תפארת דמשה - חלק א

טיול בין הזמנים

קיץ תשע"ד. סמוקים מהשמש, אנחנו צועדים אל עבר הגלידה. חבורת בחורי ישיבה, שלא מזניחים את קוד הלבוש החרדי גם בטיול מסעיר. בזווית העין אני רואה שלושה אנשי ביטחון עומדים במעגל. חרבות על כתפי האחד, כובע גדול על ראש השני, ומדים מכובדים ומשונים לבעל הגב הרחב.

עיניים רבות מופנות אלינו. ומחשבותיהם עוטפות אותי בסקביאס ומשליכות אותי חזרה לבאקום. חבל שהטופס שחרור לא עליי. האחד מראה לי שיש לו סנטר והשני את מלוא גבו. אך פתאום, דווקא משלושת 'גדולי הדור' שעמדו שם, קופץ אליי בזינוק מפקד מחוז דרום בכבאות. דוד משה.

אלירן! כפרה עליך! מה נשמע. הוא קורא בקול, מבלי להתייחס לנחיריים של חבריו.

חיבוק חם בדיוק כמו של אמא, זה משפחתי.

"מה אתה עושה כאן? "

"טיול של הישיבה דוד".

"יש לך כסף?" הוא דוחף לי חבילת שטרות לכיס, ומנשק אותי שוב.

אני מצעירי האחיינים, אף פעם לא החלפנו מילה מלבד המפגש המפתיע הזה. וחזרתי בתשובה, זה שלא מגיע לאירועים, ולא אומר שלום לנשים. אצלו כמו רבים במשפחה, זה חלק. החום והחיוך שלו, באותו מפגש לא יישכח ממני לעולם.

נפרדנו לשלום בהתרגשות מיוחדת. זכינו לקדש שם שמים. וגם להסדיר נשימות לכמה אנשים.

כבד את ואת ואת...

עשרת ימי תשובה תשפ"ה. כאוב. ומבולבל. אני עושה דרכי אל אחד מבתי ההלוויות בגבעת שאול בו החניה יחסית ריקה. שניים שלושה אנשים בחוץ. זה לא יכול להיות של דוד משה. ידעתי שמגיע לו כבוד גדול מזה. אך לא ידעתי עד כמה.

כשמצאתי את המקום הנכון, כולם כבר יצאו לקבורה. ואז ראיתי במה מדובר. מאות אנשים. נחילים נחילים. עדים נאמנים לאדם בעל מעלה. וכך הוכרע משמים.

מחשבותיי לא שקטו לרגע. האם בזכות שהציל נפשות בכבאות. או כנגד אותם שהכפישו את שמו. אם כמידת ליבו הרחב. בית הכנסת שבנה. ספר התורה שהכניס. ואולי אין איתנו יודע מה מעשיו.

ישנם ש"קל להם" להבין, לפי הערכים שלהם. כבוד, וגדולה, כסף, הצלחה. הם התייפחו שם. דמעות בלתי פוסקות. אך האם הדמעות יצאו ממקום ראוי? ולאן כיוונו את הבכי. מה ייקחו איתם. הוא ייטמן תחת העפר. ומה יישאר על פני סובביו?

השטחיות לא מאפשרת לדבר הגון להישאר. אך להתבוננות, לעומק, כוח אדיר, להשאיר עולמות של טוב. ולעיתים גם משמים מראים לנו זאת.

דוד עיכו היקר עזר לי לחוש זאת. "אתמול בערב גילחתם אותו, סיפרתם אותו" הוא אמר דקות לפני הקבורה. הוא התכוון שלא שיערנו שהמוות בחלוננו. ואני הבנתי שחיצוניותו נקברת. את אישיותו אנו רוצים להשאיר.

בחור הגדל בבית של תורה. אשר אביו הוא ראש ישיבה ואמו מנהלת סמינר, וכל ערכיהם הם ערכי התורה. קלה הדרך עבורו אל "כבד את" ואת. אך מי שאת רוב ערכיו בחר מעצמו, עלול לטעות, ולחשוב שפטור הוא מכבודם. אך האמת היא שמצווה כפי שאומר הרמב"ם לראות בהם אנשי מעלה.

"עולם הפוך ראיתי... עולם ישר ראית" עולם הפוך משמעותו, שישנם אנשים שאי אפשר לראות את מהותם כאן והם יתגלו כגדולים שם. עולם ישר משמעותו, שעל ידי התבוננות אפשר להשיג זאת, וכבר כאן לומר, עולם ישר ראית.

אין בכך כדי לפטור אותנו בכי הוא זה מכל מצוות התורה ח"ו. אלא אדרבא, זהו מחייב גדול לעסוק בכל ענייני השלמות. גם באלו שמסתתרים אצל אדם שכזה...