אשת חיל - נשים צדקניות ביהדות

אשת חיל, מאמר מרתק על נשים צדקניות ביהדות ועוד נושאים מעניינים

אשת המסתורין

עם כאלה עינים לא צריכים אף פעם משקפַים... כך פתחנו את “מחשבות” חנוכה, זוכרים? כבר לא מדובר רק בעינים, אלא גם במבט המיוחד. מאיזו זוית שלא תסתכל עליהן אתה בטוח שהן מביטות עליך. כן, כבר ניסו את זה. עמדו כמה אנשים כל אחד במקום שונה והיו מוכנים “להשבע” שהיא מסתכלת רק עליהם. חלק אף טענו שהיא מחיֶכת אליהם וחלק הכחישו. היו גם שהתוַכחו אם היא יושבת או בתנועה.

אבל בשיחות הסלון של רמי המעלה במספר מדינות היה דיון סוער לאיזו אומה היא שייכת. אמרו, היא אטלקיה אסלית, אבל כנגדם טענו שהיא ודאי דוברת צרפתית וקשה לתאר את צרפת בלעדיה. אבל לא רק הם. כל אחד נדמה לו מאומתו (כלומר האומה שלו).

מה נאמר ומה נדבר ללא ספק אחת הנשים המפורסמות בהסטוריה...

אוי La Gioconde או בשמה היותר מפורסם: Mona Lisa. לפני מאה שנה היה איטלקי אחד שלא התאפק וחטף אותה מהלובר בפריס כדי להחזיר אותה לאיטליה, אבל נתפס. (1)

ללא ספק אפשר לומר עליה “אשת המסתורין” המפורסמת ביותר בעולם.

הצייר, אולי האוֹמן (והמדען) הכי מפורסם בתקופת הרנסנס, עבד עליה למעלה מחמש שנים ועדיין ראה בה יצירה לא מושלמת. כנראה שמשהו טוב באמת אף פעם אינו מושלם.

אסתר המלכה.

היא אשת המסתורין של כל הזמנים. והיא משלנו. אם הפרסים של חמנאי ואחמדיניג’אד הרשעים היו מפנימים את זה הכל היה נראה יותר טוב. אבל הם יותר רוצים לקשור את עצמם להמן ואחשורוש מאשר למרדכי ואסתר. זו גם גזענות, גם אנטישמיות וגם הדרת נשים במובן היותר מכוער של הביטוי. סליחה זה יצא בטעות, אבל יותר קל לדבר על הפרסים מאשר עלינו. בסך הכל מה כל כך הם מתגעגעים להמן (מה שהוא לא הספיק, אנחנו...). סליחה, אל תשכחו, המן חשב לקשור קשר נגד אחשורוש. כשאמר אחשורוש בהתמרמרות: הגם לכבוש את המלכה עמי בבית?! הוא בטא מחשבה נסתרת שבעצם הוא לא כל כך סומך על יד ימינו. על כזו “יד ימין” ראוי לאמר: “תשכח ימיני” (בלי התנאי של אם אשכחך...). ומי בפועל הציל את אחשורוש מקשר הבוגדים של בגתן ותרש, אם לא מרדכי. לפעמים מתברר (באיחור) שדוקא החרדים האויבים, הם הנאמנים למלכות.

אבל, בואו נעזוב פוליטיקה ונחזור לענין.

טענות מטענות שונות.

בהיותי חבר בשירותים החשאיים אני יושב בישיבות דחופות וחיוניות ושומע שם ידיעות החשובות לבטחון המדינה. גם מוצא את עצמי מותקף (על לא עוול בכפי) כאילו אני עוכר ישראל הגדול ביותר מאז “אליהו הנביא”. (2) מה חטאתי? אני שואל אותם. והם עונים: אתה מדיר נשים, אתה מקפח אותן, הן השפחות שלך, אתה פרזיט, מנצל את החברה, לא תורם כלום, לוקח ולא נותן, לא עושה צבא. ובשם כולל: “עוכר ישראל”. “טוב”, אני אומר לעצמי, “אם זה יעזור להוציא את המדינה הזו מהבוץ, אני מוכן לקבל על עצמי את כל האשמות, אפילו בלי עסקת טיעון. נכון שעולות בי כל מיני מחשבות ומתעוררים מנגנוני הגנה, מה הייתי יכול לומר על דא ועל הא, אבל עדיף לשתוק”. למרות שאליהו הנביא לא שתק לאחאב. הוא ענה לו: “לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת ה’ וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים” (שם פס’ יח). אבל הנביא היה כנראה אסרטיבי למדי. ואני, אין לי את זה. מה לעשות, לא כל אחד נביא היודע להשיב תשובה נִצַחת. באמת אין בכוונתי להתפלמס כאן בנושאים אלו העומדים ברומו של עולם.

אבל על דבר אחד כדאי לעמוד קצת כי הוא שייך לעניני דיומא של “בין פורים לפסח”.

נשים נשים

אני מבקש להצהיר מעל במה נכבדה זו כי מה שזכיתי לעמוד על במה נכבדה זו (3) היא בזכות נשים. אינני מדבר רק על אמי מורתי ועל אשתי יקירתי אלא על נשות המופת של עמנו העתיק.

בזכות שרה שהתעקשה באסרטיביות להרחיק את ישמעאל התאפשר המשך היהדות ע”י יצחק. (4) בזכות רבקה הילדה הקטנה (5) אשר קיבלה החלטה גורלית לעזוב את בית אביה וללכת אל הלא נודע, זכה יצחק להקים בית למופת כהמשך לבית הוריו.

בזכות רחל הענוה והצדקת שמסרה את הסימנים לאחותה זכה יעקב להעמיד שנים עשר שבטַיָא. בזכות לאה שבכתה עד כלות ניצלה מעשַו הרשע (6) ועלתה בחלקו של יעקב ואנו זכינו בעוד אמא.

בזכות יוכבד ומרים שהרהיבו עוז בנפשן “לצפצף” על גזירת פרעה, מה שאומה שלימה לא העיזה, ניצלו אלפי תנוקות יהודיים מגזירת שמד.

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים (7). בראשן עמדה מרים.

בזכות דבורה הנביאה באו הצלה ונצחון גדול על יבין מלך חצור. היא הפתיח. ואלו הסיומת על ידי יעל אשת חבר הקיני שעשתה חיסול ממוקד בסיסרא.

בזכות רות זכינו למלכות בית דוד שממנה יבא מלך המשיח, והגאולה העתידה. “רות אמה של מלכות”.

בזכות אסתר המלכה בטלה תכנית “הפתרון הסופי” של המן, הפרסי הידוע.

בזכות ברוריה (8) זכינו ללמוד כמה חשובה כל מילה וכמה חשובה הצניעות גם בדיבור.

ובזכותה למדנו גם לרחם על הגרועים שבאויבים ולהתפלל עליהם (9).

בזכות רחל אשתו של רבי עקיבא למדנו שמאחורי כל אדם גדול ישנה אשה גדולה לא פחות. היא זכתה ל”ירושלים של זהב” ואנחנו, לשיר הנפלא הזה. ועליה נאמר: “שלי ושלכם, שלה הוא”.

אל תעזו לומר לי בציניות שהיוצא מן הכלל מעיד על הכלל. יתכן ואתרגז על זה. להיפך הוא הנכון. זהו מיעוט העולה בזכרוני (בלי לחפש) וכך הם הדברים בכל הדורות ובאלפי בתים בישראל. עוד לא סיפרתי לכם על אותה קִמְחית שזכתה להעמיד שבעה כהנים גדולים (10) בזכות הנהגות הצניעות והענוה שהנהיגה בביתה (11).

גם לא סיפרתי לכם על מזמור “אשת חיל” (12) שלימד אותנו שלמה המלך לשיר בלילות שבת לנשותינו. מה ? שלמה המלך הוא מחבר “השיר” הנפלא הזה? לא יאומן? אלף נשים...מה הוא שר לכולם או ששיכפל “דיסק”? החליטו בעצמכם.

ועוד לא אמרתי אף מילה על ה“אשת חיל” שלי שאלולי היא איני יודע איפה הייתי היום.

גם הסתרתי מכם את מאמר חז”ל: האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה וכו’ עליו הכתוב אומר: “וְיָדַעְתָּ כִּי שָׁלוֹם אָהֳלֶךָ” (איוב ה, כד).

טוב, אני מרגיש כמו איזה זקן טרחן. סליחה, לא התכונתי. אני חוזר בי. ועובר לשתיקה.

הדרת נשים במרחב הציבורי?!

אני לא מוכן להאמין שיהודי ירא שמים ובן תורה, ינהג בגסות רוח ויירק על אשה או יקלל אותה. נקודה. סימן קריאה! (13) גם אם היא נהגה בגסות רוח כדי לגרום לו לנהוג בגסות רוח. מה הוא נגרר? הרי הוא גבר, לא? וגבר הוא מי שמתגבר על יצרו ומושל בו. כמה פעמים כל אחד מאתנו שומע דברים או רואה מעשים ש...מה זה בא לו וכו’ הרי בעבור מקרים אלו אמר שלמה המלך בחכמתו: טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר (משלי טז, לב).

חוץ מעצם הענין לגופו, אבל איפה החכמה היהודית המפורסמת. תביאו לי איזה “הרשלי מאוסטרופולי” שיודע לומר לבעל ולאשה שכל דבר שיאמר יגרום לסכסוך ביניהם ויעיפו אותו מהבית, אז הוא לא מתערב. ואיפה “הרב” שיודע לומר לבעל: אתה צודק. ולאשה: את צודקת. ולשניהם: שניכם צודקים. אם רוצים, אפשר לדון לגופו של ענין ואז צריך ללמוד איך לנהל ויכוח (14). אבל אנו לפני כן.

זה היה ברור שישלחו “מתנדבות” לעלות על אוטובוס מהדרין כי כבר ידוע שבימי הזכרון שולחים צלמים ל”ככר השבת” וביום העצמאות ל”מאה שערים”.

אבל אומר לאחי ורעי בני אומתי: המרחב הציבורי אינו נחלתו של אף אחד. לא של חרדים קיצוניים וגם לא של אבירי הדמוקרטיה שמשתמשים בה לשלוט. אל תהיו קיצוניים משום צד ולשום צד. אל תהיו בטוחים בצדקתכם הבלעדית כאילו “אני ואפסי עוד”. השאירו מקום גם לחולקים עליכם.

הרבי מקוצק שאל יהודי אחד מחסידיו מדוע לא הגיע אתמול לבית הכנסת לקריאת המגילה. ענה לו: כי היה יותר מדי צפוף. שאל אותו: והרי לכלם היה צפוף ובאו. אמר לו: אני רגיש לזה יותר מאחרים. אמר לו הרבי: מי שממלא את כל החלל, תמיד יהיה לו צפוף. אם תתפוס פחות “מקום” לא יהיה לך צפוף.

כשנזכרתי באמירה זו עלתה בראשי (הקודח) המשנה המפורסמת באבות: עשרה ניסים נעשו לאבותינו בבית המקדש... עומדים צפופים (בעזָרָה כשבאים כולם לעלות לרגל בחגים) ומשתחוים רווחים...(15)

למה היה צריך לעשות כזה נס? תאמרו: כי כך יוכלו יותר בני אדם להכנס לביהמ”ק. אבל ישאל השואל: האם זה מצדיק נס? בסופו של דבר יכנסו עוד כמה עשרות ואולי מאות ומה עם מאות האלפים שלא יוכלו. מה פתרנו כאן? הרי לא יכנס כל עם ישראל? אלא רצה הקב”ה ללמד שמי שמכופף את עצמו, מקטין עצמו ומשתחוה, יש לו יותר מקום ממה שחשב. אם כולנו נחשוב כך יהיה לכלנו מקום במרחב הציבורי.

אבל כשאני אומר “מרחב ציבורי” אני מתכוון ליותר מאשר הרחובות הראשיים או ככר העיר. אני מתכוון בלהיות עם אחד שיש לו “מרחב ציבורי” משותף.

כשאני שומע פרופסור נכבד שהוא גם חבר באיזו ועדת אתיקה רפואית וכד’ שאומר: לא ניתן לרבנים (16) להכנס לבתי החולים ולהחליט עבור משפחה חרדית על קביעת שעת המות. כי אני המומחה וההלכה לא מענינת אותי וכיוצ”ב (17). אז, אני שואל את עצמי ומסכים שגם אתם תשאלו את עצמכם: בגלל שאתה רופא לכן “המרחב הציבורי” של בתי החולים הוא קנינך הפרטי? או שאני טועה וזה באמת “המרחב הפרטי שלו”?

לא באתי לריב, חברים. רק להזכיר לכלנו שיש “חרדים קיצוניים” מכל צד.

אז, אם נחפש לריב, לא נגמור. אבל אם נרצה לאהוב, אז כדאי להתחיל מעכשיו.

טוב, עתה כבר תאמרו: לא רק זקן טרחן אלא גם צעיר מרדן. צודקים בשניהם.

שתי שפות.

עד מגדל בבל, גילו לנו חכמינו, דברו כולם “שפה אחת” והיא לשון הקדש. אשר תוכה כברהּ. כלומר המהות הפנימית מתגלה במילים ובאותיות הקדש. אח”כ נוצרו הרבה שפות. כל שפה מבטאת: תרבות, מנהגים, הגיגים.

יש שפה של חיילים, ויש של מלחים. יש שפה של משוררים, ויש של רוכלים. יש שפה של גברים ויש של נשים. עכשיו כבר הגזמתי, הא? אבל ידידי היקרים, לא אני המצאתי זאת אלא על פי פרסומים זרים (18). ראו למשל בפרסום הזר (אמריקאי) של גברים ונשים מכוכבים שונים (19). כשהיא אומרת: אוֹי.. למה היא מתכונת? כשהוא אומר וַי... למה הוא מתכון? אותם משפטים ומילים ממש. כן, גם זה התחיל במגדל בבל.

וכשהפסיכולוג אומר: אַהַה אַהַה...למה הוא מתכון? גם זה מאותו בבל?

אז בואו נראה נציגים של שני שבטים “משוחחים”: שחור: צניעות. לבן: דיכוי. שחור: פריצות. לבן: חופש. שחור: תורה. לבן: בטלנות. שחור: הפקרות. לבן: רוחניות (20). שחור: ישיבות. לבן: השתמטות. שחור: כפרנות. לבן: ציונות. הגזמתי, ודי.

זה נקרא “דיאלוג מפרה”. שכל אחד מפרה את עצמו בכעסים ואנטי.

המרחב שבין פורים לפסח.

כמובן, בהסטוריה פסח קדם לפורים במאות שנים. אבל בלוח העברי השנתי פורים קודם בחדש ימים. ההיפוך הזה אינו מקרי.

לוח השנה גם הוא מורה בבית ספרנו. מי שרוצה לזכות לניסים גלויים צריך להאמין תחילה בניסים נסתרים. מי שמבקש את עזרת השי”ת (ס”ד) בגאולה אישית (או כללית) צריך למצות את המאמצים שלו להגאל. לכן בהגדה של פסח לא מוזכר שמו של המנהיג הדגול משה כדי לומר שהוא היה רק כלי ביד ההשגחה העליונה. “אני ולא מלאך, אני ולא שרף” אמר הקב”ה לעם ישראל.

מאידך במגלת אסתר לא נזכר הקב”ה אלא הכל מתואר כמאורעות ארציים שהובילו בסופו של דבר לגאולה. מרדכי, אסתר, העם. רק ברמזים של ראשי וסופי תיבות מופיע שם ה’ המכוון את המאורעות בהסתר.

המסורת שקיבלנו ממשה רבינו עצמו ששלשים יום לפני החג צריך להתחיל ללמוד את הלכותיו. ובמיוחד אמר זאת על הלכות פסח המרובות. והרי זה יוצא בדיוק בפורים. אתה יושב לסעודת פורים, שותה “עד דלא ידע” מבלבל בין “ארור המן לברוך מרדכי” וצריך לחשוב על הלכות הפסח. כי דע לך, שכדי להגאל בפסח צריך להשתדל בפורים. אבל כדי לשמוח בפורים צריך להאמין כמו בפסח.

הרמב”ן (21) אומר שכל התורה וכל חיינו הם ניסים נסתרים. אין כלל “טבע”. אלא שהטבע מסתיר את הניסים ואילו הניסים הגלויים הם מעל חוקי הטבע.

על זה אומרים המקובלים כי שם אלק”ים (86 בגימטריא) הוא “הטבע”. כי שֵם (22) זה הוא הכח הפועל במסגרת חוקי הפיזיקה.

לכן אומר רבינו האר”י (23) ז”ל שפרעה כפר בשם הוי”ה אבל האמין בשם אלקים (24). והוא חשב שגם הוא יכול לשלוט בכוחות הטבע ע”י אמצעים שונים.

אשת המסתורין (האולטימטיבית)

והאיש שאחורי הפרגוד (האולטימטיבי).

אֵין אֶסְתֵּר מַגֶּדֶת מוֹלַדְתָּהּ וְאֶת עַמָּהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה עָלֶיהָ מָרְדֳּכָי וְאֶת מַאֲמַר מָרְדֳּכַי אֶסְתֵּר עֹשָׂה כַּאֲשֶׁר הָיְתָה בְאָמְנָה אִתּוֹ (מגל”א ב, כ).

וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר לְהָשִׁיב אֶל מָרְדֳּכָי: לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן וּבְכֵן אָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר לֹא כַדָּת וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי אָבָדְתִּי: וַיַּעֲבֹר מָרְדָּכָי וַיַּעַשׂ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוְּתָה עָלָיו אֶסְתֵּר (שם ד, טו-יז).

לְמה בעצם אני מתכוון בהבאת פסוקים אלו?...

נכון. לסתירה המובנית בהם. מי שולט במי? מיהו המפקד, ומי המבצע?

אסתר היא המלכה ומרדכי הוא אויב השלטון. היא הכוכב העולה בשמי האמפריה (ממש “כוכב נולד” בתחרות ההיא). והיא עושה בדיוק את ציווי מרדכי ובמסירות נפש חסרת הגיון. הרי זוהי שערוריה ממדרגה ראשונה שהעולם לא יֵדעו את מוצא המלכה. הגברת הראשונה בכל העולם (25). אבל מה לעשות? מרדכי ציוה.

אח”כ היא מצוה עליו לצוות את כל היהודים לצום שבעים ושתים (72!) שעות רצוף. זה חסר הגיון. כמעט בלתי אפשרי. ובפרט בזמן אשר הסכנה מרחפת וצריך כל טיפת כח לקראת המערכה הסופית. חִשבו נא. במלחמת יוה”כ התחיל גיוס המילואים. אנשים יצאו מבתי הכנסת. רבים רבים שברו את הצום כי ידעו שהולכת להתחיל מלחמה. ויש לזה היתר. עכשיו נתאר לעצמנו שרעיית ראש הממשלה היתה מצוה על כל הצבא להמשיך את הצום ולהוסיף עוד יומיים....???

חסר הגיון. אבל מה לעשות? אסתר מצוה ומרדכי מבצע. לא על עצמו בלבד אלא על כל העם: גברים, נשים וטף.

מה נלמד מכאן? עולם ומלואו. אבל לזה נצטרך מאמר בפנ”ע.

ניסים נסתרים, אמרנו? זה שמה. אסתר. כולם רואים ואין איש מכיר. ה-אל”ף (אלופו של עולם) מרחף על ה-סֵתֶר. היא מצניעה עצמה, מסתירה והאור מאיר עליה וממנה. בבחינת:

יֹשֵׁב בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן בְּצֵל שַׁ-קַי יִתְלוֹנָן (תהילים צא).

ניסים גלויים, אמרנו? צום של שלשה ימים. ובצורה זו היא הולכת אל המלך כאשר נשיאת חן מיוחדת הוא שם המשחק. הכל תלוי בשבריר שניה. יושיט את השרביט או לא.

זה ממש: to be or not to be .

אבל באמת, לדעתי, הנס העיקרי הוא שאין שום סתירה בין ההנהגות הסותרות. כשיש אהבה, הערכה ואמון הדדי. כולם רוצים את טובת כולם. כאשר: “וּמִי כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ” (דברי הימים א, יז, כא). אז כל נס ראוי להם. אפילו הפרסים לא יוכלו עלינו...

_____________________________________________________________________________________

1. אז איך הגיעה ללובר? כי פרנסואה הראשון מלך צרפת קנה אותה אחרי מותו של הצייר ליאונרדו דה וינצ’י שהיה בצרפת בשנותיו האחרונות בחסות המלך. אע”פ שבמקור הוזמנה ע”י סוחר אטלקי עשיר.

דה וינצי עצמו אטלקי שמת ונקבר בצרפת.

2. “וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל” (מלכים א’, יח, יז).

3. וכרגע כונתי ל”תחנת הרוח” אבל יותר בעומק כונתי ל”במת ההסטוריה”.

4. היום היו מוקיעים אותה על גירוש ילדי עובדים זרים. אבל הקב”ה אמר: “שמע בקולה”.

5. יש מסורת שהיתה בת שלש!

6. עד “היום” הוא לא שוכח ולא סולח. 7. עפ”י מסכת סוטה דף יא, ע”ב.

8. אשתו של רבי מאיר התנא. והמעשה נמצא במסכת עירובין דף נג, ע”ב עם רבי יוסי הגלילי. ראה שם.

9. מסכת ברכות דף י, ע”א. היא לִמדה את בעלה הגדול ר’ מאיר: “יתמו חטָאים ולא חוטְאים”.

10. שיא גינֶס של למעלה משמנה מאות שנים של בתי המקדש.

11. “תנו רבנן שבעה בנים היו לה לקמחית וכולן שמשו בכהונה גדולה אמרו לה חכמים מה עשית שזכית לכך אמרה להם מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי אמרו לה הרבה עשו כן ולא הועילו” (מסכת יומא דף מז, ע”א). כלומר לא רק צניעות הלבוש שבזה היו עוד כמוה אלא כל הנהגות החינוך והבית שלה.

12. משלי לא, י.

13. שלא לדבר על זריקת אבנים או אלימות אחרת.

14. הסתכלו נא ב”שיח הציבורי” ותראו שאיננו יודעים לנהל ויכוח. לא, איננו יודעים.

15. פרק ה’ משנה ה’.

16. הוא מכנה אותם: “משגיחי כשרות” בלשון מזלזלת. וכל המומחים של הדתיים הם: “גניקולוגים”.

17. טוב, זה לא ציטוט מדויק של המילים. אבל הכונה ברורה וגם שפת הגוף מדברת.

18. כאיש מודיעין ותיק מלחמות.

19. למשל מאדים ונוגה.

20. הודו.

21. רבי משה בן נחמן בן המאה השלש עשרה נולד בחבל קטלוניה שבספרד ונפטר בא”י. מגדולי הפרשנים של החומש והתלמוד. רופא, מקובל ואיש אשכולות.

22. אלקים הוא בעל הכוחות כולם. כך כונת שם זה בתפלה.

23. עפ”י שער הכוונות ושער הפסוקים.

24. ראה שמות ה, ב “וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה מִי הוי”ה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ לְשַׁלַּח אֶת יִשְׂרָאֵל. לֹא יָדַעְתִּי אֶת הוי”ה וְגַם אֶת יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ”.

25. “הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה“ (פתיחת המגילה).