האם מותר לפנות מת ממקום קבורתו על פי ההלכה (פרשת שבוע - בשלח)

בפרשת בשלח (פרק יג פסוק יט) כתוב "וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹהִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַעֲלִיתֶ֧ם אֶת־עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם". משה לקח את עצמות יוסף ממקום קבורתו כדי להעלותן ולקברן בארץ ישראל. ויש לעיין האם מותר על פי ההלכה לפנות את המת מקברו.
הטור ביורה דעה (הלכות אבילות סימן שסג) כתב "[מובא ב]ירושלמי, אין מפנין המת והעצמות לא מקבר מכובד לקבר מכובד ולא מקבר בזוי לקבר בזוי ולא מבזוי למכובד, ואין צריך לומר ממכובד לבזוי, ואפילו בתוך הקבר וכו'. אבל לכפרה שלו או לכבודו כגון להעלותו לא"י או לקוברו בקבר אבותיו מותר".
והרב עובדי'ה זצ"ל כותב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן נז) "בירושלמי [מסכת] כלאים (פרק ט' הלכה ג') אמרו: רבי בר קיריא ורבי אלעזר היו מטיילים, נשאו עיניהם וראו ארונות מתים המובאים מחוץ לארץ לארץ ישראל לקבורה. אמר רבי בר קיריא, מה הועילו אלו, קורא אני עליהם "ותבואו ותטמאו את ארצי" במותם [כיון שלגוף המת יש טומאה, לכן בהעלות המתים לארץ ישראל לכאורה מרבים בה טומאה], "ונחלתי שמתם לתועבה" בחייהם. אמר לו רבי אלעזר, כיון שהם מגיעים לארץ ישראל נוטלים עפר ומניחים עליהם, ונאמר "וכפר אדמתו עמו" [זאת אומרת שאדמת ארץ ישראל מכפרת על המת]. ונראה שהלכה כרבי אלעזר, שכן מבואר בתלמוד שלנו [הבבלי] במסכת מועד קטן (כ"ה ע"א) שעשו מעשה רב להעלות את ארונו של רב הונא על מנת לקוברו בארץ ישראל, וכן נהגו עם רב המנונא ורבה בר רב הונא, שהעלו את ארונותיהם לקבורה בארץ ישראל.
אמנם בזוהר (פרשת אחרי מות דף ע"ב ע"ב) אמרו, שכל מי שלא זכה בחייו לעלות לארץ ישראל ומביאים אותו להקבר בארץ ישראל, עליו נאמר "|ונחלתי שמתם לתועבה", שהרי הוא עושה מארץ ישראל שהיא קודש, חול.
וזו לשון הרמב"ם (בפרק ה' מהלכות מלכים הלכה י"א) "כל הקבור בארץ ישראל נתכפר לו, וכאילו המקום שנקבר בו מזבח כפרה, שנאמר "וכפר אדמתו עמו". ובפורענות נאמר "על אדמה טמאה תמות", שאינו דומה מי שקולטתו מחיים למי שקולטתו לאחר מיתה. ואף על פי כן גדולי החכמים היו מוליכים מתיהם לשם [לארץ ישראל[1]]. צא ולמד מיעקב אבינו ויוסף הצדיק". וכן כתב עוד הרמב"ם בתשובה (סימן שע"ב). וגם הרמב"ן בתורת האדם (שער הקבורה דף ל"ח ע"ב) כתב שמותר לפנות המת מקברו כדי להעלותו בארץ ישראל או בירושלים. ע"כ. וכן כתב בארחות חיים חלק ב' (עמוד תקצ"ו). וכן כתב האור זרוע חלק ב' (סימן תי"ט). ע"ש. וכן פסק מרן בשלחן ערוך יורה דעה (סימן שס"ג סעיף א') שאין מפנין המת או עצמותיו אפילו מקבר בזוי על מנת לקוברו בקבר מכובד, אבל כדי לקוברו בארץ ישראל מותר. וראה עוד בזה בספר מאה שערים לרבינו יצחק אבן גיאת חלק ב' (עמוד ע"ג), ובפירוש רש"י מועד קטן (כ"ב ע"א).
ונשאל הגאון רבי לוי בן חביב, בספרו (סימן ס"ג), אודות תלמיד חכם שנפטר בחוץ לארץ ולא ציוה להעלותו לארץ ישראל, האם רשאים בני משפחתו להעלותו לקוברו בארץ ישראל. והשיב, שאפילו אם גילה דעתו בפירוש להקבר בחוץ לארץ ושאינו רוצה להקבר בארץ ישראל, מכל מקום מותר לבניו להעלותו לקוברו בארץ ישראל, ומצוה נמי איכא, ושכן דעת כל הפוסקים. ע"כ. וכן פסק הגאון רבינו יעקב בי רב בתשובה (סימן ל"ח), והוסיף שאף על פי שבזוהר מבואר שמי שמת בחוץ לארץ ומעלים אותו לקבורה בארץ ישראל עליו נאמר ותבואו ותטמאו את ארצי ונחלתי שמתם לתועבה, מכל מקום כיון שמבואר בתלמוד שרוב החכמים והצדיקים היו מתאוים להעלות עצמותיהם לקבורה בארץ ישראל, לכן אף מי שלא ציוה לעשות לו כן, אנן סהדי שרצונו בכך. וסיים, ובזמן הנגיד הרב רבי יצחק הכהן שולאל, בהיותי במצרים, נשאנו ונתנו בדבר הזה על אודות הרב רבי נתן שולאל שנפטר שם ולא ציוה להעלותו לארץ ישראל, והמסקנא בינינו היתה שמצוה להעלותו לקוברו בארץ ישראל, וכן עשינו מעשה. ע"כ. וכן פסק הרדב"ז בתשובה חלק ב' (סימן תרי"א). וכן העלה הגאון רבי שמואל די מדינה בשו"ת מהרשד"ם (חלק יורה דעה סימן ר"ג). וכן דעת המהרש"א (בבא בתרא נ"ח ע"א). וכשנפטר האדמו"ר מקרלין בארצות הברית, היו מהחסידים שלו שרצו להעלות ארונו לקבורה בארץ ישראל, ועמדו אחרים וערערו על כך, בהסתמכם על דברי הזוהר הנ"ל. ושאלו את פי הגאון רבי צבי פסח פראנק זצ"ל, רבה של ירושלים, והשיב בספרו בשו"ת הר צבי (חלק יורה דעה סימן רע"ד), שמצוה להעלות ארונו לקבורה בארץ ישראל, כמבואר בתלמוד ובפוסקים, והמערערים יחושו לנפשם שלא יגרמו צער לאותו צדיק. ע"כ. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ר"ו). ולפי מה שאמרו באבות דרבי נתן (פרק כ"ו), לפי נוסחת הגר"א, כל הקבור בירושלים כאילו קבור תחת כסא הכבוד. ועיין בפירוש רש"י בסנהדרין (דף צ' סע"ב) על הפסוק "ויציצו מעיר כעשב הארץ", שעתידים המתים של ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן שהקדוש ברוך הוא עושה מחילות לצדיקים והם הולכים ועולים לירושלים. ע"ש. והיינו כמו שאמרו בכתובות (קי"א ע"א) אמר ר"ח בר יוסף, עתידים צדיקים שמבצבצים ועולים בירושלים, שנאמר ויציצו מעיר כעשב הארץ, ואין עיר אלא ירושלים, שנאמר וגנותי על העיר הזאת להושיעה. ע"ש. ועיין בשו"ת חלקת יעקב חלק ג' (סימן קמ"ב). ע"ש.
והנה כבר נעשה מעשה רב בימינו בהסכמת גדולי התורה בארץ ישראל והעלו את עצמות רבינו החיד"א מליוורנו ונקבר בהר המנוחות בירושלים, וכבוד גדול עשו לו כל חכמי ארץ ישראל". (עפ"י שו"ת יחוה דעת חלק ד' סימן פז').
וראיתי למהר"ש קלוגר זצ"ל על התורה בםפרו אמרי שפר שכתב בנידו"ד וז"ל,"ונראה לפרש דהנה איתא במדרש שר"א ראה ארון אחד שבא מחו"ל לאארץ ישראל וקרא עליה "ותבואי ותטמאו את ארצי". והקשה בספר נזר הקודש שהרי יעקב ויוסף נקברו לאחר מותם בא"י. ותירץ בשם הזוהר שצדיקים אין מטמאים. וכתב שעל כן אמר (יעקב) "ושכבתי עם אבותי", שנתן לו טעם על מה שמצווה לשאתו לאחר מותו לארץ ישראל, ולא חשש שיטמאו את ארץ ישראל, היינו משום שישכב עם אבותיו, דשכיבה נאמרה בצדיקים ונאמרה בהם מיתה, על כן כתוב "ונשאתני ממצרים", עיין שם.
ולפי זה יש לומר דהנה "הן בקדושיו לא יאמין", שהרי ר' יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ונעשה צדוקי, ולפי זה יעקב בעצמו לא היה מאמין שיהיה צדיק גמור לעולם והיה חושש אולי יחטא עוד קודם מותו ולא יהיה ראוי להיקבר בארץ ישראל שלא לטמא את ארץ ישראל. רק שבמדרש מובאים ג' טעמים על מה שציוה יעקב שלא להיקבר במצרים, א' מפני שסופה ללקות בכינים, ב' שלא יעשו אותו עבודה זרה, ג' שעתידים מתי ארץ ישראל להחיות תחלה. והנה משני הטעמים היה די שלא יקבר במצרים רק בשאר ארצות ולאו דוקא בארץ ישראל, אבל לטעם השלישי צריך שיקבר בארץ ישראל דוקא, ולפי זה הנה יעקב בעצמו נסתפק אולי יחטא עוד ולא יהיה ראוי להיקבר בארץ ישראל, על כן פירש "אל תקברני במצרים" רק בשאר ארצות, "ושכבתי עם אבותי" כלומר ואם אזכה שאשכב עם אבותי, שלא אמות רק אשכב עם אבותי, היינו שלא אחטא עוד, אז תעשה גם כן "ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם" עכ"ל.
ודברי פי חכם חן, ולמעשה כבר נפסק בש"ע סימן שסג' שמותר להעלות עצמות מת מחו"ל לארץ כדי שיכפר לו קבורת ארץ ישראל. ומכאן רואים מעלת קבורת ארץ ישראל שנאמר עליו בזוהר שמות קמא "זכאה חולקיה מאן דנשמתיה נפקא בארעא קדישא לא שלטא עליה רוח מסאבה כלל". ועוד הרבה מאמרי חז"ל מלאים במעלת הקבורה בארץ ישראל.
יהי רצון שיתקיים במהרה הפס' ישעיהו פרק כה פסוק ח "בִּלַּ֤ע הַמָּ֙וֶת֙ לָנֶ֔צַח וּמָחָ֨ה אֲדֹנָ֧י יְקֹוִ֛ק דִּמְעָ֖ה מֵעַ֣ל כָּל־פָּנִ֑ים וְחֶרְפַּ֣ת עַמּ֗וֹ יָסִיר֙ מֵעַ֣ל כָּל־הָאָ֔רֶץ כִּ֥י יְקֹוָ֖ק דִּבֵּֽר." שבת שלום.
[1] והרמב"ם כותב "לשם" כיון שהוא היה במצרים כידוע
Comments