תומר דבורה - מלך סובל עלבון

כיצד הספר תומר דבורה מלמד אותנו שהקב"ה הוא מלך סובל עלבון?

"מבוסס על סיפור אמיתי"

רק אתמול ציין ביומנו 13 שנות אבטלה וכבר בשעות הראשונות שלו בעיר הבירה הוא נקרא להלך במסדרונות הסודיים של הבית הלבן.

רוב היועצים תמהו על המינוי החדש, אך הנשיא בכבודו ובעצמו התעקש, שהוא האדם המתאים ביותר לעמוד בראש אולם המבצעים, בטענה שהפוטנציאל הטמון בו יחפה על הופעתו המרושלת. במילים ספורות הגדיר לו את תפקידו החדש: לעמוד מן הצד, אצל מחשבי העל הטובים בעולם. רק לתת דעתו לא להחריב את האולם.

שלוש שעות התאפק מן הצד והשגיח על לב העולם, עד שהתיר לעצמו לסייר בין העמדות. "שהרי אין מכבודו של נשיא העולם לדקדק לדקדק בקטנות עם מנקה רחובות".

את המקל הוא שלף ממטאטא ישן שהביא, את הקולות שהשמיע למד לא מזמן מאנשי משמר הנשיא. כמו פוקד על כל מחשב ומחשב את עבודתו, מניף את מקל המטאטא לעברו ושואג: "אני שולט באולם", "אני הוא בעל הבירה".

חיל ורעדה אחזו בו כשניפץ המקל את המחשב המרכזי של מערכת הבנקים העולמית.

הרי לכל הפחות יזכה לגערה הגונה מהנשיא, וידרש לשלם עבור התיקון, ואולי אף אנשי המשמר יפרצו לאולם לפרוע ממנו מידה כנגד מידה?!!

דקות ארוכות ישב מבוהל בין לוחות בקרה מעוכים, עד הרגע בו זכה לאותה תבונה עמוקה ומופלאה.

את הנעשה הרי אין להשיב, ועונשו בו יבוא במהרה, לפחות את יומו הראשון/אחרון יבלה כשליט על כל יכול בשררה.

קם בעוז, אחוז מנהיגות אובדנית, החל מנפץ כל שלם ומושלם.

להראות את כוחו, לחסוף פרי רוחו, לעצב את תפיסת האולם.

מהחדר הסמוך, דרך קיר המראה, עוקב הנשיא בצער אחר הכרעותיו, מתעלם מעיניים חודרות של כל יועציו החוששים אף להוכיח בכניעה: "אמרנו לכבודו מהתחלה"

"לשדרג את כל המערכות באולם, שיהיו מוכנים כבר למחר"!! ציוה הנשיא לכל פעורי הפה האולם הפנימי, "לשלם לו משכורת דבר יום ביומו, רק אל תשכחו להשאיר מקל מטאטא בקרבו..."

כראש מבצעים נאמן, השכים לפתוח את דלתות האולם, אולי יספיק לחשוב על תרוץ, לתפור עלילה, למצוא את האשם האמיתי במה שקרה.

קצת הופתע (וקצת לא), ממוען בשבילו, מעטפה ירוקה $ חתומה בחותם הנשיא: "הרבה אמונה לי בך אהובי".

רעד פנימי מצטמרר עד קצות הגוף, שומט את המקל מידו, אך לא ולא , לא הוא, הוא לא ייתן למצפון להמיר את דתו.

החדר חודש למשימה חדשה, המקל התעבה כנגד השררה שגדלה.

"אולם כמנהגו נוהג, כנראה אפשרי שאשבור את הכל, אכן זאת עבודה הראויה לשליט כל יכול". לא חסך רגע, מחשש לגזל מעסיקו, מיד השכיב את כל הנמצא באולם על צידו.

בעיינים דומעות, מלאות רחמים, פוקד הנשיא את אותם הדברים: "לחדש האולם, לשלם את יומו", ואף התיר כבכל יום לעבות את מקלו.

כבר שישים שנה הוא מתמיד "לרצות" את אדונו, להרוס, לכלות, לכתוש עד הדק את כל מה שניבנה במיוחד בשבילו.

מלווה בלחישות יועציו, שהמלך עלוב ונעלב, מתמיד לחכות למנקה הרחובות, אולי יתבונן בחותם הנשיא? אולי כבר יצעק לו "אבי" ? אולי היום יתחיל להרהר? אולי רק היום יתגבר?

אולי?

"מי א-ל כמוך" מורה על היות הקב"ה מלך נעלב, סובל עלבון, מה שלא יכילהו רעיון.

הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק, ואין רגע שלא יהיה ניזון ומתקיים מכוח עליון השופע עליו. נמצא, שבכל חטא שיחטא האדם כנגד השם. באותו רגע ממש מקבל הוא את שפע קיומו ותנועת אבריו לבצע את אותו החטא מבלי שהשם ימנע כוח מפעולותיו בזה הרגע (כמו שיבש את ידו של ירבעם- מלכים א', פרק י"ג,ד'), שהיה לו לומר כיוון שאתה חוטא נגדי, תחטא בשלך ולא בשלי!. אך בכל זאת, לא מנע הטוב מן האדם, והשפיע הכוח, והטיב לו טובו וסבל העלבון. ועל זה קוראים מלכי השרת לקב"ה מלך עלוב (פרקי היכלות פרק כ"ה).

וזה שכתוב: "מי א-ל כמוך" – אתה א-ל( שם מידת החסד) בעל חסד המיטיב, אתה א-ל (לשון כוח-"אילי הארץ") בעל כוח להניקם ולאסוף את שלך, ועם כל זאת, אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה.

(תומר דבורה)