הסוד למפתח הפוריות (פרשת השבוע - ויצא)

מהי פתיחת הרחם?

כידוע שכל האמהות שלנו (שרה, רבקה, רחל ולאה) עברו קושי בענין הבאת ילדים לעולם. כל אחת עם סיפורה האישי, אם זה עקרות, קושי בהריון או קושי בלידה. אצל לאה כתוב בפרשתנו "וַיַּרְא יְהֹוָה כִּֽי שְׂנוּאָה לֵאָה וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ וְרָחֵל עֲקָרָֽה: וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן" (כט, לא-לב). וברצוננו לנסות להבין את מה שכתוב "ויפתח את רחמה", מהו המושג הזה של פתיחת הרחם? ומה גורם לבורא עולם לפתוח אותו?

בפסוק הנ"ל התורה משוה כביכול את פתיחת הרחם של לאה לעומת העקרות של רחל, ז"א שהמושג "פתיחת הרחם" בא להורות על הפוריות, היינו היכולת להוליד. ועוד שבפסוק הסמוך כתוב על לאה "ותהר ותלד", אז ודאי שפתיחת הרחם שכתוב לפני כן אינו בא להורות על יציאת הולד לאויר העולם אלא על כך שהקב"ה נתן ללאה את האפשרות להוליד.

וכן כתוב אח"כ על רחל "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָֽהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד" (ל, כב-כג). וכ"ג מפרש רבי יונתן בן עוזיאל "וַאֲמַר בְּמֵימְרֵיה לְמִיתַּן לָהּ בְּנִין". וכן התרגום ירושלמי והרבנו בחיי והספורנו. והתרגום אונקלוס מפרש "וִיהַב לַהּ עִדּוּי", ואותו לשון נאמרה גם אצל שרה, שכאשר שרה מעידה על כך שבזקנותה היא נהיתה פורי'ה, שחזר להיות לה אורח כנשים, היא אומרת "והיתה לי עדנה", והתרגום ירושלמי מבאר "לְמֶהֱוֵי לִי עִידוּי", א"כ המושג "עידוי" שבלשון הקודש זה "עדנה" פירושו היכולת להוליד. וכן מפרש שם רש"י שזה ענין הנידות והוסת או עידון הבשר, על כל פנים שניהם שייכים לענין היכולת להוליד. אם כן צריך להבין איך המושג פתיחת הרחם, מתאר את ענין הפוריות ולמה השתמשו במושג כזה לתאר את ענין הפוריות.

פתיחת הרחם: ילודה

במדרש רבה מובאת דרשה של רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי ביבי, וזה לשונו "שְׁלשָׁה מַפְתְּחוֹת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַפְתֵּחַ שֶׁל קְבוּרָה, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל גְּשָׁמִים, וּמַפְתֵּחַ שֶׁל רֶחֶם (בר"ר עג, ד). ובמדרש הנעלם מובא "אר"ש מפתח של חיה [היינו יולדת] בידו של הקדוש ברוך הוא היא [המפתח], ובעוד שהיא [היולדת] יושבת על המשבר [בימינו זה המיטה שעליה מְיַלְדים אותה] הקדוש ברוך הוא מעיין באותו הולד, אם ראוי הוא לצאת לעולם פותח דלתות בטנה [היינו פותח את רחמה] ויוצא, ואם לאו סוגר דלתותיה ומתו שניהם" (זוהר וירא קיז, ב). משמע שלשון "פתיחת הרחם" הוא כפשוטו ממש, היינו שהקב"ה פותח פיזית את רחם האישה כדי שהתינוק יצא. זאת אומרת שלשון פתיחת הרחם מתייחס לשלב הלידה ולא לענין הפוריות.

אז אם ביארנו את הלשון "פתיחת הרחם" נכנסנו שוב לקושי, שמצד רצף האירועים אצל לאה ואצל רחל הלשון "פתיחת הרחם" הולך על היכולת להביא ילדים, כמו שאומרים רבי יונתן בן עוזיאל ושאר המפרשים, ולא על שלב יציאת הולד.

פתיחת שערי שמים

ראינו שיש מושג של פתיחת רחם בשלב הלידה, וזה מתאים ללשון "פתיחת הרחם", אבל זה חידד יותר את הקושי להבין מדוע התורה השתמשה בלשון "פתיחת רחם" כאשר מה שניתן ללאה זה בעצם פוריות.

כדי לנסות לענות על שאלה זו נחזור לפרשת תולדות. כידוע שיצחק ורבקה לא הצליחו להביא ילדים. רבותינו מגלים לנו ששער הפוריות שהיה נעול בפניהם, זהו שער רוחני ששמו זהה לתרגום המילה שער בארמית, תרע"א.

וכך כתוב בתחילת פרשת תולדות "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַיקֹוָק לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ". ורבותינו ז"ל דורשים את המילה ויעת"ר באופן הזה, לוקחים את האותיות עת"ר ומסדרים אותם כך: תר"ע.

ואת האותיות ו"י הנותרות הופכים אותם יחד לאות א'. כי כל א' מתחלק ל-ו' ושני יודי"ן, באופן הזה:

היינו שכל אל"ף היא בציור של יו"ד תחתונה, יו"ד עליונה ואות וא"ו ביניהם.

א"כ יוצא במילה "ויעתר" יש לנו כאמור את האותיות תר"ע, ועוד ו' ו-י' אחת להשלים ל-א'. אבל היה חסר ליצחק ורבקה י' נוספת להשלים את האות א', כדי שיהיה תרע"א, שער שלם, שיפתחו שערי הפוריות.

אז המילה ויעת"ר באה לרמוז לתפילתו של יצחק לקב"ה שיזכה אותו בבנים זכרים שיהיו ראויים לעבודת הבורא, והתפילה הזו היתה ההשתדלות מצדו, אבל ההשתדלות שלו איננה מספיקה, כי היה לו רק תר"ע ו-א' שחסרה יו"ד אחת כאמור. אבל פתיחת שערי הפוריות לא תלויה רק במאמצים שלנו להביא ילדים, כגון תפילתם של יצחק ורבקה או כל השתדלות אחרת (אפילו רפואית), אלא היא תלויה גם בבורא עולם שיפתח את השער, יוסיף י' ל-א' של תרע"א.

השער הזה אצל אבינו יצחק ואימנו רבקה עדיין סגור ונעול. לכן בתפילתו ביקש יצחק מהקב"ה שישלים לו את ה-י' החסרה ל-א' של תרע"א, שה-י' הזו היא מפתח הפוריות, ומשתלשלת ומאירה מאי שם, בגבהי מרומים, ובכך יהיה תרע"א שלם, והשער יפתח.

עם כל הנ"ל נחזור לפרשתינו. מה שכתוב אצל לאה "ויפתח את רחמה" היינו שהקב"ה פתח במפתח של מעלה, ביו"ד הזו שעליה התפלל יצחק, את השער הרוחני כדי לאפשר לה להיות ראויה להוליד. כאילו הרחם שלה סגור ונעול מאפשרות להכיל את השפע הזה של ילודה, לא מסוגל לקבל את טיפת הזרע כדי להפוך אותו לולד. והקב"ה, בזה שפותח שערי שמים, שערי הפוריות, מוסיף את ה-י' ל-א' של ויעת"ר כדי שיהיה תרע"א שלם, הוא פותח את הרחם שלה להיות ראויה להוליד.

ואמנם, ראינו במדרש הנעלם שמפורש שהקב"ה מחזיק גם במפתח הרחם כפשוטו, לאפשר לולד ליצא לאויר העולם. כדי להבין את זה צריך לדעת שכל מה שנמצא אצלנו בעולם הגשמי נמצא גם בעולם הרוחני. אז כמו שיש בעולם הזה רחם גשמי יש כנגדו בחינה רוחנית שנמצאת בעולמות הרוחניים. והקב"ה שבידו מפתח של רחם, פותח את ה"רחם" הרוחני, שהוא האפשרות לילודה, וגם את הרחם הגשמי כדי לאפשר לולד לצאת לאויר העולם. ושני הדברים אחד הם.

פתיחת הרחם תלויה בהתעוררות מלמטה ושפע מלמעלה

וראו רמז נפלא בענין זה, הרי שתפילתו של יצחק אבינו, "ויעתר" התקבלה ברצון והקב"ה השלים את ה-י' להיות תרע"א, שער שלם. אז תפילת יצחק ("ויעתר") היתה ההשתדלות בענין הבנים, וה-י' היתה השפע שהשפיע הקב"ה כדי שתתקיים בקשת יצחק. כי גם בענין הפוריות, כמו בכל דבר בעולם, אנחנו עושים את ההשתדלות אבל מי שגומר את המלאכה וממשיך את השפע כדי שהדבר אכן יקרה זה רק בורא עולם. לפי היסוד הזה, רצוננו לדעת מה היתה ההשדלות של לאה בענין? מה היה אצלה ה"ויעתר", כדי שהקב"ה ישלים את ה-י' להיות תרע"א?

אז אצל לאה ראינו שכתוב "וַיַּרְא יְקֹוָק כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה", שהרי ידוע שיעקב אהב את רחל, והיא היתה עיקר ביתו ולאה היתה הפחות מועדפת. ובורא עולם ברוב רחמיו ראה "כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" אז מיד "וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ". זאת אומרת שהיסורים והצער של לאה עלו למרום לפני בורא עולם, וזה מה שעורר רחמי שמים להמשיך לה את ה-י' כדי שיהיה לה תרע"א ויפתח רחמה ותוכל להוליד.

וראו זה פלא, מה שכתוב "וַיַּרְא ה' כִּי שְׂנוּאָה לֵאָה" יוצא בגימטריה 671 (כולל שם הוי'ה מלא, שהוא בגימ' 26). וזה הגימ' של תרע"א, שער הפוריות. זאת אומרת שהתורה רמזה לנו כאן שבצערה של לאה הקב"ה פתח את רחמה הרוחני על ידי ה-י', שהוא מפתח הרחם, ונתן לה את האפשרות להוליד.

ועוד רמז (שחידש מו"ר הר"ש) שכתוב "ויפתח את רחמה", "ויפתח" זה אותיות ו-י' פתח, ה-י' העליונה הוא פתח את רחמה של לאה. וזה כאמור בהמשך לצערה שעלה למעלה ועורר רחמי שמים עליה.

וזה לשון רבנו האר"י ז"ל (שעה"פ, תולדות) על סוד התרע"א, "וטוב לו לאדם שהוא חשוך בנים, שיכוין בתפילתו בכוונה זו".

יה"ר מלפני אדון עולם, בעל המפתחות כולם, המשגיח עלינו בכל פרט ופרט ובכל רגע ורגע ושומע את תפילתנו, שנזכה אנחנו וכל עמך ישראל, שבזכות תפילתנו וכל השתדלותנו (כל אחד לפי השתדלותו) שתפתח שערי שמים ותמשיך לנו שפע גדול מה-י' העליון, ממנו המשכת לאבותינו הקדושים, ותפתח שערי הרחם העליון, תרע"א, ובכך יפתחו גם שערי הרחם התחתון, ונזכה בעולם הזה לבנים ובנות יראי שמים, בני תורה וצדיקים בעבודתם. שיקדישו את שימך וירבו גילוי מלכותך. ושגם אנחנו נזכה להיות כאלה. "ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו"