חכמת שלמה
חכמת שלמה, מה מיוחד בה? וכיצד אנחנו יכולים ליישם אותה בחיים שלנו? סיפורים פשוטים שמחברים לגבהי מרומים
טוב, הסיפור כמובן מוכר, הנער הקטן שלמה בן דוד מתמנה להיות מלך ישראל, הקב”ה מתגלה לו בחלום ואומר לו –
שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ...
ושלמה המלך מבקש –
וְנָתַתָּ לְעַבְדְּךָ לֵב שֹׁמֵעַ לִשְׁפֹּט אֶת עַמְּךָ לְהָבִין בֵּין טוֹב לְרָע...
ומקבל –
...הִנֵּה נָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ.
חכמת שלמה.
ובכן, את הסיפור הזה שמעתי עשרות פעמים במשך חיי, ואף פעם לא עצרתי רגע לחשוב - מה זה נוגע אלי, מה שמלך ישראל לפני אלפי שנים קיבל משאלה ? למה זה נכתב בתנ”ך לדורי דורות ? שיעור בהיסטוריה ? או סתם שנדע שיש אופציה שיום אחד אולי נקבל משאלה, אז בנתיים נחשוב על אחת טובה ? לא מסתבר כל כך...
כמו בכל סיפורי התנ”ך, טמון פה לימוד מעשי ששייך לכל אחד מאיתנו...
מה כל כך מיוחד בחכמת שלמה ?
הוא היה פיזיקאי מעולה ? אלוף בשחמט (יש אומרים שהוא המציא אותו) ? רופא מומחה ? שופט מתוחכם ומפולפל ? ואולי הכל ביחד, חכם בכל חכמה שהיא...
תאמינו או לא, התנ”ך, בחשיפה אישית על שלמה המלך, מגיש בפנינו את ה”שפיץ” שבחכמתו –
מיד אחרי החלום והגשמת המשאלה, מגיע למשפט תיק מאוד סבוך, ללא שום עדים וראיות.
שתי נשים, גרות בשותפות בחדר אחד, ולכל אחת פעוט רך שנולד לפני מס’ ימים.
והנה, באמצע הלילה, מתעוררת אחת מהם ומגלה שאירע לה אסון לא עלינו, ובנה הפעוט מת.
בשקט בשקט, כשרק דפיקות לבה נשמעות בחלל, היא מתגנבת אל מיטת חברתה, ומחליפה בזהירות בין התינוקות.
הבוקר אור, והנה האשה אשר בנה חי מזהה מיד שהבן המת בחיקה אינו שלה, ואילו בנה החי שוכב לו בחיק חברתה.
ועתה שניהם עומדות וצווחות בדמעות לפני שלמה -
- לא כי בנך המת ובני החי !
- לא כי בני החי ובנך המת !
נו, מה עושים במצב כזה ?
ויאמר המלך – קחו חרב, גיזרו את הילד החי לשנים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת...
מיד נכמרו רחמי האם על בנה ואמרה – לא, חס ושלום, אני מוותרת - תנו לה את הילד, רק אל תהרגו אותו, העיקר שהוא יחיה.
ואילו חברתה בשלה – גם לי גם לך לא יהיה, גיזרוהו...
שלמה המלך כמובן פוסק לטובת האשה אשר ריחמה וויתרה, ומחזירים לאם האמיתית את בנה.
וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אלקים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט.
תרגיל מדהים, הא...
יפה. עכשיו אחרי שגמרנו להתפעל מחכמתו. אחר המחילה, רציתי לשאול – מה ה”ביג דיל” ?
בא נתחיל מזה שאפילו הבבא סאלי היה יודע עוד לפני שהם נכנסות לחדר בדיוק מי זו מי. אז בטח ששלמה המלך ראה ברוח קדשו בצורה ברורה בדיוק מה קורה פה.
ואפילו אם נשאיר מיסטיקה בצד. עדיין מדובר פה בתרגיל פסיכולוגי לא גאוני במיוחד, שהרבה אנשים יכלו לחשוב עליו לבד – פשוט לסמוך על רגשות של אם לבנה.
האם זה הנָתַתִּי לְךָ לֵב חָכָם וְנָבוֹן אֲשֶׁר כָּמוֹךָ לֹא הָיָה לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יָקוּם כָּמוֹךָ?
אלא שבאמת, שלמה המלך, החכם מכל אדם, ודאי ידע בבירור מה קורה. בין אם תגיד רוח הקודש, או קריאת שפת גוף, או שקלט במילים של כל אחת, מה שלא יהיה, הוא יכל בקלות להכריע - “תעשי טובה, תחזירי לה את התינוק...”
אבל כאן באה לביטוי עיקר חכמת שלמה - להצליח לעשות את זה בצורה, שכל אחד במדינה, אפילו אם הוא ילד בן חמש, יבין את הפסק ויסכים איתו.
לגשם את החכמה העמוקה והגבוהה שלו, לרובד הכי בנאלי ומובן... תביאו חרב...
וזו הכוונה ב - וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט כו’ כִּי חָכְמַת אלקים בְּקִרְבּוֹ.
זוהי שיא החכמה, המתנה שהוא קיבל מבורא עולם, לא רק לדעת ולהבין הכל, אלא גם להצליח להוריד את הדברים הכי נשגבים למישור הכי מעשי.
אם כך, זה כבר מאוד משמעותי עבורנו...
כל אדם שיש לו אפילו קצת מודעות עצמית, רוחנית, מגיע הרבה פעמים בחייו לתובנות, להרגשות חזקות, חוויות עמוקות וכד’. מחשבות שנרקמות באיזה טיול, או מקרה שקרה, מוסיקה שמדברת אליו, כל אחד לפי מי ומה שהוא.
אבל בדרך כלל, אחרי יום יומיים, או שבוע שבועיים של “אורות”, ממשיכים בחיים, עם אותו חושך, אותן שטויות, וכמעט ושום דבר לא נשאר מאותה תובנה מתוקה ועמוקה, חוץ מזכרון עמום של עוד משהו נחמד בחיים שלא הצלחנו להפוך למציאות.
נתקעים בקומת הרצון, עם ריקושטים לקומת המחשבה, ומצליחים לבטא את זה קצת בקומת הדיבור ולא יותר מזה. אל קומת המעשה לא כל כך מגיעים, וגם אם כן, בדרך כלל הדברים לא הופכים באמת להיות חלק מחיינו.
בשלב מסוים אנחנו כבר מספיק חכמים להפסיק לדקלם “טוב, מהיום אני כך וכך...” או “יותר אני בחיים לא עושה את זה...” ובמקום זה אומרים משהו בסגנון “קשה להשתנות אחי...”
למה כל כך הרבה “אני רוצה”, “אני אשתנה” ו”אני מאוד מאוד מאוד רוצה” לא מגיעים לידי מימוש ?
הסיבה לכך היא פשוטה, מה שמנהל אותך ביום יום זה הלב שלך, שם מתקבלות ההחלטות.
וגם הראיה לכך היא פשוטה מאוד, כמה דברים נגד השכל וההגיון שלך אתה ממשיך לעשות בכל יום...
והלב שלנו קונה רק מה שהוא מבין. והוא לא מבין שכל...
הלב מבין ריגושים, חווית, רצונות, תאוות, צחוק, בכי, דרמה ומתח.
אפילו אם יש לך שכל כמעט כמו של שלמה המלך, עדיין הלב שלך זה אותו ילד בן 5 מקצה העם, שממתק קונה אותו הרבה יותר מאלף דולר, וציור של מפלצת מפחיד אותו הרבה יותר מאש אוכלה.
כמו מלווה מבוגר ושקול של נהג צעיר ומתלהב עם ההגה בידיים.
כמה חכמת חיים באמת המבוגר מצליח לגרום לו להפנים לעתיד, מאוד תלוי האם זה נעשה נכון. אחרת, ברגע שהמבוגר לא משגיח, הבחורצ’יק זורם עם החשק שלו.
בנקודה זו נמצאת העבודה האישית שלנו שנקראת חכמת שלמה. לקחת איזה תובנה או רעיון, רצון או שאיפה. ולמצוא כלים לגרום לילד הקטן שבתוכנו להתאהב בזה.
לדוגמא, לשבת עם עצמך ולדמיין איך זה יהיה כשתשיג את המטרה, או להמחיש לעצמך בבדיחה ומשל ונמשל איך זה יהיה כשאני אפסיק עם הקטע הטיפשי ההוא.
לתת לעצמך צ’ופר קטן, משהו שאתה אוהב, אם עמדת במשימה בדרך, וקנס קטן על כשלון ונסיגה.
וכך בנויה כל היהדות - רעיונות מאוד נשגבים ועמוקים, אלוקיים, מושתלים בתוך סיפורים ומשלים פשוטים לכאורה, על אברהם אבינו ושנים שאוחזים בטלית, על שלמה המלך ויציאת מצרים. ומאפשרים לנו להתחבר לדברים שלא היו בהישג ליבנו.
ויותר מזה, אחד הכלים החזקים ביותר למשוך את הלב זה המעשה, למשל, אם יש מישהו שאתה לא ממש מסמפט, או ממש לא מסמפט, ויום אחד תתחיל, באופן טכני ומלאכותי לחלוטין, לעשות עבורו דברים שהוא צריך או אוהב. עם הזמן תבחין שהמעשים הללו עוקרים מלבך את השנאה והכעס ומכניסים במקומם אהבה שהולכת וגדלה. משום שהלב נמשך אחרי המעשים שאדם עושה.
וכך המעשים היום יומיים, הפשוטים, של יהודי, מחדירים בלב חשק להיות אדם שלם עם מידות טובות, מאור פנים, יציבות נפשית וכד’.
אתה פועל. אפילו אם בהתחלה זה קצת טכני, ואט אט זה בונה אותך מבפנים, מחלחל.
אתה מדליק חנוכיה ושר מעוז צור, המעגל החיצוני מרטיט את הפנימי, אחרי המעשים נמשכים הלבבות, ואור נרות החנוכה חודר, לצלילי השיר, לחמם את הלב, לקשר אותו לעולם נפלא שאפשר לשאוב ממנו הרבה כוחות לבחירות נכונות בחיים.
אם כך, את המשאלה שלך, אתה בעצמך יכול להגשים...
