• White Facebook Icon
ישיבת בנין ציון

נוף רמות 75, ירושלים

דוא"ל: binyanzion@gmail.com 

פקס:  02-5866081

טל':    052-7142374

         052-7670371

הקהילה הסודית של בעלי התשובה הם יושבים במרתף בית כנסת ירושלמי, ומונהגים על ידי הגאון רבי עמיחי הורוביץ, ראש ישיבה כריזמטי שהצליח לשבור את כל המוסכמות על עולמם של בעלי התשובה.

האנשים בבית המדרש ישבו ליד השולחנות והסטנדרים, זה לצד זה, כשגמרות גדולות פתוחות לפניהם, ולא הרימו עיניים גם כשעברנו לידם עם צוות הצילום. אף אחד מהם לא. לא האברכים הוותיקים ולא אלו שנראו כאילו זה מקרוב באו לבית המדרש. מהצד נראה שהמכנה המשותף לחבורה הזו היא ההשתוקקות למילה הכתובה שלפניהם. קול התורה, זה שמוכר מהיכלי הישיבות הגדולות, בירושלים ובבני ברק, מילא את היכל בית המדרש הקטן ששוכן בקומה התחתונה שבבניין ירושלמי גבוה בשכונת רמות. הם ישבו שם זה לצד זה, עמלים ושקועים בכל מאודם בלימוד התורה, וגם כאשר הסתובבנו אנחנו בין הספסלים, קשה היה לגרום למי מהם להרים את עיניו מספרי הקודש ולפנות מזמנו לביקור שלנו. חלק מן היושבים מכירים את ההיכל הזה כמעט שני עשורים. מדי בוקר הם עושים את דרכם אל הישיבה, ועוזבים אותה רק בסיומו של יום ארוך וגדוש בש"ס ופוסקים. חלקם האחר של הנוכחים החלו לפקוד את ספסלי בית המדרש רק בחודשים האחרונים, ועובדה זו מתבטאת ברעש הלימוד שעדיין אינו מוכר להם ובחזותם החיצונית שהולכת ומתקרבת לחזותו של בן תורה. הישיבה הזו, העונה לשם 'בניין ציון' לא מוכרת. היא שוכנת בשכונת רמות החרדית, בלבו של אחד מבתי הכנסת המיתולוגיים של השכונה – 'אוהל יוסף'. את בית הכנסת הזה, מרכז יהדות שוקק חיים, מכירים רבים. אבל את האימפריה התורנית ששוכנת בקומה התחתונה של בניין בית הכנסת מכירים מעטים, מלבד חובשי ספסלי בית המדרש עצמו. כשביקרנו בישיבה בשבוע שעבר, נדהמנו. כבר ביקרנו בכמה וכמה ישיבות לחוזרים בתושבה, אבל את עצמת ההתמדה וה'קול תורה' שמצאנו כא, נדיר לראות גם במקומות מבוסססים יותר. ואף אחד גם לא נאלצנו להמתין בסבלנות להפסקה שהתקיימה זמן רב לאחר שבאנו להיכל בית המדרש. ורק אז למדנו על הקהילה הצנועה והמסתתרת הזו.

"הצנעה והשקט טובים לנו", הסביר לנו אחד האברכים. "אנחנו מעורים היטב בחיים כאן, אבל מעולם לא התעסק מישהו מאתנו ביחסי הציבור של הישיבה, חונכנו אחרת, ואנחנו משמרים דרך אחרת". הקהילה, שמונה כיום למעלה ממאה אברכים ותלמידים, מחזיקה כמות בוגרים מכובדת. מרבית הבוגרים מתגוררים גם הם בסביבת הישיבה, והקשר בינם לבין הלומדים החדשים הולך ומתעצם.

 

תשובה של 'ראש ישיבע'

מאחורי המפעל הזה, שהעמיד עד כה מאות רבות של חוזרים בתשובה, ניצב אדם אחד. קוראים לו הרב עמיחי הורביץ, בפי תלמידיו 'הראש ישיבע'. גם אלו שההגייה הליטאית המוכרת עדיין אינה שגורה היטב על לשונם, יודעים להגות היטב את צמד המילים הזה. "אני לא אגזים אם אומר שלדעתי מדובר בישיבה הטובה ביותר בארץ", אמר לנו בכניסה לבית המדרש הרב אמנון דוידוביץ'. אברך ותיק שהצטרף לצוות הישיבה לפני שנים ספורות. "למדתי בישיבות בצעירותי ואני פועל בעולם התורני זה שנים רבות. אבל

מקום כזה, אין בנמצא".

 

גם ר' ירון כוכבי, אברך שלומד בישיבה זה שמונה-עשרה שנה

ברציפות, התבטא במונחים דומים. "יש אברך מוכר שמתגורר בסמיכות לישיבה, בשכונת רמות, שמדי בוקר נכנס לכאן, מציץ פנימה, שואב את קול התורה שכאן, והולך לכולל שלו", סיפר לנו. "יש קסם במקום הזה, שאי אפשר להסביר אותו. רבים מבין היושבים פה עברו מסלולים שונים ומשונים עד שהגיעו לכאן. המשיכה למקום הזה היא בלתי מובנת ומעל לדרך הטבע.

"עולם הישיבות לבעלי תשובה הוא אי בפני עצמו, ומטבע הדברים, לרבים מהחוזרים קשה להשתלב בציבור החרדי", המשיך כוכבי, "אבל הישיבה, שאני שמח להיות חלק ממנה בשני העשורים האחרונים, הצליחה לעשות את הבלתי

ייאמן ולהפוך לבית ייצור למשפחות חרדיות נורמ־טיביות, עם כל הניואנסים המייחדים את הציבור החרדי".

כך סיפר לנו גם הרב דוד בן עמי, ר"מ בשיעור ב' בישיבה, שהגיע לפני שבע-עשרה שנה לישיבה, כשהוא באמצע שירותו הצבאי. "הגעתי לכאן כבחור מסורתי, ומיד מצאתי את טעם התורה". הוא מספר. "עוד לפני שהגעתי לכאן טעמתי הרבה מאד סגנונות. אבל המקום הזה כבש אותי. בגלל החתירה לאמת, אמת ללא פשרות, והשאיפה התמידית לרדת לשורשי האמת. זה קסם לי, זה משך אותי וזה עדיין מושך מאות אנשים, מדי שנה, שרוצים להיות קרובים

לאמת הזו".

אחרי שעה קלה, שבה שמענו את סיפוריהם האישים של התלמידים, הסקרנות שלנו הלכה והתעצמה. היו שם טייסים ורופאים לשעבר, אנשי אקדמיה ושוטרים. אחד מהלומדים, צייר בן שמונים וחמש, סיפר שלפני עשור חזר בתשובה, רק בגלל הקשר שלו עם הישיבה. הרשימה המגוונת הזו כולה הצביעה על אדם אחד, שמתגורר בדירה פשוטה, בסמיכות לישיבה, כאיש שאחראי למהפכים והתמורות שחלו בחייהם.

"אין הרבה מחנכים וראשי ישיבות שמסוגלים לרדת לרבדים העמוקים ביותר של נפש החוזרים בתשובה", אמר לנו הרב דוד בן מנחם, חוזר בתשובה בעצמו שמשמש כיד ימינו של ראש הישיבה. "ה'ראש ישיבע' במובן הזה הוא חד בדרא.

הוא מכיר את זה טוב מכולם, כי הוא בעצמו בא משם, מלב ההוויה החילונית. הוא חד מאוד, חריף במיוחד ויודע לכוון כל אחד שנכנס לכאן בדרך המתאימה והראויה לו. 'הראש ישיבע' הוא האורים ותומים של כולנו כאן".

 

אצל ראש הישיבה

בכניסה לדירה הפשוטה המתין לנו ראש הישיבה, הגאון רבי עמיחי הורביץ. המבט שלו היה חודר ועמוק. "היכנסו", אמר בקול שקט. כשנכנסנו פנימה, אל הסלון הפשוט והסטנדרטי, הבחנו מיד באי-הנוחות ששולט בו. "מעולם לא שוחחתי עם אף עיתונאי", אמר בחצי חיוך. "האמת היא, שאני לא מחסידיה הגדולים של העיתונות". מאוחר יותר למדנו, שהסירוב העיקש להיחשף נבע בעיקר בגלל מורו ורבו של ראש הישיבה, הגאון רבי משה שפירא זצ"ל, שהלך לעולמו בשנה האחרונה. "ר' משה לא ראה לנכון לקיים ראיונות", הסביר הרב הורביץ, "וסביר להניח שאם היה עדיין איתנו, הראיון הזה לא היה מתקיים. כיום אני חושב שאולי יכולה לצאת תועלת מהעניין, ולכן הסכמתי".

דיבורו חד וברור. למרות העובדה שהוא מתקרב לשנתו השבעים, קל להבחין שמדובר באדם בעל כריזמה שמצליח לסחוף אחריו רבים וטובים. הרב הורביץ, למדנו, נולד למשפחה חילונית שחייתה ברמת גן, ארבע שנים בדיוק אחרי שקמה מדינת ישראל. "נולדתי ביום העצמאות, ומכאן שמי, 'עמיחי' ", הוא מספר. ההורים שלי לא שמרו תורה

ומצוות באופן המוכר. אם היינו בני עדות המזרח, סביר להניח שהיית מכנה אותנו משפחה מסורתית. מכיוון שההורים שלי הם בני אשכנז, אנחנו נקראנו פשוט חילונים. הקשר היחיד שלנו לדת התבטא בקידוש בליל שבת".

אביו, סיפר לנו בהמשך, חזר בתשובה בזכותו, שנים רבות לאחר שהוקמה ישיבת 'בניין ציון'. גם אחיו הגדול עשה דרך דומה, בעקבות פעילותו של הרב הורביץ. "גדלתי ככל ילד חילוני, למדתי בבית הספר 'הלל' ברמת גן, ובהמשך רשמו אותי ההורים לבית הספר הריאלי בחיפה, שנחשב אז כבית הספר התיכון הטוב בארץ".

בשנת תש"ל (1970) התגייס הורביץ לצה"ל. באמצע השירות הועבר לחיל המודיעין, שם שירת בתקופת מלחמת יום הכיפורים. "הייתי קצין מודיעין, כשהחברים הטובים ביותר שלי, שנשארו בחיל הרגלים, נהרגו בקרבות על החרמון", הוא מספר, "התקופה הזו השפיעה עלי מאוד. השבר הנוראי שחווינו במלחמה והתקופה הקשה עוד יותר שהגיעה לאחריה הותירו בי חותם עמוק. כקצין מודיעין הייתי מודע לריבים ולהתמודדויות הקשות ביותר של קברניטי המלחמה. בקשר היינו שומעים את אריאל שרון מתווכח עם גורודיש )שמואל גונן. אלוף פיקוד הדרום במלחמת יום הכיפורים. ש"ג( אם להעביר אוגדה שלמה משם לפה. הוויכוחים היו מרים, קשים, ואני נדהמתי מדרכי ההתנהלות של הצבא אל מול מציאות המלחמה. זה היה קשה מאוד, עצוב מאוד והשאיר חורים גדולים מאד בלב

שלי ושל החיילים שאיתם שירתי".

עם תום הקרבות החליט הורביץ להקדיש את חייו ללימודים. הוא התחיל ללמוד באוניברסיטה העברית בירושלים והשלים שני תארים במקביל בכימיה ופיזיקה. בתקופה הזו, הוא מספר, חל השינוי בחייו, והוא הפך למה שנהוג להגדיר חוזר בתשובה. "המציאות אז הייתה שונה לגמרי מהיום". הוא מספר. "לא היו מוסדות לחוזרים בתשובה. המוסד היחיד שפעל אז היה ישיבת 'אור שמח' אבל לא הייתה מודעות לעולם התשובה. לא דיברו על זה וזה היה מאוד חריג. מי שחזר, עשה את זה על דעת עצמו, בדרך לא דרך. כמובן שלא שמעתי על ישיבות. הישיבה היחידה שעליה שמעתי הייתה ישיבת פוניבז' בבני ברק, שהייתה ממוקמת לא רחוק מבית הוריי ברמת גן".

 

 

 

 

 

כשאנחנו שואלים על ההליך שהוביל את הרב הורביץ אל עולם התשובה, הוא עוצר לרגע. אחרי מחשבה עמוקה הוא שולף ספר תהילים שנמצא בספרייה שלידו ומבקש להקריא מתוכו פסוק "הוֹשִׁיעָה ד' כִּי גמָר חָסִיד כִּי פַסּוּ אֱמוּניִם מִבְּניֵ אָדָם", מקריא הרב מתהילים, מזמור י"ב. "אני חושב שהפסוק הזה יכול להסביר את השינוי שהחל להתחולל בי. אני אומר זאת כיום, כי אז בוודאי לא הייתי מודע לטקסט הזה".

"בתקופת הלימודים שלי, התחלתי להרגיש את חוסר האמון, הייאוש מהמציאות שמסביב. כמו שדוד המלך כותב "פַסּוּ אֱמוּניִם מִבְּניֵ אָדָם". אלו היו הימים שאחרי המלחמה, ואני הרגשתי ממש שאין לי אמון באף אדם.

"צריך להבין קצת את הרקע. במלחמת ששת הימים, אני כבר הייתי בפנימייה צבאית. אני זוכר שהיינו במקלט כאשר הגיעו ידיעות על כך שחיל האוויר הישראלי חיסל את חיל האוויר המצרי תוך כמה שעות. כשיצאנו לבית, לבושים במדי צבא של הפנימייה, לא היה רכב שלא עצר לידינו והציע לנו טרמפ. הייתה אופוריה. אנשים האמינו שיש מדינה, יש צבא, יש חיים. יש על מי לסמוך, לכן המשבר שאחרי מלחמת יום הכיפורים היה אדיר. רבים הרגישו שאין על מי לסמוך. איך לך שום דבר יציב, אתה לא יכול לסמוך לא על המדינה, לא על הצבא ובטח לא על עצמך. ואז, מהמקום הכי נמוך הזה, מתחילות השאלות – האם יש בעולם איזו שהיא אמת? איזה עוגן שאני יכול לאחוז בו?"

איך מהמקום הזה נולד חיבור לעולם התשובה? לעולם התורה?

"בחוג לכימיה למד איתי סטודנט עם כיפה על הראש. החלטתי לפנות אליו, לשאול אותו מה זו תורה. קשה כמובן להסביר את זה ברמה הרציונלית, אבל כנראה שחיפשתי איזו שהיא יציבות בחיים. חיפשתי זהות, והטרידו אותי שאלות כמו מה עושה אותי יהודי. וכשהתחלתי לברר את העניין עם עצמי, הייתי הולך לספרייה הלאומית, לוקח גמרא ומעיין בה. ככל שהתעמקתי בלימוד הגמרא, הבנתי שיש כאן משהו. לא הייתי בטוח שזה אכן זה, אבל אמרתי לעצמי שאם זה זה, אז יש פה הכל. יש פה אמת".

באוניברסיטה הכיר הורביץ את הרב שלום סרברניק, מי שלימים הפך לאחד מבכירי ארגון 'ערכים'. "אני שימשתי כמנהל המעונות של האוני־ברסיטה", הוא מספר, "ושלום, שאז כבר שמר שבת, הגיע לאוניברסיטה כמרצה אורח. הוא גר עם משפחתו במעונות, ומהר מאוד מצאנו האחד את השני. כמדומני שבאותה תקופה אני כבר התחלתי ללכת עם כיפה בפומבי. היינו בני אותו הגיל, ושנינו היינו בוסריים בעולם התשובה. הקשר בינינו התעצם, עד שהחלטתי שאני חייב לעשות את הבחירה בין עולם המדע לעולם התורה".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קפיצה לעולם התורה

אחרי שלוש שנות לימודים באוניברסיטה והשלמת שני תארים הגיע הרב הורביץ לראשונה לישיבת 'אור שמח'. "בתחילה לא חשבתי לעזוב את הלימודים האקדמיים". הוא מספר, "אבל מהר מאוד הרגשתי שאני צריך לעשות את הבחירה. השלמתי את התארים שלי, בתקופה שבה הלימודים האקדמאיים נהיו משניים ללימודי בישיבה. בשנת

תשל"ח הגעתי באופן סופי לישיבה והפכתי לבחור מן המניין".

תקופה קצרה לאחר מכן נישא והקים את ביתו. ואז, הוא מספר, עשה צעד שהדהים את רבניו בישיבה. "החלטתי ללכת לישיבה רגילה, לא כזו המיוחדת לבעלי תשובה", הוא מספר. "זה היה מנוגד לדעת רבני הישיבה, אבל אני חשבתי שנכון לי לצעוד בדרך הזו. רציתי להכיר את עולם הישיבה האמיתי, לא זה שהוכן והונדס במיוחד בשביל חוזרים בתשובה".

וכך הופיע הורביץ בבוקרו של יום בהיר אחד בשעריה של ישיבת מיר. "נכנסתי לראש הישיבה, הגאון ר' בייניש פינקל זצ"ל, וביקשתי להתקבל לישיבה. הוא לא שש לקבל אותי והיה מאוד כן איתי. 'אין לנו מלגות גבוהות, ובכלל, יהיה לך קשה מאוד להתמודד כאן', אמרתי לו שהכל מקובל עליי, ואני מתעקש ללמוד בישיבה. בסופו של דבר הוא הסכים, ואני חושב שהייתי לחוזר בתשובה היחיד בישיבה באותם הימים".

שנתיים למד הורביץ בישיבת מיר, כאשר בתקופה זו זכה ללמוד בחברותא עם ראש הישיבה בעתיד, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל. אחרי שנתיים בישיבה קיבל הורביץ הצעה ללמוד בכולל שהקים הגאון רבי אפרים זוריבין זצ"ל לאברכי עילית שלמדו עם תיכוניסטים/ במשך שנתיים למד בכולל המובחר, וכשזה התפרק, החליט בעצה אחת עם הגאון רבי משה שפירא להקים את הכולל הישראלי של ישיבת 'אור שמח'. "נפגשנו עם הרב אברהם רביץ, שאהב את הרעיון", הוא מספר. "וכך התחלנו, קבוצה של עשרה אברכים, ללמוד בכולל שלמעשה ייסד את המחלקה הישראלית של 'אור שמח' ".

מאוחר יותר שימש כר"מ בישיבת 'שערי יושר', כרב בישיבת 'לב בנים', ולפני קרוב לשני עשורים ייסד את ישיבת 'בניין ציון' בשכונת רמות הירושלמית, שאותה הוא מגדיר כ'ישיבה הראשונה לבעלי תשובה שהמייסד שלה הוא חוזר בתשובה בעצמו'.

 

דווקא בשל העובדה שהרב הורביץ חוזר בתשובה בעצמו, עומד בראש ישיבה לחוזריםבתשובה, מרתק לשמוע את המשנה שלו על עולם החזרה בתשובה של דורנו. הוא עצמו, כאמור, לא שש מעולם לפתוח את דלתו בפני עיתונאים, משנתו הסדורה הייתה ידועה עד כה רק לתלמידיו הקרובים והקונטרסים החינוכיים שכתב לא חצו את מפתן דלת הישיבה שבראשה הוא עומד. כשהתחלנו לעסוק איתו בנושאים האמורים, גילינו משנה סדורה, מרתקת, אמיצה ומרעננת, שכמותה לא נשמעה עד כה.

 

 נתחיל מהתחלה, ביקשנו. אלו יתרונות יש לעובדה שהרב הוא חוזר בתשובה בעצמו?

"תראה, אני יכולתי לבחור את דרכי. יכולתי לפעול בתחום ההחזרה בתשובה בתל אביב, עם אמנים ויוצרים, או לעשות סמינרים להמונים. אבל השאיפה שלי הייתה לחבר את החוזרים שמגיעים אלינו לעולם התורה האמיתי. כשאתה בא לבנות ישיבה לבעלי תשובה, אתה קודם כל צריך להיות תלמיד חכם. לדעת את התורה באמת. זה הבסיס לכל העניין. לא מספיק להיות בעל תשובה בשביל זה. התרומה שלי לעניין היא העובדה שאני בא מהאקדמיה, ויחד עם החיבור לעולם התורני, אני מצליח לסלול את המסלול שיכול להתאים לחוזרים בתשובה של ימינו".

"זו תרומה מכרעת והיא עושה את ההבדל. המטרה שלי היא להכיר לאדם שמתקרב ליהדות את עולם התורה, ולהפוך אותו לבן תורה אמיתי. לכן אני מתעקש על לימוד תורה זהה לעולם הישיבות הקלאסי, ולא לימוד שמותאם לבעלי תשובה."

 

בכל זאת, יש פערים גדולים בין אדם שזה עתה מקרוב בא, לבין בן ישיבה שנולד אל עולם התורה.

"בהחלט, לכאן מגיעים אנשים בשלב אפס. אין להם את הגירסא דינקותא שיש לכל בן ישיבה. בעלי תשובה לא יודעים מה זו אמונת חכמים, מה זו תורה ואהבת תורה, מה זו ישיבה. לא ראו בבית דוגמאות. לפעמים ראו באופן עקום ומעוות או אפילו שלילי והחוויות השליליות מצטרפות לעיצוב אישיותם התורנית מבלי דעת. כלומר לא רק פער בידע תורני מבדיל בין בחור ישיבה רגיל אלא פער בעיצוב החשיבה התורנית שנוגע לזהות שלו כבן תורה וישיבה.

"בעבר היה נהוג לחשוב שהעיקר הוא להשלים את פער הידע שמקבל בחור ישיבה מאז היותו בן שלוש דרך תלמוד התורה והישיבות )קטנה וגדולה( ואחר כך בכוללים. היום נראה די בבירור שלא זה עיקר העניין. עיקר הפער הוא בהבנה היסודית של מה זו ישיבה. מה זה תלמיד חכם אמיתי. למְה ואיך לשאוף. מה זה באמת אמונת חכמים. אלו מושגים שקשה לקנותם מקריאה בספרים. זה עובר דרך החוויה, הבית, ההפנמה האיטית. ולא רק בעצם הלימוד פער זה מפריע אלא בכל עבודת ד' ".

 

 

איך משלימים את הפערים המהותיים האלו?

"הדבר הראשון זו המודעות לכך שלבעל תשובה יש סייעתא דשמייא מיוחדת. אם לכל אחד יש, אז לבעל תשובה יש כפל כפליים. דוד המלך אמר "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזבָוּניִ וַד' יאַַסְפֵני". זו הייתה הרגשתו כאשר הוריו נפטרו. אבל בעל תשובה יכול לומר זאת גם כאשר הוריו בחיים, מי יותר ומי פחות. אז הקב"ה לוקח אותו ואוסף אותו בידיו כאם הנושאת את עוללה חסר הישע הצריך שמירה לכל מקום שילך. וכשנכנס לישיבה אז נושאו על כפיו גם לשם. ולא רק לשם אלא גם שם."

"אבל זה לא מספיק. עדיין צריך הבחור לפעול ככל יכולתו להתגבר על הפער שדיברנו עליו. והוא צריך לדעת שני דברים: אחד, שהוא חייב לקפוץ מעל התהום המפרידה בינו לבין בחור ישיבה. השני, שאם הקפיצה הזו נראית מעבר ליכולתו, יזכור שהוא נישא על כפיו של הבורא יתברך גם בשעת הקפיצה".

 

מהי ההגדרה של 'הקפיצה'? הכניסה לעולמה של תורה?

"בהחלט. בעל תשובה שמרגיש את הצורך לעשות שינוי בחייו, חייב את הקפיצה הזו. זה

מתחיל בקפיצה למים העמוקים של התורה, שלעתים נראים לבעל התשובה כקרים ומרים -בזמן שהוא עדיין לא מרגיש את מתיקות התורה, וזה ממשיך בקפיצה למים העמוקים של אמונת חכמים ואמון מלא בחכמי הישיבה. לפעמים ההרגשה של הבחור הקופץ אל המים היא שיש לרבנים 'אינטרסים' שאינם עולים בקנה אחד עם שאיפותיו, והוא צריך להכניע את היצר הזה בתוכו, כך שמורי הדרך יוכלו להביא אותו למחוז חפצו".

 

הקונפליקט החרדי

הטקסטים של הרב הורביץ נהירים. הם מיושמים הלכה למעשה בבית המדרש שלו, שם יושבים בעלי התשובה ויונקים בשקיקה את משנתו. החיבור בין החוזרים הוותיקים לאלו החדשים, הוא מסביר, גם הוא מסייע רבות לעולמו של בעל התשובה.

"צריך להיעשות שימוש מושכל ברצף הדורות של הוותיקים והחדשים, האברכים והבחורים", הוא אומר. "בחינה אחת היא בעצם ההסתכלות בבחור או אברך שעבר את השלבים שלך, את ההתמו־דדויות, הלבטים, הקשיים וכו'. האברך יכול להיות דוגמא גם לשלב הבא שהחוזר בתשובה כל כך מצפה לו. יש יתרון גדול בכך שאברכים נמצאים ולומדים אותם סדרי לימוד בישיבה מבחינה זו. כי בדרך כלל האברך מתחתן והולך, ובחור צעיר לא רואה לידו אברך. כל אלו נכונים בכל ישיבה ואצל בעלי התשובה יש לזה יתרון גדול הרבה יותר".

 

אחד המישורים המיוחדים למשנתו של הרב הורביץ היא העובדה שהוא קולט את בעלי התשובה, גם אלו שבאים ללא רקע כלל, וקופצים כאמור, באחת, אל המים הקרים - אל לימוד התורה באופן מלא, בהיכל הישיבה. "אני מאמין שהישיבה היא המקום הטוב ביותר לבעל תשובה או לאדם המבקש ללמוד יהדות מהי", הוא מסביר. "בעיניי, יש עדיפות ללימוד בישיבה על פי כל סמינר כזה או אחר. ישיבה אינה רק התקבצות בעלמא של מספר אנשים, אלא הם מחוברים יחד לשורש אחד של צינור שפע שתחילתו בראש הישיבה ומשם נמשך - דרכו ודרך כל חכמי הישיבה  - לכל חברי הישיבה שגם שייכים לאותו שורש ואין כאן קיבוץ מקרי".

השימוש במונחים מעולם הנסתר לא זר לרב הורביץ. להפך. תלמידיו סיפרו לנו עוד קודם, כי לא מעט משיעוריו עוסקים בעולם הנסתר, ברזי הזוהר וענייני קבלה נוספים. " 'ישיבה' אינה בניין", ממשיך הרב הורביץ, "היא יכולה להיות גם אוהל. אבל היא יכולה להיות גם אבן בשדה שעליה יושבים ועוסקים יחד בתורה. זו הייתה ישיבת הרשב"י ב'אידרא'. כאשר מתאספים בני אדם לשמוע שיעור וכל שיעור הוא לעצמו, ייתכן שאין על זה גדר של ישיבה, אלא אם כן אותם משתתפים קבעו עצמם להתחבר יחד ועם רב השיעור כאילו הם עוסקים בתורה ביחד. כי ייתכן שלא די בהיותם שומעים יחד מפי אותו רב, אלא צריך שיהיו גם עוסקים בתורה יחד ביניהם".

 

ישיבות לבעלי תשובה יש לרוב, אמרנו. מה מושך אנשים לכאן, למשנתו של הרב?

"חום הפנים, מאור הפנים והלימוד התורה האמיתי. זה מתבטא באנשי הצוות, ובכלל הלומדים כאן. יש תלמידים שלומדים אצלנו כבר עשרים שנה. הגישה הזו מחלחלת פנימה, והיא מושכת אנשים לבוא וללמוד כאן. אדם שבא לפה לשעתיים, יישאר פה, ואם הוא לא נשאר כאן, אז ככל הנראה הוא אינו מתאים לכאן".

אחד הנושאים המרכזיים שאיתם מתמודדים בעלי התשובה היא בעיית הדור השני. רבים מבעלי התשובה של שנות השמונים-תשעים וכן הלאה מתמודדים כיום עם הקשיים מתוך הקהילה, עם ילדיהם ששואלים את השאלות שלעתים להורה אין את התשובות הראויות להן. גם כאן מציג הרב הורביץ משנה סדורה, שלא דומה למשנות דומות המוכרות לנו.

"יש וודאי מורכבות רבה בכל הקשור ליחסי בעלי תשובה-חרדים", הוא אומר. "אבל אני לעולם לא אעסוק בעניין עם בעלי התשובה עצמם. אני לא מסתיר דבר מבני הישיבה, אבל אני לא חושב שזה תורם להעסיק אותם במורכבויות העתידיות שמצפות להם בעולם החרדי".

 

זו גישה מפתיעה. הלא הם יצטרכו בסופו של דבר להתמודד עם עובדת היותם בעלי תשובה במגזר החרדי.

"ומה יועיל שאסביר להם זאת עכשיו, כשהם נמצאים בשלבי הצמיחה שלהם? אני מאמין שאדם שחווה את מתיקות הלימוד, ידע איך להכיל את הקונפליקט הזה, כמו שאני עצמי מכיל אותו כבר עשרות שנים. אני לא מתבייש לומר שזהו קונפליקט שמלווה כל בעל תשובה, ואני בתוכם. אבל הפתרון הוא דרך התורה, דרך לימוד הגמרא. אדם שמשכיל להבין זאת, ידע איך להתמודד עם הקשיים האלו".

התאוריה הזו בהחלט מפתיעה. רבים מהפועלים בעולם התשובה מתמודדים עם שאלת ההשתלבות ושאלת הדור הבא של בעלי התשובה. הרב הורביץ: "יכולתי לבחור להקים את הקהילה שלי הרחק מלב הציבור החרדי. אבל חשבתי שההפך הוא הנכון. המטרה שלי היא להפוך את בעלי התשובה לחרדים לכל דבר".

גם אם הציבור החרדי, בסופו של יום, לא באמת מקבל את בעלי התשובה?

"אומר זאת בדרך משל. כשאתה רעב ואתה רוצה לקנות כיכר לחם, אתה הולך למכולת ורוכש את הלחם. ואם בעל המכולת הוא אדם לא נחמד ולא חייכני במיוחד, אז אתה לא תקנה את הלחם? הרי אתה צריך את הלחם כדי להתקיים. כך גם בנוגע למגזר החרדי. יש בעיות, יש מורכבויות, לרוב. אבל הדרך של עולם התורה החרדי היא הקרובה ביותר, בעיניי, לריבונו של עולם. ולכן, גם אם לא תמיד נחמד שם ויש קשיים, אם זה בדמות קבלה למוסדות או שידוכים, אנחנו בסופו של דבר צריכים את הלחם. גם אם המוכר הוא לא האיש הכי נחמד בעולם".

"זו הסיבה בין היתר שהישיבה פועלת בלב שכונת רמות. יש לנו יחסים מעולים עם האוכלוסייה החרדית הוותיקה בשכונה, בני הישיבה מתארחים בשבתות אצל השכנים כאן בשכונה, ואני מאמין שהבעיות וההתמודדויות מסוגלות להיפתר כאשר אדם שקוע באמת, בכל מאודו, בלימוד התורה. ככל שאדם מעמיק יותר בלימוד התורה הוא ימצא את הכוחות להתמודד עם ההתמודדויות שמתרחשות עליו בעולמו החדש".

 

יש לרב מחשבות על העולם החרדי בכל הנוגע לטיפול בבעלי תשובה?

"גם אם כן, אני שומר אותם לעצמי. וודאי שיש מחשבות. ודאי שבעלי התשובה לא מתקבלים מספיק כראוי, אבל אני אוחז בגישה שאין לנו ברירה אלא להיות דבוקים למגזר החרדי, בגלל שהוא הקרוב ביותר לרבונו של עולם. במציאות של היום אנחנו צריכים פחות ופחות את המגזר החרדי. השידוכים מתקיימים בין בעלי התשובה עצמם, וגם מוסדות חינוכיים יש לא מעט. גם בתחום התקציבים לקיום המוסד שלנו אנחנו מסתדרים מבלי העסקנות החרדית. ובכל זאת, היהדות החרדית היא הקרובה ביותר להקב"ה. לאן נלך? לדתיים לאומיים? למה, כי הם חייכניים יותר? סבלניים יותר? מי ששואף לאמת צריך להתמודד גם עם הקושי מבית, וגם אם בבית לא ששים לקבל אותו".

"אדם באופן פרטי יכול ללכת למגזר כזה או אחר, אבל לציבור של חוזרים בתשובה, עם כל הקושי, אין מקום טוב יותר מהמגזר החרדי. אם אתה רוצה להיות קרוב לעולם התורה אתה חייב להתחכך במגזר החרדי. להמציא את עולם התורה מחדש, אני לא חושב שזה אפשרי. איפה תלמד איך עושים סדר פסח? איפה תלמד גמרא מהי?"

 

 

המגזר החרדי מחזיק בנורמות מסוימות שלא תמיד מתאימות לבעל תשובה

"אני מסכים, אבל אני מתנגד לשיטה של לפרוש מכל דבר בגלל עולם התשובה. אם אדם היה קודם צייר, אין סיבה שלא יהיה יהודי ירא-שמים, חרדי בכל הווייתו, ושימשיך לצייר. כמובן שאני בוחן את המינונים וזה משתנה מאדם לאדם. אבל אין סיבה לנטוש את כל העבר, בגלל שחלק מהאלמנטים האלו מחוברים לנפש האדם. אם בעל תשובה יגיד לי שה'קצות' ממלא אותו לחלוטין והוא לא מרגיש שום צורך לעסוק במשהו מהעבר שלו, אז בסדר, אבל הרוב זה לא ככה. מה שהציבור החרדי מגדיר כ'תחביבים', לעתים זו שירת הנפש של בעל התשובה. אני מאמין שזה לא ביטול תורה אלא קיום תורה".

 

עולם התשובה, בטח במישור החרדי, ותיק כבר. הרב רואה איזה שינוי כיום ביחס לבעלי תשובה חרדיים?

"יש יותר הבנה לחוזרים בתשובה. אבל זה לעולם לא יהיה מספיק. אני חושב שהנושא הזה לא ייפתר עד לביאת המשיח. הבדלי המעמדות יישארו תמיד. עד שהציבור החרדי לא יבין שרבי עקיבא, שחזר בתשובה בגיל ארבעים והיה בן גרים, היה יכול להיות גדול הדור, לא יהיה שינוי אמיתי. עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא לא היו חוזרים בתשובה. אתה רואה מציאות כזו היום? לצערי אנחנו לא נמצאים במקום הזה ועד שלא נהיה שם, ציבור בעלי התשובה לא ירגיש חלק בלתי נפרד מהציבור החרדי".

 

כשיצאנו מביתו של הרב נתקלנו שוב באחד מאברכי הישיבה, שאיתו שוחחנו קודם לכן. קוראים לו ר' ירון כוכבי, והוא מצא את דרכו להיכל הישיבה אחרי שנתיים של שוטטות בהודו הרחוקה. לצדו ישב בחור צעיר שזה עתה נכנס לישיבה, והחל להתמודד עם הקושי המלווה כל בעל תשובה בימיו הראשונים. "היום, כשמישהו נכנס לפה, אני לפעמים מתקשה להבין אותו", אמר לנו כוכבי בחיוך. "כשהוא מדבר על הקשיים שלו, אני נזכר שגם אני הייתי שם, אבל אני לא מצליח להבין מה היה כל כך קשה אז. המציאות השתנתה לגמרי. מה שנראה היה אז קשה, היום נראה לי לא מובן בעליל. הרי אין דבר מתוק יותר מלשבת ליד דף גמרא. אז איזה קושי כבר יכול להיות לאדם שימנע ממנו את התענוג העילאי הזה?"

חיפוש מאמרים על ידי תגים:
פוסטים אחרונים:
Please reload