אמר על דבר מותר שהוא אסור (פרשת השבוע - תולדות)

בפרשתינו (בראשית פרק כו פסוק ז - ח) כתוב כך:

וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא:

וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֙לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:

הנידון ההלכתי כאן, זה שויא אנפשיה חתיכה דאיסורא. ונסביר, ההלכה היא שאדם שאמר אפילו על דבר מותר שהוא אסור אסר הדבר על עצמו. ובטעם הדבר נחלקו רבותינו:

 א)אם זה מדין נאמנות, דהיינו שלרעת עצמו אין חשש שמשקר. וזה בירור המציאות האמיתית, שהוא דובר אמת.

ב) או מדין נדר, שכאילו נדר לאסור על עצמו דבר זה.

ובשו"ת הרמ"א מובא מעשה באישה שילדה ג' פעמים בחודש השמיני שפעם מי שהייתה יולדת בחודש זה הולד היה נפל בר מינן, היום עם השתכללות הטכנולגיה יש אינקובטורים ורוב הנולדים לח' חיים, אבל אז זו הייתה המציאות ושאלו את הרמ"א כיון שהאישה חוששת שג' פעמים שקרה לה המקרה הזה היה בעקבות עין הרע ולכן רצתה להגיד בתחילת ההריון שהיא טמאה נידה כדי שלא ידעו שהיא בהריון ובכך להינצל ועין הרע ומאידך גיסא להמשיך להיטות עם בעלה אעפ"י שהיא אומרת שהיא נידה ושויא אנשפשה חתיכה דאיסורא ואוסרת עצמה על בעלה, הט"ז הביא תשובה זו ביורה דעה סימן קפה' על דברי הש"ע שנפסק שם שהאומרת לבעלה טמאה אני אסורה על בעלה.

ושם הרמ"א דן בזה שאם נתנה אמתלא לדבריה זאת אומרת שמסבירה למה אמרה שהיא טמאה וההסבר מתקבל על הדעת היא מותרת וזה נלמד ממסכת כתובות דף כב. שם מובא מעשה באישה מאוד יפה שקפצו אנשים לא מהוגנים לקדשה והיא אמרה שהיא כבר מקודשת, זאת אומרת שהיא אשת איש, ולימים קידשה את עצמה, שאלוה חכמים למה עשתה זאת הרי אמרה שהיא מקודשת, ואמרה שאמרה כן כדי שלא יקדשו אותה אנשים לא מהוגנים ועכשיו שקפצו עליה אנשים מהוגנים מוכנה להתקדש והתירוה חכמים. א"כ גם בנידוננו ש/נשאל יצחק ע"י אבימלך למה אמר שהיא אחותו אמר שפחד שיהרגו אותו כדי לקחת לו את אשתו. והרמ"א אחרי שדן להתיר הביא ראיה מפרשתינו וז"ל: "וראיה לדבר מענין יצחק אבינו עם רבקה אשתו בשנותו את טעמו לפני אבימלך, שאמר עליה אחותי היא ושמש עמה בסתר, שנאמר וישקף אבימלך בעד החלון הנה אף על פי שהוחזקה לכולם באחותו מ"מ היה מותר לשמש עמה, אף על גב דאחותו אסורה לבני נח כידוע מדבריהם ז"ל אלא ש"מ דמאחר דהוי ליה אמתלא כמו שאמר כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה דהוי שרי, וא"כ ה"ה בנדון זה. דאין לומר דשאני לגבי יצחק דהוה מצי להתירה אפילו למה שהחזיקוה לאחותו ולומר להם כמו שהשיב אברהם באמרו אך לא בת אמי ואותה האחות מותרת לבני נח, וכן הוי שרי. דזה אינו, דאילו לא אמר להם יצחק אחותי גמורה היא היה מתרץ להם בענין זה ולא היה מזלזל אותם לומר אין יראת אלהים במקום הזה. אלא ודאי שהחזיק להם באחותו גמורה, ולכן הוצרך לאמתלא זו ולא היה מספיק לו התירוץ של אברהם אביו."

אמנם הט"ז כתב ששם כיון שסיכמו בניהם הבעל והאישה שהיא תגיד שהיא טמאה א"כ מעיקרא לא הייתה כאן חזקה, כיון שיודע הבעל לפני כן מזה. וא"כ אעפ"י שאינו מפורש בקרא שיצחק סיכם עם רבקה שתאמר אחי הוא אפשר לומר שלמד מרכי אביו שאמר לשרה אמרי נא אחותי את וכו' ועיין בחומת אנך להחיד"א שכתב להשוני בין מה שכתוב באברהם שכתוב "והרגוני" ויצחק אמר "פן יהרגוני" וכתב שלמד הכל מאברהם רק שכיון ששרה מד' נשים היפות בעולם והייתה יפה מאוד מאוד לכן אמר והרגוני, אבל יצחק אמר על רבקה שהייתה יפה אבל לא כמו שרה פן יהרגוני.

ובנקודות הכסף לבעל הש"ך על דברי הט"ז כתב שבחינם השיג הט"ז על דברי הרמ"א שהרמ"א רצה להביא ראיה שאפילו בעלה לא ידע מזה שאפילו הכי טהורה כיון שנתנה אמתלא לדבריה, והסביר בש"ך שמתי אמתלא לא מועיל נגד חזקה? כדקיימא לן לגבי אישה שהוחזקה נידה בשכנותיה שאפילו אמתלא לא מועיל כיון שיש חזקה כנגד, מתי שהאמתלא לא קשורה לרבים שאם אמרה שלבשה בגדי נידה והוחזקה בכך טמאה לרבים ואמרה שעשתה זאת כי לא הרגישה טוב להיות עם בעלה לא מועיל, אבל אם האמתלא קשורה לרבים כמו שהובא במעשה שאמרה טמאה כי חששה לעין הרע של השכנות אז מועיל אמתלא, וכן כאן ביצחק שאמר פן יהרגוני שקשור ברבים ולכן מועיל אמתלא.

יש עוד מחלוקת בדברי הפוסקים שלדעת הבית שמואל הביאו הנודע ביהודה שאמתלא מועיל עד חודש, ודעת העצי ארזים הביאו החתם סופר שמועיל לעולם, והחת"ס הביא ראיה מפרשתינו, שכתוב ויהי כי ארכו לו שם ימים רבים, וודאי עבר כבר חודש והרמ"א הביא משם ראיה שמועיל אמתלא ומכאן שאמתלא מועילה לעולם.

שבת שלום ומבורך.