קפיצה לעולם התורה

אחרי שלוש שנות לימודים באוניברסיטה והשלמת שני תארים הגיע הרב הורביץ לראשונה לישיבת 'אור שמח'. "בתחילה לא חשבתי לעזוב את הלימודים האקדמיים". הוא מספר, "אבל מהר מאוד הרגשתי שאני צריך לעשות את הבחירה. השלמתי את התארים שלי, בתקופה שבה הלימודים האקדמאיים נהיו משניים ללימודי בישיבה. בשנת

תשל"ח הגעתי באופן סופי לישיבה והפכתי לבחור מן המניין".

תקופה קצרה לאחר מכן נישא והקים את ביתו. ואז, הוא מספר, עשה צעד שהדהים את רבניו בישיבה. "החלטתי ללכת לישיבה רגילה, לא כזו המיוחדת לבעלי תשובה", הוא מספר. "זה היה מנוגד לדעת רבני הישיבה, אבל אני חשבתי שנכון לי לצעוד בדרך הזו. רציתי להכיר את עולם הישיבה האמיתי, לא זה שהוכן והונדס במיוחד בשביל חוזרים בתשובה".

וכך הופיע הורביץ בבוקרו של יום בהיר אחד בשעריה של ישיבת מיר. "נכנסתי לראש הישיבה, הגאון ר' בייניש פינקל זצ"ל, וביקשתי להתקבל לישיבה. הוא לא שש לקבל אותי והיה מאוד כן איתי. 'אין לנו מלגות גבוהות, ובכלל, יהיה לך קשה מאוד להתמודד כאן', אמרתי לו שהכל מקובל עליי, ואני מתעקש ללמוד בישיבה. בסופו של דבר הוא הסכים, ואני חושב שהייתי לחוזר בתשובה היחיד בישיבה באותם הימים".

שנתיים למד הורביץ בישיבת מיר, כאשר בתקופה זו זכה ללמוד בחברותא עם ראש הישיבה בעתיד, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל. אחרי שנתיים בישיבה קיבל הורביץ הצעה ללמוד בכולל שהקים הגאון רבי אפרים זוריבין זצ"ל לאברכי עילית שלמדו עם תיכוניסטים/ במשך שנתיים למד בכולל המובחר, וכשזה התפרק, החליט בעצה אחת עם הגאון רבי משה שפירא להקים את הכולל הישראלי של ישיבת 'אור שמח'. "נפגשנו עם הרב אברהם רביץ, שאהב את הרעיון", הוא מספר. "וכך התחלנו, קבוצה של עשרה אברכים, ללמוד בכולל שלמעשה ייסד את המחלקה הישראלית של 'אור שמח' ".

מאוחר יותר שימש כר"מ בישיבת 'שערי יושר', כרב בישיבת 'לב בנים', ולפני קרוב לשני עשורים ייסד את ישיבת 'בניין ציון' בשכונת רמות הירושלמית, שאותה הוא מגדיר כ'ישיבה הראשונה לבעלי תשובה שהמייסד שלה הוא חוזר בתשובה בעצמו'.

 

דווקא בשל העובדה שהרב הורביץ חוזר בתשובה בעצמו, עומד בראש ישיבה לחוזריםבתשובה, מרתק לשמוע את המשנה שלו על עולם החזרה בתשובה של דורנו. הוא עצמו, כאמור, לא שש מעולם לפתוח את דלתו בפני עיתונאים, משנתו הסדורה הייתה ידועה עד כה רק לתלמידיו הקרובים והקונטרסים החינוכיים שכתב לא חצו את מפתן דלת הישיבה שבראשה הוא עומד. כשהתחלנו לעסוק איתו בנושאים האמורים, גילינו משנה סדורה, מרתקת, אמיצה ומרעננת, שכמותה לא נשמעה עד כה.

 

 נתחיל מהתחלה, ביקשנו. אלו יתרונות יש לעובדה שהרב הוא חוזר בתשובה בעצמו?

"תראה, אני יכולתי לבחור את דרכי. יכולתי לפעול בתחום ההחזרה בתשובה בתל אביב, עם אמנים ויוצרים, או לעשות סמינרים להמונים. אבל השאיפה שלי הייתה לחבר את החוזרים שמגיעים אלינו לעולם התורה האמיתי. כשאתה בא לבנות ישיבה לבעלי תשובה, אתה קודם כל צריך להיות תלמיד חכם. לדעת את התורה באמת. זה הבסיס לכל העניין. לא מספיק להיות בעל תשובה בשביל זה. התרומה שלי לעניין היא העובדה שאני בא מהאקדמיה, ויחד עם החיבור לעולם התורני, אני מצליח לסלול את המסלול שיכול להתאים לחוזרים בתשובה של ימינו".

"זו תרומה מכרעת והיא עושה את ההבדל. המטרה שלי היא להכיר לאדם שמתקרב ליהדות את עולם התורה, ולהפוך אותו לבן תורה אמיתי. לכן אני מתעקש על לימוד תורה זהה לעולם הישיבות הקלאסי, ולא לימוד שמותאם לבעלי תשובה."

 

בכל זאת, יש פערים גדולים בין אדם שזה עתה מקרוב בא, לבין בן ישיבה שנולד אל עולם התורה.

"בהחלט, לכאן מגיעים אנשים בשלב אפס. אין להם את הגירסא דינקותא שיש לכל בן ישיבה. בעלי תשובה לא יודעים מה זו אמונת חכמים, מה זו תורה ואהבת תורה, מה זו ישיבה. לא ראו בבית דוגמאות. לפעמים ראו באופן עקום ומעוות או אפילו שלילי והחוויות השליליות מצטרפות לעיצוב אישיותם התורנית מבלי דעת. כלומר לא רק פער בידע תורני מבדיל בין בחור ישיבה רגיל אלא פער בעיצוב החשיבה התורנית שנוגע לזהות שלו כבן תורה וישיבה.

"בעבר היה נהוג לחשוב שהעיקר הוא להשלים את פער הידע שמקבל בחור ישיבה מאז היותו בן שלוש דרך תלמוד התורה והישיבות )קטנה וגדולה( ואחר כך בכוללים. היום נראה די בבירור שלא זה עיקר העניין. עיקר הפער הוא בהבנה היסודית של מה זו ישיבה. מה זה תלמיד חכם אמיתי. למְה ואיך לשאוף. מה זה באמת אמונת חכמים. אלו מושגים שקשה לקנותם מקריאה בספרים. זה עובר דרך החוויה, הבית, ההפנמה האיטית. ולא רק בעצם הלימוד פער זה מפריע אלא בכל עבודת ד' ".

​

איך משלימים את הפערים המהותיים האלו?

"הדבר הראשון זו המודעות לכך שלבעל תשובה יש סייעתא דשמייא מיוחדת. אם לכל אחד יש, אז לבעל תשובה יש כפל כפליים. דוד המלך אמר "כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזבָוּניִ וַד' יאַַסְפֵני". זו הייתה הרגשתו כאשר הוריו נפטרו. אבל בעל תשובה יכול לומר זאת גם כאשר הוריו בחיים, מי יותר ומי פחות. אז הקב"ה לוקח אותו ואוסף אותו בידיו כאם הנושאת את עוללה חסר הישע הצריך שמירה לכל מקום שילך. וכשנכנס לישיבה אז נושאו על כפיו גם לשם. ולא רק לשם אלא גם שם."

"אבל זה לא מספיק. עדיין צריך הבחור לפעול ככל יכולתו להתגבר על הפער שדיברנו עליו. והוא צריך לדעת שני דברים: אחד, שהוא חייב לקפוץ מעל התהום המפרידה בינו לבין בחור ישיבה. השני, שאם הקפיצה הזו נראית מעבר ליכולתו, יזכור שהוא נישא על כפיו של הבורא יתברך גם בשעת הקפיצה".

 

מהי ההגדרה של 'הקפיצה'? הכניסה לעולמה של תורה?

"בהחלט. בעל תשובה שמרגיש את הצורך לעשות שינוי בחייו, חייב את הקפיצה הזו. זה

מתחיל בקפיצה למים העמוקים של התורה, שלעתים נראים לבעל התשובה כקרים ומרים -בזמן שהוא עדיין לא מרגיש את מתיקות התורה, וזה ממשיך בקפיצה למים העמוקים של אמונת חכמים ואמון מלא בחכמי הישיבה. לפעמים ההרגשה של הבחור הקופץ אל המים היא שיש לרבנים 'אינטרסים' שאינם עולים בקנה אחד עם שאיפותיו, והוא צריך להכניע את היצר הזה בתוכו, כך שמורי הדרך יוכלו להביא אותו למחוז חפצו".

 

הקונפליקט החרדי

הטקסטים של הרב הורביץ נהירים. הם מיושמים הלכה למעשה בבית המדרש שלו, שם יושבים בעלי התשובה ויונקים בשקיקה את משנתו. החיבור בין החוזרים הוותיקים לאלו החדשים, הוא מסביר, גם הוא מסייע רבות לעולמו של בעל התשובה.

"צריך להיעשות שימוש מושכל ברצף הדורות של הוותיקים והחדשים, האברכים והבחורים", הוא אומר. "בחינה אחת היא בעצם ההסתכלות בבחור או אברך שעבר את השלבים שלך, את ההתמו־דדויות, הלבטים, הקשיים וכו'. האברך יכול להיות דוגמא גם לשלב הבא שהחוזר בתשובה כל כך מצפה לו. יש יתרון גדול בכך שאברכים נמצאים ולומדים אותם סדרי לימוד בישיבה מבחינה זו. כי בדרך כלל האברך מתחתן והולך, ובחור צעיר לא רואה לידו אברך. כל אלו נכונים בכל ישיבה ואצל בעלי התשובה יש לזה יתרון גדול הרבה יותר".

 

אחד המישורים המיוחדים למשנתו של הרב הורביץ היא העובדה שהוא קולט את בעלי התשובה, גם אלו שבאים ללא רקע כלל, וקופצים כאמור, באחת, אל המים הקרים - אל לימוד התורה באופן מלא, בהיכל הישיבה. "אני מאמין שהישיבה היא המקום הטוב ביותר לבעל תשובה או לאדם המבקש ללמוד יהדות מהי", הוא מסביר. "בעיניי, יש עדיפות ללימוד בישיבה על פי כל סמינר כזה או אחר. ישיבה אינה רק התקבצות בעלמא של מספר אנשים, אלא הם מחוברים יחד לשורש אחד של צינור שפע שתחילתו בראש הישיבה ומשם נמשך - דרכו ודרך כל חכמי הישיבה  - לכל חברי הישיבה שגם שייכים לאותו שורש ואין כאן קיבוץ מקרי".

השימוש במונחים מעולם הנסתר לא זר לרב הורביץ. להפך. תלמידיו סיפרו לנו עוד קודם, כי לא מעט משיעוריו עוסקים בעולם הנסתר, ברזי הזוהר וענייני קבלה נוספים. " 'ישיבה' אינה בניין", ממשיך הרב הורביץ, "היא יכולה להיות גם אוהל. אבל היא יכולה להיות גם אבן בשדה שעליה יושבים ועוסקים יחד בתורה. זו הייתה ישיבת הרשב"י ב'אידרא'. כאשר מתאספים בני אדם לשמוע שיעור וכל שיעור הוא לעצמו, ייתכן שאין על זה גדר של ישיבה, אלא אם כן אותם משתתפים קבעו עצמם להתחבר יחד ועם רב השיעור כאילו הם עוסקים בתורה ביחד. כי ייתכן שלא די בהיותם שומעים יחד מפי אותו רב, אלא צריך שיהיו גם עוסקים בתורה יחד ביניהם".

 

ישיבות לבעלי תשובה יש לרוב, אמרנו. מה מושך אנשים לכאן, למשנתו של הרב?

"חום הפנים, מאור הפנים והלימוד התורה האמיתי. זה מתבטא באנשי הצוות, ובכלל הלומדים כאן. יש תלמידים שלומדים אצלנו כבר עשרים שנה. הגישה הזו מחלחלת פנימה, והיא מושכת אנשים לבוא וללמוד כאן. אדם שבא לפה לשעתיים, יישאר פה, ואם הוא לא נשאר כאן, אז ככל הנראה הוא אינו מתאים לכאן".

אחד הנושאים המרכזיים שאיתם מתמודדים בעלי התשובה היא בעיית הדור השני. רבים מבעלי התשובה של שנות השמונים-תשעים וכן הלאה מתמודדים כיום עם הקשיים מתוך הקהילה, עם ילדיהם ששואלים את השאלות שלעתים להורה אין את התשובות הראויות להן. גם כאן מציג הרב הורביץ משנה סדורה, שלא דומה למשנות דומות המוכרות לנו.

"יש וודאי מורכבות רבה בכל הקשור ליחסי בעלי תשובה-חרדים", הוא אומר. "אבל אני לעולם לא אעסוק בעניין עם בעלי התשובה עצמם. אני לא מסתיר דבר מבני הישיבה, אבל אני לא חושב שזה תורם להעסיק אותם במורכבויות העתידיות שמצפות להם בעולם החרדי".

 

זו גישה מפתיעה. הלא הם יצטרכו בסופו של דבר להתמודד עם עובדת היותם בעלי תשובה במגזר החרדי.

"ומה יועיל שאסביר להם זאת עכשיו, כשהם נמצאים בשלבי הצמיחה שלהם? אני מאמין שאדם שחווה את מתיקות הלימוד, ידע איך להכיל את הקונפליקט הזה, כמו שאני עצמי מכיל אותו כבר עשרות שנים. אני לא מתבייש לומר שזהו קונפליקט שמלווה כל בעל תשובה, ואני בתוכם. אבל הפתרון הוא דרך התורה, דרך לימוד הגמרא. אדם שמשכיל להבין זאת, ידע איך להתמודד עם הקשיים האלו".

התאוריה הזו בהחלט מפתיעה. רבים מהפועלים בעולם התשובה מתמודדים עם שאלת ההשתלבות ושאלת הדור הבא של בעלי התשובה. הרב הורביץ: "יכולתי לבחור להקים את הקהילה שלי הרחק מלב הציבור החרדי. אבל חשבתי שההפך הוא הנכון. המטרה שלי היא להפוך את בעלי התשובה לחרדים לכל דבר".

גם אם הציבור החרדי, בסופו של יום, לא באמת מקבל את בעלי התשובה?

"אומר זאת בדרך משל. כשאתה רעב ואתה רוצה לקנות כיכר לחם, אתה הולך למכולת ורוכש את הלחם. ואם בעל המכולת הוא אדם לא נחמד ולא חייכני במיוחד, אז אתה לא תקנה את הלחם? הרי אתה צריך את הלחם כדי להתקיים. כך גם בנוגע למגזר החרדי. יש בעיות, יש מורכבויות, לרוב. אבל הדרך של עולם התורה החרדי היא הקרובה ביותר, בעיניי, לריבונו של עולם. ולכן, גם אם לא תמיד נחמד שם ויש קשיים, אם זה בדמות קבלה למוסדות או שידוכים, אנחנו בסופו של דבר צריכים את הלחם. גם אם המוכר הוא לא האיש הכי נחמד בעולם".

"זו הסיבה בין היתר שהישיבה פועלת בלב שכונת רמות. יש לנו יחסים מעולים עם האוכלוסייה החרדית הוותיקה בשכונה, בני הישיבה מתארחים בשבתות אצל השכנים כאן בשכונה, ואני מאמין שהבעיות וההתמודדויות מסוגלות להיפתר כאשר אדם שקוע באמת, בכל מאודו, בלימוד התורה. ככל שאדם מעמיק יותר בלימוד התורה הוא ימצא את הכוחות להתמודד עם ההתמודדויות שמתרחשות עליו בעולמו החדש".

 

יש לרב מחשבות על העולם החרדי בכל הנוגע לטיפול בבעלי תשובה?

"גם אם כן, אני שומר אותם לעצמי. וודאי שיש מחשבות. ודאי שבעלי התשובה לא מתקבלים מספיק כראוי, אבל אני אוחז בגישה שאין לנו ברירה אלא להיות דבוקים למגזר החרדי, בגלל שהוא הקרוב ביותר לרבונו של עולם. במציאות של היום אנחנו צריכים פחות ופחות את המגזר החרדי. השידוכים מתקיימים בין בעלי התשובה עצמם, וגם מוסדות חינוכיים יש לא מעט. גם בתחום התקציבים לקיום המוסד שלנו אנחנו מסתדרים מבלי העסקנות החרדית. ובכל זאת, היהדות החרדית היא הקרובה ביותר להקב"ה. לאן נלך? לדתיים לאומיים? למה, כי הם חייכניים יותר? סבלניים יותר? מי ששואף לאמת צריך להתמודד גם עם הקושי מבית, וגם אם בבית לא ששים לקבל אותו".

"אדם באופן פרטי יכול ללכת למגזר כזה או אחר, אבל לציבור של חוזרים בתשובה, עם כל הקושי, אין מקום טוב יותר מהמגזר החרדי. אם אתה רוצה להיות קרוב לעולם התורה אתה חייב להתחכך במגזר החרדי. להמציא את עולם התורה מחדש, אני לא חושב שזה אפשרי. איפה תלמד איך עושים סדר פסח? איפה תלמד גמרא מהי?"

​

המגזר החרדי מחזיק בנורמות מסוימות שלא תמיד מתאימות לבעל תשובה

"אני מסכים, אבל אני מתנגד לשיטה של לפרוש מכל דבר בגלל עולם התשובה. אם אדם היה קודם צייר, אין סיבה שלא יהיה יהודי ירא-שמים, חרדי בכל הווייתו, ושימשיך לצייר. כמובן שאני בוחן את המינונים וזה משתנה מאדם לאדם. אבל אין סיבה לנטוש את כל העבר, בגלל שחלק מהאלמנטים האלו מחוברים לנפש האדם. אם בעל תשובה יגיד לי שה'קצות' ממלא אותו לחלוטין והוא לא מרגיש שום צורך לעסוק במשהו מהעבר שלו, אז בסדר, אבל הרוב זה לא ככה. מה שהציבור החרדי מגדיר כ'תחביבים', לעתים זו שירת הנפש של בעל התשובה. אני מאמין שזה לא ביטול תורה אלא קיום תורה".

 

עולם התשובה, בטח במישור החרדי, ותיק כבר. הרב רואה איזה שינוי כיום ביחס לבעלי תשובה חרדיים?

"יש יותר הבנה לחוזרים בתשובה. אבל זה לעולם לא יהיה מספיק. אני חושב שהנושא הזה לא ייפתר עד לביאת המשיח. הבדלי המעמדות יישארו תמיד. עד שהציבור החרדי לא יבין שרבי עקיבא, שחזר בתשובה בגיל ארבעים והיה בן גרים, היה יכול להיות גדול הדור, לא יהיה שינוי אמיתי. עשרים וארבע אלף תלמידיו של רבי עקיבא לא היו חוזרים בתשובה. אתה רואה מציאות כזו היום? לצערי אנחנו לא נמצאים במקום הזה ועד שלא נהיה שם, ציבור בעלי התשובה לא ירגיש חלק בלתי נפרד מהציבור החרדי".

 

כשיצאנו מביתו של הרב נתקלנו שוב באחד מאברכי הישיבה, שאיתו שוחחנו קודם לכן. קוראים לו ר' ירון כוכבי, והוא מצא את דרכו להיכל הישיבה אחרי שנתיים של שוטטות בהודו הרחוקה. לצדו ישב בחור צעיר שזה עתה נכנס לישיבה, והחל להתמודד עם הקושי המלווה כל בעל תשובה בימיו הראשונים. "היום, כשמישהו נכנס לפה, אני לפעמים מתקשה להבין אותו", אמר לנו כוכבי בחיוך. "כשהוא מדבר על הקשיים שלו, אני נזכר שגם אני הייתי שם, אבל אני לא מצליח להבין מה היה כל כך קשה אז. המציאות השתנתה לגמרי. מה שנראה היה אז קשה, היום נראה לי לא מובן בעליל. הרי אין דבר מתוק יותר מלשבת ליד דף גמרא. אז איזה קושי כבר יכול להיות לאדם שימנע ממנו את התענוג העילאי הזה?"