מה חוסם אותך להשיג רוחניות אמיתית
מהו מעשה מרכבה? וכיצד ניתן ללמוד ממנו על ארבע החסימות שמונעות מאיתנו להשיג את הרוחניות האמיתית?
"וַיְהִי בִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה... וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה... נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹקִים...
וָאֵרֶא וְהִנֵּה רוּחַ סְעָרָה בָּאָה מִן הַצָּפוֹן עָנָן גָּדוֹל וְאֵשׁ מִתְלַקַּחַת וְנֹגַהּ לוֹ
סָבִיב וּמִתּוֹכָהּ כְּעֵין הַחַשְׁמַל מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.
וּמִתּוֹכָהּ דְּמוּת אַרְבַּע חַיּוֹת וְזֶה מַרְאֵיהֶן דְּמוּת אָדָם לָהֵנָּה... וּפְנֵי אַרְיֵה אֶל
הַיָּמִין... וּפְנֵי שׁוֹר מֵהַשְּׂמאל... וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן".
שורות אלו, לקוחות מתוך נבואתו המפורסמת של יחזקאל הנביא בה חזה את מבנה העולמות העליונים והסודות הנשגבים המכונים בשם – ‘מעשה מרכבה’.
בתורת הנסתר דברים רבים נלמדים מהתיאור הנפלא הזה, וכמובן שנצרכות הקדמות רבות כדי להכנס להבנות העמוקות הללו. ובכל זאת, משהו מהתובנות האלוקיות הללו שייך גם במישורים הפשוטים של החיים שלנו...
המחזה מתאר אדם היושב על כסא, הרוכב על ארבעה דמויות מרחפות בכנפיהן, כשלכל אחת מהדמויות יש ארבעה פנים - פני אדם, פני אריה, פני שור ופני נשר. זהו בעצם משל למרכבת השכינה שהיא מקור הרוחניות והקדושה בעולם.
מסביב למרכבה, רואה הנביא ארבעה סוגי חסימות והפרעות, שהן משל לארבעה אתגרים העומדים בפני כל אדם בבואו להתקרב לרוחניות:
1. רוח סערה. 2. ענן גדול.
3. אש מתלקחת. 4. נוגה לו סביב.
כמובן שלפני שאדם בכלל נמצא בתוך המערכת הזאת, צריך להיות לו רצון לרוחניות, ואם אינו מרגיש ריקנות לעיתים, או שאיפה להתעלות רוחנית, אז הוא בכלל אוחז בשלב רחוק יותר, של מעין תרדמה רוחנית. אבל גם אחרי שאדם מתמלא חשק ורצון, ואפילו מחליט ומתחיל להשקיע בחתירה לפנימיות, חיי אמת וגדלות מוחין, עדיין עומדים בפניו ארבעה קוטלי-מסע אשר חוסמים ומסיטים אותו ממסלולו. בלשון הקבלה נקראים מחסומים אלו בשם ‘קליפות’ ומטרתן להגן על הפרי, על ידי מניעת מי שאינו ראוי מלהגיע להשגות רוחניות ואלוקיות.
ובכל זאת את אפיון הקליפות הללו ודרכי ההתמודדות נגדן, אין חשש לפרסם, כי ממילא רק מי שיקבל סיוע מיוחד משמים יצליח, וזה תלוי עד כמה רצונו בָאמת בְּאמת.
הקליפה הראשונה – רוח סערה.
כמה פעמים קרה שכבר תפסת איזה נקודה, ישבת לקרוא משהו או להתבונן לעומק, התלהבת, החלטת על שינוי ו... בדיוק באותו רגע קיבלת טלפון מאוד חשוב, או נזכרת במשימה הכי דחופה בעולם, או שמחשבות שונות נדחפו בזו אחר זו ועירבבו אותך לנושאים אחרים, או שסתם הלכת לברר על הנושא בגוגל ו...
זו היא רוח הסערה. הסחת הדעת והאפשרות מלהתרכז בדבר שלפניך בצורה מתונה ובישוב הדעת. היא יכולה לפעמים לבוא אפילו בתור מעשה טוב או מצווה, זה יכול להיות פיתוי כספי, או רעב פתאומי או סתם שׂערה בכוס קפה...
בשנים האחרונות, הפכה רוח הסערה לסופות הוריקן, מהשניה הראשונה שאדם פוקח את עיניו לצלילי השיר האהוב עליו המתנגן מהשעון המעורר, מיד קופצים עליו האייפון, הטלוויזיה, הרדיו, האינטרנט ואפילו מכונת הכביסה שמצפצפת להודיע שסיימה...
אין לך אפילו חמש דקות של שקט ורוגע, מנוחת הנפש ושלווה, בלי שכל העולם יוכל להשיג אותך בלחיצת לייק אחד. ואפילו אם כבר נגמרה לך הסוללה באייפון ואתה תקוע באיזה פקק, מבלי שתשים לב, תוך שניות, היד תדליק באופן אוטומטי את הרדיו, והמחשבה תפליג במחשבות על עסקים, סידורים, קנאה, קניות ושאר ירקות...
הכל. העיקר שלא יהיו כמה רגעים של שקט ומחשבה והתבוננות על משמעות החיים עבורך, לאן אתה שואף, ומי אתה בכלל, מה אתה מייחל לעצמך ואיך תשיג את זה, ועוד כל מיני מחשבות אמיתיות שכבר שכחנו איך חושבים...
ולמרות שהתרופה מאוד פשוטה, וכל אחד יכול לכתוב בעצמו את המרשם, רוב העולם נופלים בקטע הזה, בגלל שהביצוע הוא בכלל לא קל... לכן כדאי להתחיל עם מינון נמוך מאוד, נגיד 10 דקות בשבוע -
זה הזמן המקודש שלך לעצמך, משוריין ומבודד מכל הרוחות שבעולם, שום דבר לא יגרום לך לוותר עליו, ואתה מוכן לשלם הרבה כדי לא להפסיד אותו. הפלאפון מכובה, אף אחד לא יכול להשיג אותך ואינך מאפשר לשום נושא אחר לעלות על הפרק. אתה רגוע, שליו, שֹבע ולא עייף. מתישב לך מול נוף מרהיב או בחדר נעים, ומחשבן חשבונו של עולם...
הטכניקה הכי חזקה כדי שהמחשבות לא ישיטו אותך לכל הרוחות, היא לדבר בקול עם עצמך (תרגע, אף אחד לא הטמין לך מצלמה נסתרת ולא תצא מוזר...) או לכתוב על דף שתשמור במקום בטוח... קח את עצמך למסע במחשבות והרצונות הכי עמוקים שלך...
הקליפה השניה - ענן גדול.
החלטת לשמוע הרצאה של מישהו שממש מדבר אליך (המלצה חמה – חפש ביוטיוב ‘הרב עמיחי הורוביץ’) ופינית לעצמך שעה שלמה לשיעור על נושא שמעניין אותך, כבעל נסיון ב’רוחות סערה’, התבצרת לך בבונקר מוגן מפלאפונים ואימיילים עם סלסלה ענקית של פופקורן חמאה ולחצת על Play.
זה מתחיל נחמד, אבל תוך כמה דקות מתחילה לאפוף אותך הרגשה מכבידה, שמע, נראה לי שזה קצת כבד עלי, מה זה נוגע אלי, אני לא מבין בכלל מה הוא מנסה להוביל ולאן... אולי זה חומר עמוק מידי ? אני עייף, כנראה לא ישנתי מספיק.
בקיצור אחי, נכנסת לענן גדול...
כל מיני מחשבות מייאשות סותמות לך את הערוצים, אתה לא מצליח לראות מעבר לאף שלך, שבעצם אם היית מחזיק עוד עשר דקות היה נפתח לך אור גדול שהיה מעיף אותך לכמה שבועות טובים ומקנה לך כלים אדירים להתמודדות.
לפעמים הפתרון הכי טוב הוא ללחוץ Pause ולתת לעצמך ‘שתי סטירות’ – “תגיד לי, מה אתה ילד, אם אתה לא מקבל ת’סוכריה תוך 3 דקות אתה כבר כולך מתבכיין, איפה הבגרות, קצת סבלנות, בשביל משכורת אתה סוחב חודש שלם, בשביל שינוי בדרך לחיים מאושרים ומלאים בתוכן אתה לא יכול לסחוב חצי שעה, סע כבר...”
הטובים לטייס... הם יודעים שאחרי שעולים מעבר לענן, נפרשים לפניך שמיים חדשים.
הקליפה השלישית – אש מתלקחת.
זהו אחי, עלית על הגל, סוף סוף הצלחת לשלב מנה חמה יומית של רוחניות ביום יום שלך.
ואז הקליפה השלישית מתלבשת עליך, במקום שתהיה לך התנגדות, אתה מקבל ‘שדרוג’ - מנוע של מטוס קרב ש’מעיף’ אותך קדימה במהירות האור לחטוף עוד ועוד מושגים, ידיעות, התחזקויות ושינויים.
הדברים נעשים בקצב מהיר ושטחי מבלי לאפשר לעצמך את הזמן הנצרך לשקול במתינות, להפנים, ולבדוק אם השינויים מתאימים למדרגה האמיתית שאתה אוחז בה. ויותר מזה, אתה מצליח להתבונן באיזה נקודה פנימית, מנסה להגיע לפתרון אמיתי, ותוך שניות הוא נכנס לך לראש במתנה – הברקה גאונית ואפילו מעשית. משמיים...
אבל באמת זו מתנה מהאויב - קח 5 דולר ותחזור הביתה לפני שתגיע עוד כמה מטרים למליונים...
נולדנו לדור האינסטנט, התרגלנו שהכל קורה בקליק, הכל חינם, הכל כלול, הכל צריך לקרות בקלות ובמהירות. וממילא הכל חד פעמי...
מספרים על הגאון מוילנא (וגם אם מישהו חושב שזו סתם אגדה, בכל זאת, לא סתם מספרים עליו כזו אגדה-) ששלחו לו מלאכים מהשמיים לגלות לו סודות ורזים. הוא שלח אותם חזרה כלעומת שבאו משום שאיננו מעוניין במה שלא בא לו מתוך מאמץ והעמקה.
זו האש המתלקחת, מהירות יתר ושטחיות שמאפשרים סטטוס ‘רוחני’ בחינם, אבל גם שווה ‘חינם’... כמו אותם שלטים המתנוססים בכל אתר - ‘יהדות על רגל אחת’, ‘קבלה להמונים’, ‘איך להיות מואר בחמש דקות ביום’ ושאר קשקושים...
הקליפה הרביעית – נוגה לו סביב.
סוף סוף הצלחת להרגיע את הרוחות, לפזר את העננים ולהוריד הילוך. הגעת ל’מבחן האחרון’ – עד כמה אתה רוצה ומוכן להקריב עבור אמת נקיה וטהורה באמת.
גם הנוגה מאיר, אבל למעשה איננו אור אמיתי, אלא בוהק, קליפה נוספת, דקה וקשה להבחנה מכולם.
וכמו הקליפה הדקה והשקופה שאוכלים ביחד עם גרעיני החמניה, אף אחד לא מיחס חשיבות לכאלה דקויות, מה הסיפור, לא מרגישים את זה בכלל וזה מתעכל בכיף בלי בעיות. נכון, אבל בשורה התחתונה, אכלת קליפה... אז נכון שבפיצוח גרעינים זה ממש לא משנה אם תאכל עם או בלי הקליפה השקופה, אבל בודאי שאם אדם יפצח גרעינים ויאכל להנאתו רק את הקליפה השקופה, נסכים כולנו שהוא צריך הסתכלות באופן דחוף...
כך גם הנוגה לו סביב, הוא מקיף את האור מכל כיוון, אתה בא לנגוס באור, ולוקח ביס מהנוגה...
טוב, נוגה זה גם טעים...
נכון, אבל אף אחד לא יכול לחיות על קליפות שקופות של גרעינים, ובמקום לקבל חיות מהאור הפנימי, אתה הולך ומתחבר יותר ויותר להרגשות מדומות, קרובות לאמת, אך לא בְאמת בַאמת...
כך נולדו כל הכתות, השיטות, הדתות, המרכזים הרוחניים והקורסים שמדברים מאוד קרוב לאמת, אבל רק קרוב לאמת...
כאן, רק בורא עולם יכול לעזור לך. ורחמנא ליבא בעי (-הקב”ה מעוניין בעיקר בלב שלך) אם אתה אמיתי עם עצמך, ובודק את עצמך, ותמיד מכוון להתישר, משמיים יעזרו לך להבדיל בין ה’ת’כלס’ ל’כאילו’.
ועדיין הסיכויים לבד לא הכי טובים, כי בשורה התחתונה אנחנו מאוד משוחדים לנוחות ולתאוות שלנו, שהרבה פעמים מטים את כף האמת שלנו בלי שנבחין בזה בכלל.
כאן מצטרפת הנקודה של ענווה, לדעת שאתה צריך הדרכה, לא לסמוך על עצמך בעיניים עצומות, אלא להתחבר למדריך אמיתי שמתאים לך לפי שורש נשמתך, מישהו שכבר עשה את הדרך ומכיר אותה, ומכיר גם אותך, ומצליח לראות את מה שאתה מסתיר מעצמך, ולכוון אותך לטוב ביותר שלך. ומעל הכל, מישהו שמחובר היטב לדברים כפי שקיבלנו אותם דור מפי דור במשך אלפי שנים, וממילא יכול לחבר אותך לשורשים האמיתיים שלך, שנטועים כל כך עמוק באדמה ששום שואה או שאר רדיפות לא הצליחו לעקור אותה.
הצגנו את הקליפות בארבעה שלבים, אבל באמת אף אחת מהן לא מחכה בסבלנות לתור שלה, הן כולן תוקפות בכל החזיתות בכל הזדמנות, ותמיד עומדות על המשמר מבלי שתהיה אפשרות לחסל אותם לגמרי...
אבל כל הצלחה הכי קטנה שלך, זה עוד ‘ביס’ מעץ החיים שממלא אותך ברצון וכוחות חדשים לכבוש את הפסגה הבאה במלחמת החיים.
