יום הכיפורים
יום הכיפורים, איך המלחמה ביצר הרע קשורה לעבודה הנדרשת מאיתנו ביום הכיפורים?
כשהתורה ניתנה לישראל במעמד הר סיני "פסקה זוהמת הנחש" - התבטלה כל מחיצה בין האדם לבורא, ממילא בין האדם לעצמו, עד שפסקה מיתה מהעולם (כי הוא השטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המוות) - חזרנו למדרגת אדם הראשון קודם החטא.
שכשהתורה יורדת לעולם בגילוי ברור כל כך היא מסלקת כל אפשרות לנהוג אחרת ממה שכתוב בה, כשהאמת מתגלה כל שקר בטל מאיליו, כבר אין אפשרות לבטא רצון נוסף חוץ לרצון הבורא.
כתוב בגמרא: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" - היצר נברא חזק יותר מהאדם, באופן טבעי אנו נתונים לממשלתו .
אם היצר היה נברא כשווה כח לנו, לא היינו מתפתים. כח השליטה שלו מאפשר להטות את ליבנו שיש טעם ודעת בדבריו, הצעותיו נשמעות כראויות לבדיקה רק מפני שניתנה לו שליטה על לב האדם (כדי לאפשר בחירה) .
האדם נברא עם נשמה שהקב''ה נפח בו - "נשמה שנתת בי טהורה" והיא שמקיימת אותנו. לא יעלה על הדעת להציע לפני הנשמה, שהיא חלק אלו-ה ממעל, כיוון אחר, אפשרות אחרת, משהו אחר, שאינו מכוון בשלמות לרצון הבורא, שהרי היא חלק מנשימת הבורא .
בחטא הראשון האדם הכניס לתוכו מציאות זרה, גוף זר שמתפקד בתוכנו כאילו הוא אנחנו ממש, אנחנו לא מרגישים שאלו רצונות חיצוניים של מישהו אחר, אנו מזדהים עמם כאילו הם רצונותינו ממש.
אותה דעת טוב ורע שנכנסה בתוכנו מכח חטא אדם הראשון, מתפקדת כדעתו של האדם עצמו. החלטת האדם לפעול רע נתפסת אצלו כדעתו שלו .
וכן אמרו חז''ל: אמר הקב''ה לאדם: "אתמול לדעתי, היום לדעתו של נחש" . אתמול הונהגת ע"י הדעת המקורית שלך - שהרי נפחתי בך ממני. עכשיו אתה נשלט ע"י דעתו של נחש.
גנב יכול להיכנס לארמון המלך, לרוקן את כל האוצרות ולצאת. תארו לכם גנב שנכנס לארמון, מעלים את המלך, יושב על כיסאו ומנהל את כל הממלכה כהמלך עצמו, כמו שידוע הסיפור על שר השדים שגנב משלמה המלך את טבעתו, ישב על כסאו בדמותו של שלמה וניהל במשך 3 שנים את כל הממלכה כהמלך שלמה בעצמו. במשך שלוש שנים שלמה צועק על זהותו האמיתית ואיש לא מאמין.
כתוב במסכת סוכה:"שבע שמות יש ליצר הרע: רע, טמא, ערל וכו', יואל קרא לו "צפוני" שצפון בליבו של אדם. הכח שלו כ"צפוני" הוא לרצות בשבילי באופן שנדמה לי שאני הוא הבוחר וזה בעצם הרצון שלי.
אפילו התחושה "שזה לא אני" ניטלה מאיתנו, אפילו לצעוק כשלמה המלך שמישהו אחר גנב אותי מעצמי, אין לנו אפשרות.
בתחילה פועל ה"צפוני" מכח ממשלתו ע"י הכח שניתן לו למשול עלינו, אך ברגע שמתרגלים לרצונו, כשחיים בתפיסה שזה בעצם הרצון שלי, כבר אין לנו חיים אחרים חוץ מרצון היצר הצפון .
כשמבקשים מהאדם לא להקשיב ליצר הרע, לכאורה, לפי תפיסתו, מבקשים לקחת ממנו את כל חייו - אין לי חיים אחרים, אני לא תופס את החיים אחרת.
כשאדם תופס שכל מני רצונותיו הם הוא עצמו, היצר כבר לא נצרך לשלטון על מנת לפתות אותו בהבלים שלו - האדם כבר מזדהה ובוחר ברצון הרע מעצמו.
הסרת העוונות ביום הכיפורים מתבצעת ע"י שני שעירים. דם השעיר דומה מאוד לדם האדם, לכן במכירת יוסף השבטים שחטו שעיר עיזים וטבלו את כותנת יוסף בדמו.
שני השעירים צריכים להיות זהים לחלוטין במראה, במחיר, בקומה, וצריכים להקנות כאחד - ממש תאומים זהים .
על פי גורלות, דם של שעיר אחד מזים בין בדי הארון - בקודש הקודשים - במקום הפנימי ביותר בעולם. את דם השעיר השני, שהוא כאמור תאומו הזהה, שולחים לעזאזל, למידבר - למקום החיצוני ביותר, ששם אין ישוב של בני אדם - אין חיים, כשהוא נושא עליו את כל עוונות ישראל.
שני השעירים כשני תאומים זהים - כלומר, יש שני "אני" בכל אחד ואחד מאיתנו.
כל אחד נושא בתוכו "אני" פנימי באמת, שיכול להיכנס עד לקודש הקודשים ולעמוד לפני השם, אך כל אחד גם נושא בתוכו "אני" חיצוני באמת, שמקומו בעזאזל - במדבר - במקום נטול חיים.
להלכה, רק לאחר שמזים את דם השעיר הראשון בקודש הקודשים, רק אז אפשר להפיל את השעיר לעזאזל במדבר.
רק בזמן שה"אני" האמיתי שלי מגיע לקודש הקודשים - למקור שממנו ננפחה הנשמה, רק אז מתאפשר לתפוס מי זה "אני" ומי זה ה"צפון" בתוכי .
כשהאדם מצליח לברור את עצמו מ"עצמו" הצפון בו, רק אז מתאפשר לשלוח את השעיר השני עם כל העוונות למדבר, כרצון חיצוני לו, שהיה המקור לכל העוונות .
עבודת יום הכיפורים היא לברר לאן ה"אני" האמיתי שלי שייך, מי אני באמת, ומי הוא זה ואיזה הוא, שיושב על כיסא מלכותי שולט ומנהל לי את החיים כיצור נטול כל בחירה.
יום הכיפורים הוא יום מתן תורה של לוחות שניים, שבו אפשר לברר ולבטל ליום אחד בלבד את שלטון היצר.
ביום מתן תורה, יום שבו קיבלו לוחות ראשונים, בטלה לחלוטין "זוהמת הנחש", ממילא בטלה מיתה, והתגלה בכל אחד ואחד מכלל ישראל הרצון הפנימי שכל רצונו הוא לעשות את רצון בוראו. ביום זה קיימת אפשרות לבטל את כל הרצונות המתחזים, לגלות ולגאול את עצמי מחדש.
