האם אכילת האדם קודמת לאכילת בהמתו? (פרשת שבוע - חיי שרה)

בפרשתינו מסופר על אליעזר עבד אברהם שהולך למצוא אישה ליצחק והוא נתן סימן שאם הנערה שאומר לה הטי נא כדך תאמר שתה וגם לגמלך אשקה היא הנערה שצריכה להתחתן עם יצחק, וזה לשון התורה: "בראשית פרק כד פסוק י - כ (פרשת חיי שרה)

(י) וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֔קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר:

(יא) וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּׁאֲבֹֽת:

(יב) וַיֹּאמַ֓ר׀ יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם:

(יג) הִנֵּ֛ה אָנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם:

(יד) וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֙יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֙חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי:

(טו) וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֘ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ:

(טז) וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל:

(יז) וַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ:

(יח) וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ:

(יט) וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֙יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת:

(כ) וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו:

ומובא בגמרא ברכות (מ.) כמה מימרות, נמנה אותן לפי סדרן:

אמר רב, טול ברוך, טול ברוך - אינו צריך לברך. הבא מלח, הבא לפתן - צריך לברך

ורבי יוחנן אמר: אפילו הביאו מלח, הביאו לפתן - נמי אינו צריך לברך. גביל לתורי גביל לתורי - צריך לברך.

ורב ששת אמר, אפילו גביל לתורי נמי אינו צריך לברך, דאמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר "ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת". עד כאן לשון הגמרא.

הגמרא פה דנה לגבי הפסק בין ברכת המוציא לאכילה, ונותנת דוגמאות לדברים שהם צורך הסעודה שאם עשאם אינם מהוים הפסק בין הברכה לאכילה. ורואים בגמרא שאם אדם ברך המוציא ונזכר ששכח לתת לבהמה שלו לאכול, ומיד אחרי שברך אמר תנו אוכל לבהמה זה לא נקרא הפסק. ולמה? איך זה שייך לסעודה? שהרי אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, אם יש בזה איסור זה חשיב צורך הסעודה.

וכן נפסק בש"ע סימן קסז' סעיף ו'. א"כ עולה השאלה גם כלפי אליעזר עבד אברהםף וגם כלפי רבקה ששניהם, הקדימו המאכל לאדם לפני הבהמה. והרי ראינו שיש איסור לאדם לאכול לפני שמאכיל בהמתו. וכתב המגן אברהם על השולחן ערוך, "הוי צרכי סעודה, דאסור לטעום קודם שיתן לבהמתו, אבל לשתות אדם קודם [מותר], כדאשכחן [כפי שמצינו] ברבקה שאמרה שתה וגם גמליך אשקה".

המקור של המגן אברהם זה ספר חסידים (סימן תקלא) דבשתיה האדם קודם, וראיה מרבקה שהקדימה העבד לגמלים. וכן פסקו כמה אחרונים. ועיין בפרי מגדים (משבצות זהב סק"ז) שהביא בשם חכם אחד, שהראיה מתפילת אליעזר עבד אברהם, ולא ממה שאמרה רבקה. ועיין בהגהות חתם סופר שכתב להוכיח כדברי ספר חסידים ממה שנאמר "והשקית את העדה ואת בעירם". ובשו"ת כתב סופר (חלק אורח חיים סימן לב) האריך לפלפל בראיה מהפסוק "והשקית את העדה ואת בעירם", והביא בשם החתם סופר שכתב לדחות ראיית ספר חסידים מרבקה, דיש לומר דכשבא לשתות בעצמו צריך להקדים בהמתו, אבל כשבא לתת לחבירו צריך להקדימו לפני בהמתו, ואף המקבל רשאי להקדים לקבל לפני שיתנו לבהמתו כיון שתלוי בנותן לו. ועיין באור החיים על התורה (בראשית פרק כד פסוק יט, ובמדבר פרק כ' סוף פסוק ח') שכתב, שבמקום סכנה או צער האדם קודם לבהמה, וביאר לפי זה מה שהקדימה רבקה העבד לגמלים ומה שהקדים הכתוב העדה לבעירם. ולפי זה אין ראיה מפסוקים אלו דבעלמא בשתיה האדם קודם. וכן העיר ביפה ללב (ס"ק יב). ועיין ביד אפרים שנסתפק אליבא דהמגן אברהם שכתב שבשתיה האדם קודם, אם הפסיק בשתיה ואמר תנו לבהמה, ומשמע מדבריו שלמגן אברהם חוזר ומברך. (ושם ביד אפרים מפקפק על דברי המגן אברהם לענין שתיה). והמחצית השקל (ס"ק יח) כתב, ש"אפשר" שצריך לחזור ולברך בשתיה.

שבת שלום ומבורך.