב, תמיד מצליח להוציא ולברור את הסברא הישרה מאמירות מפוזרות ומבולבלות לעיתים של משתתפי השיעור, נותן מקום לכל אחד להתבטא. אבל עם זה מיישר ומכוון אל דרך הלימוד הנכונה.

 

הרב שכן טוב מדבר בגובה העיניים, דברים היוצאים מן הלב חודרים אל הלב. הוא נותן לך את ההרגשה שהוא חלק מההתחבטות, לומדים ביחד. אבל עם זאת כאמור יודע גם לנתב את השיח המפוזר לדרך האמת ולחיפוש אחר ההבנה הנכונה.

שיעור שני - מתקדמים - הרב בן-עמי

שיעור שלישי - מתקדמים פלוס - הרב דייטש

אחרי שקיבלת את האפשרות להביע את עצמך,אתה כבר יודע פחות או יותר לסגנן ולהסביר קושיה ותירוץ, למדת לדבר. עכשיו אתה מוכן ללמוד גם לשתוק. להיות קשוב לדברי רש"י ותוספות ,"ללכת בעקבי הצאן". 

 

אצל הרב בן עמי לומדים איך לסדר את הלימוד. לחלק את הסוגיה לשלבים, בכל שלב להבין בדיוק מה אנו מחפשים לא להתפזר. ניתנת האפשרות להתבטא ,אבל פה כבר דורש ממך הרב לנסח עצמך באופן ברור וממוקד יותר.

 

שלבי הלימוד בישיבה מקבילים גם לשלבי הצמיחה הרוחנית שעובר כמעט כל אחד בתהליך התשובה שלו. אחרי השלב הראשון בו אתה "מוצף באורות" שרק מחפשים פורקן ,עכשיו מגיע הזמן לבנות "כלים" מתאימים.

 

את תחילת הבנייה הזאת עושה הרב בן עמי. עם סברה ישרה וסבלנות יוצאת דופן, לוקח את התלמידים שלב אחרי שלב, מקפיד על שימת לב לפרטים,מיישר את המוח וממקד אותו. מלמד לסלק "הפרעות" חיצוניות של שאלות שאינן רלוונטיות כרגע בכדי שהסוגיה הנידונה תאיר באופן הברור ביותר.

 

בכל שלבי הלימוד מוקנים כלים שהם לא רק לימודיים, אלא כלים שמשמשים את המתבונן בכל נקודה בחיים. קודם כל תבין מה הולך, אח"כ תגדיר מה מפריע, מה הקושיה, אח"כ כבר הרבה יותר קל להבין מה הפתרון.

הדלת נפתחת, תוך שנייה הוא כבר יושב בכסא שלו, את הדרך מהדלת לכסא עושה בחצי ריצה, חומק מאיתנו, שלא נספיק לקום לכבודו.

 

בלי הקדמות מיותרות מיד צולל לסוגיה מציג בעיה, מקשה קושיה,מפרק אותה, מחבר בין השיטות של פרשני הגמרא והפוסקים. הקצב מהיר,המהלכים מרתקים. כמעט ואין רגע לנשום, צריך לבוא מוכנים. כאן כבר נדרשים ליותר עבודה עצמית.

 

אהבת ישראל, אהבת התורה, והישרות שלו כובשת אותך כמעט מיד. אחד היושבים בשיעור סיפר לי שהרב דייטש מבקר בביתו עוד מזמן שהיה ילד קטן, אותו אחד בא מבית מסורתי, לא בדיוק דתי, הרב דייטש הוא זה שלחץ שישלחו את הילד ללמוד במסגרת דתית. לאורך השנים ליוה אותו עד שהגיע לישיבה:

 

"יושבים פה כאלה שאני זוכר שהיו זורקים עליו אבנים כשהיה מגיע לשכונה, והוא חומק מהם ולא מתייאש מנסה לשכנע "בוא נשב נלמד קצת, מה יש? "אחרי שנולד לי ילד בשבת, ונאלצתי לנסוע בערב שבת לבית החולים ניגשתי לרב ואמרת לו: "אני יודע שגם לרב נולד בן בשבת, לא היה מוזר לנסוע בשבת". "מה מוזר?" הוא שאל, "לא יודע להסביר, הרגשה קשה קצת, בכל זאת... שבת." הוא שתק לרגע ואמר "מי אמר שאסור לנסוע בשבת?" הייתי נבוך, "מה זאת אומרת, כתוב בתורה..." "אז מי שאמר שאסור אמר גם שצריך.. מה שווה לך הציווי הזה יותר מזה??" הסתובב והלך. כ"כ פשוט.

 הנבחרת - שיעור ראש הישיבה

אחרי שלוש שנים הרגשתי שאני בשל. עדיין היה לי קשה להחליט על המעבר בגלל החיבור המיוחד שהרגשתי כלפי הרב דייטש. אבל מצד הלימוד הרגשתי שמיציתי את הדרך הזאת. הרצון ללמוד מראש הישיבה, (שהכרתי את צורת החשיבה והניתוח שלו מהשיעורים שהוא מוסר לכל הישיבה בשיעורים כלליים ,ובשיעורי פרקי אבות), הכריע את הכף.

 

הגשתי בקשה "לעלות" שיעור. לקח קצת זמן עד שנעניתי.. הרב קרא לי לשיחה. " למה לך לעלות שיעור?", "אני רוצה ללמוד מהרב", "למה?", לרגע היססתי " הלימוד אצל הרב דייטש זה כמו לנסוע במכונית מרוץ במרחבים מרהיבי נוף, הנסיעה מרגשת ומספיקים לראות המון. אבל אני לא מספיק לגמרי להתפעל מהיופי לעומק. הייתי רוצה לעצור קצת בצד הדרך. להתמקד באיזה פרח. ליהנות מהיופי שלו עד הסוף. "הרב הביט בי לרגע, הרגשתי איך גלאי האמת שלו עושים לי סריקת מערכות. "נו מילא, נודניק, תבוא מחר לשיעור".

 

למחרת כשהתיישבתי יחד עם עוד שני חברים חדשים בשיעור, נכנס הרב, ופתח "ברוכים היורדים", כך הוא נהג לקבל כל מי שהגיע לשיעור. אחרי שהתרגלנו במשך כמה שנים לראות פרשנים ומהלכים מורכבים. הרב מסר במשך שעתיים שיעור על שתי שורות בגמרא ועוד 3 מילים ברש"י. אבל הוא הראה לנו איך בתוך כמה מילים, עם העיניים הנכונות, מקופלים כל הראשונים והאחרונים. כל חלקי הפרד"ס (פשט רמז דרש סוד)...

איך בתוך פרח קטן עם המשקפיים הנכונות. אפשר להבחין בכל נפלאות הבריאה.

bottom of page