למה כדאי לומר תודה?
למה כדאי לומר תודה בין האדם לבוראו? ובין אדם לחברו?
ימי חנוכה נקבעו ע"י חז"ל להלל ולהודות לקב"ה על הניסים והנפלאות.
בביאור מילת הודאה ביאר הפחד יצחק שיש שתי בחינות.
אחת, הודאה של בעל דין – שמסכים לדעתו של חבירו.
השנייה, הודאה על העבר שמחזיק טובה על מעשה החסד שעשה לו חבירו.
השילוב של שני אלו במילה אחת נובע מכך, שבתכונת נפשו של האדם יש שאיפה להיות עצמאי ולא להזדקק לאף אחד. וכאשר האדם מביע תודתו לחבירו ומודה לו על החסד שעשה לו, ובנוסף הוא מודה בכך, שהפעם לא הסתדר לבד והוצרך לעזרתו.
כאשר אנו מדברים על נס חנוכה אנו מודים שאי אפשר היה להינצל ללא עזרתו של הקב"ה. וכן אנו מכירים בטובתו של הקב"ה ומפרסמים את הנס לעצמנו ולעולם כולו.
כאשר אנו מדברים על הודאה בין בני אדם, הרי מי שצריך לומר תודה על העזרה והחסד, בעצם אומר במילים אחרות "לא יכולתי להסתדר בלעדיך". אני העצמאי, אני המסתדר תמיד לבדי ואף פעם לא זקוק לעזרה, הפעם, אני מודה שהייתי צריך עזרה ולא יכולתי לבד.
אמנם כאשר שמים זאת על השולחן כולנו מודים שאיננו יכולים לעשות הכל לבד, עם כל זאת, בשעת מעשה קשה להודות על כך בפה מלא. הרגש הפנימי של ה"אני" לא נכנע, וישנה מחשבה שיכולתי להסתדר לבד.
דבר נוסף שיוצר את קושי לומר תודה הוא, הכרת הטוב מהטובה שקיבל, המקבל את החסד, למי שהיטיב עימו. כי, בעצם קבלת החסד הזו יוצרת שיעבוד תמידי, שהרי בהכרת הטוב ישנו ההיבט כלפי המיטיב, שצריך להחזיר לו טובה, כנגד מה שעשה, וישנו ההיבט כלפי מקבל ההטבה עצמו שלא להיות כפוי טובה ולא יכפור בטובתו של חבירו.
אם נתבונן נראה כי במציאות של החיים אנו נתקלים כל הזמן במצבים שאיננו יכולים להתמודד לבד ואנו זקוקים לעזרה. חייבים אנו להודות על האמת, לכולנו אין אפשרות לעשות הכל לבד אנו צריכים סיוע. ומה שמתחייב מכך הוא, שנצטרך לומר תודה דהיינו "להודות שלא יכולנו להסתדר לבד" וגם "להיות מכירים בטובה הזו" להוא שהיטיב לנו.
בבית היהודי חיים בני הזוג וילדיהם במצבים תמידיים של בקשות עזרה ונתינה הדדית. לפי מדת האמת חייבים אנו לאמץ לעצמינו הרגלים של הודאה והכרת הטוב.
כאשר אדם טורח עבור זולתו באופן טבעי הוא מצפה להערכה. כאשר הוא מקבל את ההערכה הראויה הוא מתמלא שמחה וכוח להמשיך הלאה לטרוח למען זולתו. באם לא יקבל את היחס הנכון ייפגע, ייעצב והשלום ביניהם יופר.
מעשה שהיה עם רבו של החפץ חיים בימי החנוכה. החפץ חיים רצה להיות נוכח בבית רבו בזמן הדלקת נרות חנוכה. הזדרז להדליק בביתו ובא. הגיע זמן ההדלקה והנה רבו משתהה ואינו מדליק. עובר הזמן של 'תכלה רגל מן השוק' ועדיין רבו אינו ניגש להדלקה. עוברת שעה ועוד שעה ועוד שעה (3 שעות) רק אחר שהגיעה אשתו קם רבו בזריזות וניגש להדלקה. לאחר ההדלקה שאל החפץ חיים את רבו הרי לכתחילה צריך להדליק נרות חנוכה קודם ש'תכלה הרגל מן השוק'? ענה לו רבו נפסק בשולחן ערוך שמי שאין לו אפשרות לקנות גם נר לשבת וגם נר לחנוכה אז עדיף שיקנה נר לשבת כי נר לשבת מדליקים משום שלום-בית וזה עדיף מנר חנוכה שנעשה לפרסומי ניסא, אפילו שלא ידליק נר חנוכה כלל. כיון שהוא יודע שאשתו מאד אוהבת לשמוע אותו מברך את ברכות נר חנוכה המתין לה כי זהו השלום שבבית שעדיף על פרסומי הניסא. בכך הראה לה את הערכתו כלפיה.
להלן נקודות למחשבה להודות ולהכיר טובה בבית היהודי.
מי שזכה להתחתן הוא כבר לא בבדידות, יש למי להעניק, החיים מקבלים תוכן נוסף, יש עם מי לדבר. יש מי שדואג לתת תוכן רוחני בבית המשותף. יש מי שדואגת לתת גוון וטעם עם סדר ויופי בבית היהודי. מי שזכה לילדים, יש מי שמחייך אלינו ומוסיף חדווה מיוחדת. יש מי שמטפל בילדים, מלביש, רוחץ, משכיב, מעיר, קונה, מבשל, מלמד וכד'.
אין אפשרות לפרט את כל הפעולות ואת התודה רבה המתבקשת. אבל כן יש אפשרות שנתחיל להיות מודעים וערניים לדבר זה ולא לחסוך במילים של הודאה והכרת הטוב, פשוט לומר תודה.
