להחיות את בת המלך עם משל

מה תפקידם של משל ונמשל בתורה? יסוד תורתו של המגיד מדובנא? התעוררות לקראת חג מתן תורתנו

את המגיד מדובנא כולם מכירים, זה זה שתמיד מושל משלים,

ויום אחד בעוקצנות הוא נשאל, מדוע לכל הוא עונה על ידי משל ונמשל ?

המגיד חייך כמוצא רוב שלל – "ברשותכם, רבותי, אשיבכם במשל..."

אספר לכם סיפור מעשה שקרה, על בת מלך שחלתה במחלה נדירה,

כל גדולי הרופאים הרימו ידיים, מתרופות ניסיוניות (מימי הביניים...)

עד שהגיע מומחה שהכריע, רק מזאת התרופה רפואה לה תגיע,

עד דא עקא, נולדה צרה משונה, הבת המפונקת לא מוכנה,

"זה לא בשבילי, הטעם אינו ערב", והמלך רואה קץ בתו מתקרב...

עד שפרסם "מי אשר יציל את ביתי, אתן לו אפילו חצי מלכותי".

הגיע חכם צדיק וזקן, ואמר לו למלך "מן התרופה חבית תן".

"על שום מה ? מה פתאום ? צריך רק כפית ליום ? הרי כל טיפה עולה יהלום !"

"כבוד הודו, נכון אמנם זה יקר, אך עליך לבטוח שהחולי יוסר"

מיד העמידו חבית ענקית, ליד מיטת המפונקת הסרבנית...

התיישב לידה בניחותא החכם, עם מאור פנים מיוחד עוטה לו פני תם,

נטל לו כפית, וגדשה בתרופה, והתחיל לספר לה על הא ועל דא,

והיא מזעיפה לו בכעס פנים, סוגרת פיה היטב ללא חריצים,

סיפור, מעשה, שירה ובדיחה, ואט אט האווירה נפתחה,

ואז ברגע של צחוק מתגלגל, בזריזות זינק ואת הרגע ניצל,

ודחף לה כפית גדושה עד גדותיה, לתוך ה"שער" שבין לחיה...

שניה של עיכול של התחבולה, ורוב התרופה נירוקה על פני מובילה...

ניגב את פניו בנחת ללא התרגשות, העמיס עוד כפית והתחיל בפטפוט...

קצת יותר זמן לקח לפזר את המועקה, אך בשלב מסוים עוד גול הובקע,

וכך לאחר ששיער שבלעה כבר כפית, חייך ונפרד בקידה נימוסית...

שבועיים אחרי זה, עם גמר ה"טיפול", כולם ששו והתפלאו על זה ההיתול,

שהצליח להחיות את בת המלך העקשנית, ואפי' היא הודתה שהייתה קטנונית...

כך אמר הדובנ'ר מגיד לשואלים, כולם לא מבינים את הילדה ועליה כועסים,

שאת הסיכוי היחיד שיש לה לחזור לחיים, משליכה היא משום שיקולי תענוגים,

כך אם אומר לכם את תרופת נפשכם, מוסר ותוכחות להישיר דרככם,

לא תקבלו, ותאמרו בלב שליו - זה לא בשבילי, הטעם אינו ערב...

לכן אספר לכם בדיחה ומשל, ותהיו עסוקים באריה ושועל,

פרפרים, וגמלים, וגנב שנכשל, יעשו עבורי הסחת דעת (בקל),

וברגע קט של חוסר תשומת לב מצדכם, אחדיר תרופת אמת עמוק לתוך תוככם,

ומיד תזרקוה ותזעיפו פנים, אך משהו מן המשהו נשאר לו בפנים.

וביום מן הימים, בעזרת ה' תבריאו מהחוליים, ויהיה זה לכם לפלא איך דחיתם חיים.

הנה שבועות, מתן תורתנו מתקרב, ובו כל התרופות להשיב את הלב,

כי מי שמחובר לתורת אלוקים, מובטח לו להיות בן חיי עולמים,

כי סוף סוף, התורה, לא כמו בסיפור, תרופה ערבה היא, לטועם זה ברור,

ואם שמרגיש מרירות לפעמים, עקמימות הלב היא, שמערימה מכשולים,

אם רק לא נזעיף פנים ונשים מחסומים, נתאמץ להוריד מניעות ומיני בלבולים,

שפע תורה, שמהר סיני חוצב, יבריאנו, ש"האור שבה מחזירו למוטב"...