כשרות המטבח אצל אברהם אבינו (פרשת שבוע - וירא)

בפרשה מסופר על אברהם אבינו שהשתוקק כל כך להכניס אורחים. אעפ"י שהקב"ה לא רצה להטריח אותו שהרי היה ג' ימים אחר המילה והיה כואב, לכן הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה ועשה אותו יום חם ולוהט שלא יהיה אדם ברחוב, אבל ראה הקב"ה את ההשתוקקות של אברהם אבינו ע"ה להכניס אורחים וזימן לו ג' מלאכים בדמות ערביים. ואז אנו מגיעים לפסוק זה, "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ" ופה מיד נשאלת השאלה, הרי ידועה הגמ' ביומא כח: "אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה שנאמר (בראשית כו-ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' א''ל רב שימי בר חייא לרב ואימא שבע מצות הא איכא נמי מילה ואימא שבע מצות ומילה א''ל א''כ מצותי ותורותי למה לי אמר (רב) ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין שנאמר תורותי אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה". עכ"ל הגמ', וא"כ נשאלת השאלה איך לכאורה ממשמעות הפס' האכיל אברהם אבינו את אורחיו בשר בחלב, שהרי כתוב בשולחן ערוך (חלק יורה דעה, סימן פז סעיף א) "כָּתוּב בַּתּוֹרָה: לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ (שְׁמוֹת כג, יט, לד, כו, דְּבָרִים יד, כא) ג' פְּעָמִים, אֶחָד לְאִסוּר בִּשּׁוּל, וְאֶחָד לְאִסוּר אֲכִילָה, וְאֶחָד לְאִסוּר הֲנָאָה. וְהוֹצִיא אֲכִילָה בִּלְשׁוֹן בִּשּׁוּל, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ אָסוּר מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא דֶּרֶךְ בִּשּׁוּל, אֲבָל מִדְּרַבָּנָן אָסוּר בְּכָל עִנְיָן".

רש"י כבר הרגיש בשאלה ותירץ שראשון ראשון שהוזכר בפס' הגיש קודם, וא"כ אכלו קודם חלב ואח"כ בשר. וזה כמובא בשולחן ערוך (חלק יורה דעה, סימן פט סעיף ב) "אָכַל גְּבִינָה, מֻתָּר לֶאֱכֹל אַחֲרָיו בָּשָׂר, מִיָּד, וּבִלְבַד שֶׁיְּעַיֵּן יָדָיו שֶׁלֹּא יְהֵא שׁוּם דָּבָר מֵהַגְּבִינָה נִדְבָּק בָּהֶם. וְאִם הָיָה בַּלַּיְלָה, שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְעַיֵּן אוֹתָם הֵיטֵב, צָרִיךְ  לְרָחֲצָם. וְצָרִיךְ לְקַנֵּחַ פִּיו וְלַהֲדִיחוֹ. וְהַקִּנּוּחַ הוּא שֶׁיִּלְעֹס פַּת וִיקַנַּח בּוֹ פִּיו יָפֶה, וְכֵן בְּכָל דָּבָר שֶׁיִּרְצֶה, חוּץ מִקִּמְחָא וְתַמְרֵי וְיַרְקָא, לְפִי שֶׁהֵם נִדְבָּקִים בַּחֲנִיכַיִם (פירוש, מָקוֹם לְמַעְלָה מִבֵּית הַבְּלִיעָה קָרוֹב לַשִּׁנַּיִם) וְאֵין מְקַנְּחִים יָפֶה. וְאַחַר כָּךְ יָדִיחַ פִּיו בְּמַיִם אוֹ בְּיַיִן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּבְשַׂר בְּהֵמָה וְחַיָּה. אֲבָל אִם בָּא לֶאֱכֹל בְּשַׂר עוֹף, אַחַר גְּבִינָה, אֵינוֹ צָרִיךְ לֹא קִנּוּחַ וְלֹא נְטִילָה. הגה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין אֲפִלּוּ בְּבָשָׂר אַחַר גְּבִינָה (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם מַהֲרַ''ם וּבֵית יוֹסֵף בְּא''ח סִימָן קע''ג), וְכֵן נוֹהֲגִין שֶׁכָּל שֶׁהַגְּבִינָה קָשָׁה אֵין אוֹכְלִין אַחֲרֶיהָ אֲפִלּוּ בְּשַׂר עוֹף, כְּמוֹ בִּגְבִינָה אַחַר בָּשָׂר. (וְכֵן הוּא בַּזֹּהַר) . וְיֵשׁ מְקִלִּין. וְאֵין לִמְחוֹת, רַק שֶׁיַּעֲשׂוּ קִנּוּחַ וַהֲדָחָה וּנְטִילַת יָדַיִם. מִיהוּ טוֹב לְהַחְמִיר." עד כאן לשונו. אמנם כף החיים (בסימן קעג' ס"ק ב' וכן ביורה דעה פט ס"ק י) הביא את הזוהר (משפטים קכה.) וז"ל, "אשכחן דכל מאן דאכיל האי מיכלא דאתחבר כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא ארבעין יומין אתחזיא גדיא מקלסא בקלפוי לגבי אינון דלעילא וסיעתא מסאבא מתקרבין בהדיה וגרים לאתערא דינין בעלמא דינין דלא קדישין ואי אוליד בר באינון יומין אוזפין ליה נשמתא מסטרא אחרא דלא אצטריכא" עד כאן לשונו. ולכן כתב שטוב להחמיר לא לאכול באותה סעודה בשר וחלב ומצוי הדבר בחג השבועות שאוכלים מאכלי חלב ואח"כ רוצים לאכול בשר, שעפי"י הזוהר וכף החיים צריך לברך ברכת מזון ולחכות שעה, וסיים כף החיים שמי שלא אוכל בשר כל אותו היום שאכל חלב עד הלילה כמנהג האר"י ז"ל קדוש יאמר לו. אמנם כמו שכתב השולחן ערוך מעיקר הדין מותר לאכול בשר אחר חלב אחרי הדחה ושטיפת ידיים.

ובתוס' דעת זקנים הביאו מדרש וז"ל: "מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו שכתוב בפ' כי תשא "כי על פי הדברים האלה כרתי וגו" וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו." עד כאן לשונו. וא"כ מדרש זה בפשטות חולק על הגמ' ביומא הנ"ל.

ועוד ראיתי שתירצו (שיטה מקובצת בכורות ז: בשם ר"י) שסבור היה אברהם אבינו שבני נח הם, שהרי בני נח לא מחוייבים באכילת בשר בחלב.

והיה נראה לומר על דרך המליצה, שהביא להם חמאה וחלב קוקוס ולכן נאמר בפס' וישענו תחת העץ ויאכלו, כדי לתת סימן שהחלב והחמאה הם מהעץ קוקוס ונשענו על העץ לסימן שלא יחשדו בהם שאוכלים בשר בחלב. כמו שמובא ברמ"א (סימן פז סעיף ג'), וזה לשונו, "וְנָהֲגוּ לַעֲשׂוֹת חָלָב מִשְּׁקֵדִים וּמַנִּיחִים בָּהּ בְּשַׂר עוֹף, הוֹאִיל וְאֵינוֹ רַק מִדְּרַבָּנָן. אֲבָל בְּשַׂר בְּהֵמָה, יֵשׁ לְהַנִּיחַ אֵצֶל הַחָלָב, שְׁקֵדִים, מִשּׁוּם מַרְאִית הָעַיִן, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר לְעֵיל סִימָן ס''ו לְעִנְיַן דָּם." עכ"ל.

וה' יאיר עינינו בתורתו.