תפארת דמשה - חלק ג

 יהא שמיה רבה מברך

גדלתי בבית דתי, אך בסביבה שאיננה. היינו שני ילדים דתיים בכיתה חילונית לגמרי. הרגשנו שונים מהשאר. חברי הוריד את הכיפה בשלב מוקדם יחסית. בגיל כזה המודעות עצמית נמוכה מאוד, בפרט מהצורך לחפש כוח ולעמוד על ערכיך. אך בערב אחד בשנה קיבלתי המון כוח. בימי האזכרה של סבא ז"ל. סביב שולחן אחד, כולנו אומרים משניות וזוהר בהתלהבות רבה. ובתפילת ערבית, דוד משה היה בקולו הערב מסלסל את הקדיש, וכולם עונים פה אחד, יהא שמיה רבה מברך.

אז, הרגשתי מבלי להבין, שערב כזה הוא מפגש עם הפנימיות של היושבים שם...

היום אני אברך, התורה היא הערכים והיא המפגש עם הפנימיות. אך לעיתים גם מחוץ לכותלי בית המדרש, ישנם מפגשים שכאלו עם הפנימיות, שגורמים להתרגשות מיוחדת.

דוד משה נפטר בעשרת ימי תשובה, בהם נדרשת ומסוגלת ביותר, עבודת התשובה. ההלוויה הייתה קשה במיוחד. כעת הקדיש היה עליו. הפעם המפגש עם הפנימיות של בני המשפחה, היה בשיאו. כל חיבוק גילה חיבה יתירה לקרוב האברך, קרבה כזו שאומרת לי, אל תשתנה, תישאר בדיוק ככה. ותמתין לנו בסבלנות...

אני בטוח שאצל רבים זה הגיע לידי מעשה. הצער על דוד משה, גדול במיוחד. ואילו הנחמה היא במה שנשאר ממנו. פרידה קשה אך מלווה בקשר מחודש עם פנימיותך.

כופין אותו עד שיאמר רוצה אני

בימים אלו, אנו אוחזים בסוגיא זו בגמרא. ישנם כמה עניינים בהם התורה חייבה את בית דין, מחד, לכוף את האדם לעשות. ומאידך קבעה שמעשהו חסר משמעות אם אינו עושהו מרצון. לכאורה זו סתירה. אלא שכאן גילתה לנו התורה מה טמון בלב כל יהודי.

כוחות רבים פועלים באדם. לטוב ולמוטב. וסובל הוא מסתירה בין רצונותיו לבין חפצי ליבו ותאוותיו. ישנה אפשרות, בה ישתוו רצונותיו אל דרך אחת. זוהי אך ורק הבחירה בטוב. אך האדם הבוחר ברע, אנוס הוא ביד יצרו הרע.

ולכן אדם שהדין מחייב שיגרש את אשתו, ואינו רוצה לתת לה גט, בית דין מייסרים אותו, אז ייחלש כוח יצרו, תיכנס בו הכניעה, וישתוו רצונותיו לשמוע  לדברי חכמים.

מבני משפחתי, רבים חזרו בתשובה, או לפחות התחזקו, אחר קשיים מיוחדים. הם לא השתנו, הם התחברו למי שהם באמת. הקשיים מסירים את טרדותיו של היצר הרע. וממילא, משתווים רצונותיו של האדם אל פנימיותו.

עשרת ימי תשובה

בהם דוד משה נפטר, הם סיומה של השנה הקודמת ותחילתה של השנה החדשה.

מדוע השנה נקראת כן? 'שנה' פירושו 'חזר'. הקב"ה חוזר על הכל, בכל שנה. ולא רק עונות השנה, וטבע התבואה והפירות, אלא בעיקר בחינות העבודה המוטלת על האדם, והשפע הרוחני שבכל יום מימות השנה. בכל שנה נמצאות כל הבחינות השייכות לכל ימות עולם, מבראשית ועד גאולת עולמים.

ראש השנה הוא היום בו נברא ונידון אדם הראשון, ובו שונה הדין בכל שנה. ביום כיפור נאמר למשה רבנו "סלחתי כדבריך" על חטא העגל, ושונה בו המחילה בכל שנה. כך ימי הגאולה של ניסן, ומתן תורה ביום קבלתה, בחג השבועות, וכך גם חוזר הסתר פנים בבין המצרים, ימי החורבן. ולכן צריך להיזהר מסכנות. וכן שונה הצלחת האומות, ולכן לא נכנסים לדין עם גוי בימים אלה. וכך גם גלות יוון והגאולה מהם בחנוכה. וגלות פרס והגאולה מהם בפורים.

כך חוזרות ארבעת הגלויות במעגל השנה, ועבודתנו להיגאל מהן על ידי התורה והמצוות. ובסוף השנה ישנו יום הדין, שחז"ל השוו רבות בינו לבין יום הדין שלעתיד לבוא. וימי התשובה, שעל ידם אנו נושעים, לחיים טובים ולשלום, בחתימה טובה ביום הכיפורים. וכמו שלעתיד לבוא. כפי שראינו בחלק הקודם, הגאולה תלויה בתשובה המשולה למים.

אם אין עושין תשובה... מעמיד להם מלך...

הגמרא הזו אומרת, שלקראת הגאולה העתידית, אם יהיה צורך הקב"ה יעמיד, מלך שגזירותיו קשות כהמן הרשע. ומיד יתעוררו עם ישראל לתשובה, ויזכו לגאולה השלמה. המקבילה לזה, שבעת הצורך, הקב"ה, באהבתו אותנו, אשר לא יחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו, מעורר בימי הרחמים והסליחות, כל אחד מישראל אל התשובה.

איננו יודעים חשבונות שמים. אך בשנת מלחמה נוספת, אשר כפי הנראה עוד לא הגענו לשיאה. צריכים אנו, כלל ישראל, להתעוררות מיוחדת. ובפרט הוזקקנו לזה בימי עשרת ימי תשובה, לקראת חתימת השנה. ולזה היה השליח הנאמן. דוד משה. המעורר הגדול, אשר משה את כולנו, קרוביו ומכריו לחיים טובים ולשלום.

אלירן שמואל ב.ה