מהי חוכמה? - סיפור

מהי חוכמה? מוסבר דרך כמה סיפורים יפים

תמר

שעת לילה מאוחרת, עייף מאוד אבל בכל זאת הרעב מכריע ואני בדרך למטבח ‘משהו קטן ומתוק ונגמור את הסיפור’ גמרתי אומר ולקחתי תמר. הוא היה נראה יפה כזה ומלא בשר, התמר הזה ,פתחתי אותו הסרתי את הגרעין. הבטתי בו. האור שנכנס למטבח מהחדר הסמוך לא הספיק, המטבח עדיין קצת חשוך, אבל ראיתי משהו חשוד. הדלקתי את האור. כבר יותר טוב, אבל עדיין לא ברור- מה יש שם בדיוק?

‘אקרב אותו אל האור והתמר יהיה שקוף לגמרי והכל יתבאר’ חשבתי ועברתי לעשיה, הרמתי את התמר אל מול המנורה, קרני האור הבוקעים מהמנורה חדרו דרך התמר וככל שכיסה יותר את פני המנורה כך השתקף התמר ביתר עוז. אז כבר לא היה מקום לטעות – ארבע תולעים קטנות מתות בצבע חום פשוט “שרצו” בתוך התמר שרציתי בתמימות לאכול. ככול שהיה יותר אור, היה אפשר לראות את התולעים יותר בבירור.

שבוע “מסכם צפון” אימון ניווטים

התחלנו את השבוע על חוף הים התיכון. יורדים ממשאית עם קבינה שנראית תלושה מהמציאות, באיזור ‘ראש הנקרה’, תשע עשרה לוחמים. בשיא תקופת האימונים המפרכת ביותר בשירות שלנו. קיבלנו מפות ניווט ואוכל קצוב לכל זוג, ככר לחם לשבוע ומנת קרב אחת, וזהו. מתחילים “שבוע הרעבה”. מתחלקים לזוגות ויוצאים לדרך לנווט בהרים בגבעות ובגאיות, זמן שינה מוקצב לכל אחד ליום- שלש שעות כשבן הזוג שומר. כך יום רודף יום, מחשבים שכר אכילה כנגד הפסידה - אכילה לא מחושבת משמעותה להישאר יום בלי אוכל... וכך ביום ישנים מעט, וגם בלילה צועדים.

בלילה האחרון מתאחדים כולם והולכים כמחלקה בטור, רעבים ועייפים כבר מכל התלאות שעברו עלינו השבוע, צועדים בכפר ערבי לא מוכר, בין בתים חשוכים, בשבילי עפר, הידיעה שזה הלילה האחרון ניקרה בראשנו, התקווה שזה יגמר מיד בבוקר יצרה הרגשה שהלילה לא נגמר. סוף סוף, השחר מתחיל להפציע, ולאט לאט מתחיל להאיר, ולפנינו מתגלה מחזה מרהיב ביופיו – לפנינו צלע הר קטן שקצת מסתיר אך מצטרף לתמונה היפה - מאחריו רואים את הכנרת וחלק נכבד מהעמק. אנחת הרווחה יוצאת מפי אחד החברים “וואו!” הראשים לאט מתרוממים בסקרנות “איזה יופי” קול נוסף נשמע. היה שווה לחכות לילה שלם בחושך כדי שיתגלה לעינינו המראה הנפלא הזה, הוצפנו כולנו בתחושת סיפוק. קצת אור הפך את תחושת העייפות והכבדות לרעננות וסיפוק...

ביער בצפון תאילנד

הרצון לראות מקום חדש “בתולי” שעוד לא נתגלה לעולם המטיילים, קיים אצל כל מטייל בעל חוש הרפתקני. היינו אז בצפון תאילנד, ארבעה חברים יוצאים לחפש מפל גדול ומרשים... שכרנו רכב ויצאנו לאזור הצפוני יותר, מבררים עם מדריכי טיולים ובנקודות מידע איפה יש מפל גדול באזור. קשיי התקשורת עם המקומיים מקטינים את הסיכוי למצוא משהו, אבל אנחנו ממשיכים. אחרי שעות של נסיעה, חיפושים ומקומות יפיפיים שנתגלו לנו כבדרך אגב, מצאנו סוף סוף את הכניסה לאתר המפל. בנקודה בה יורדים מהרכב לא שומעים שום קול מים רבים והשילוט מראה פנימה אל תוך היער... ואנחנו באופטימיות אופינית למטיילים חסרי נסיון חושבים ‘ודאי שלא יגמר לנו היום, אנחנו עוד נספיק לחזור לפני הלילה’.

נכנסים דרך סבך קשה ושבילים לא ברורים שממש מוכיחים שלא באים לכאן הרבה מטיילים. המסלול רק מסתבך אבל אנחנו בטוחים בעצמנו שזו התגלית החדשה של 2003... הצעדה ארוכה משציפינו והעצים המסוככים עלינו לא מאפשרים כל כך לראות מה קורה שם למעלה, כשכבר היה נדמה ששומעים משהו, ויכול להיות שזה קול של מים, כבר צצה בעיה שהעיבה על כל העניין - השמש שקעה, ואנחנו אבודים ביער. נמלכנו אחד בשני מה לעשות? יער שלא מוכר טיבעו, איך שורדים פה לילה שלם? לנסות לצאת החוצה מהיער זה כמעט יותר גרוע מלהישאר בו, כי מי יודע לאן נגיע? מילא אם היה איזה פנס..

האפילה יורדת ואנו במרוץ נגד הזמן מחפשים חומר בעירה. מנסים להבעיר מדורה אבל כל העצים לחים. אחרי יותר משעה של נסיונות נדלקה מדורה קטנה בקרחת היער הקטנה שמצאנו. האש דלקה יפה ותחושת הקלה מסוימת עברה בי אבל, אולי יש פה חיות? אי אפשר לישון פה כמו בבית מלון! נדרשת פה זהירות, אז מתחלקים למשמרות - מי נשאר ער וכל כמה זמן מחליפים. סוף סוף היה נראה שהתמקמנו הכול מסודר ואפשר להרגע, מתחילים לילה... אחד החברים מפשפש בתיקו – “אני לא מאמין - אתה יודע ממתי זה? זה נשאר לי מהצבא” הוא כולו שמח וצוהל ואנחנו לא מבינים, מה יש לו שם שהוא כל כך שמח? ואז הוא שולף מהתיק סטיקלייט - מדליק ואומר – “אפשר לחזור הביתה...”

בתוך החושך הגדול, מספיק אור קטן כדי למצוא את הדרך החוצה.

בחושך לא רואים, ולכן לא יודעים מה יש שם, או איך לצאת מכאן וגם שיש בכלל דרך החוצה. לא רואים זה במישור הפיזי, ולא יודעים זה במישור קצת יותר רוחני. באור כבר יש אפשרות לראות, וממילא לדעת מה מסביבך ואז גם להבין איזה דרך יותר טובה בשבילך.

להחזיק תמר ביד ולא לדעת שהוא מתולע, זה סוג של חושך. אמנם ה”אור” היה אז בפלורוסנט אבל יש אור מסוג אחר - גם הידיעה שכדאי לבדוק בפנים לפני שמכניסים את התמר לפה זה אור ובלי האור הזה לא היה מועיל האור של המנורה.

זה נכון, אם לא הייתי יודע שהם שם אולי זה לא היה מפריע לי! אבל... זהו בדיוק העניין. ”על מה אתה מדבר?” שואל ה”אופוזיצר” שבתוכי (זה שלא מוכן לקבל ולפעמים בצדק) “בעולם של טכנולוגיה מתקדמת והי–טק משגשג אתה קורה לידיעה פשוטה כזו חכמה?”. אני לא נבהל ממנו, יש לי תשובה ניצחת: יש חכמה שתכליתה לסייע לאדם ולהקל מעליו בחיי היום יום. ובזה הייתה ההתקדמות העיקרית של העולם בשנים האחרונות ולחכמות אלו אין קשר לפנימיות האדם, למרות התועלות המרובות שהן מביאות לנו ואילו יש חכמה שתכליתה להביא את האדם לתיקון המעשה שלו עד כדי שלימות. ה”אופוזיצר” מקבל – יש “חכמה” ויש ‘חָכְמָה’.

‘וְרָאִיתִי אָנִי שֶׁיֵּשׁ יִתְרוֹן לַחָכְמָה מִן הַסִּכְלוּת כִּיתְרוֹן הָאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ’ (קהלת ב פס’ יג) שלמה המלך אומר במשל את ההבדל בין חכמה לסיכלות . באור רואים יותר טוב, הכל ברור ואין בלבולים ולעומת זאת החושך - ככל שיותר חשוך, יותר מוסתר. אי אפשר לראות כלום בחושך אבל דבר לא השתנה.

החכמה מאירה לאדם בדרכו, והסיכלות מסתירה.

ללמוד חוכמה מתמר?!

“ככל שכיסה יותר את פני המנורה כך השתקף התמר יותר ואז...” - מה שיותר קרוב לאור נראה יותר ברור.

אחד הדברים היותר קשים לנו הוא להבין את מי ששונה מאיתנו: מישהו פעם טען כלפי טענות על הדרך שבחרתי לחיות את חיי, הוא חשב שאני טועה ואני השבתי לו ‘אתה יודע, אני מעריך אותך מאוד ולכן אני בטוח שאתה לא היית מתפרץ לחדר ניתוח בשיאו של ניתוח הכי פשוט וחווה דעה אישית לגבי טכניקת הניתוח, כי אתה לא למדת את זה כמקצוע ואתה לא מבין בזה. לעומת זאת אם היתה לך שאלה חשובה בתחום הרפואי לא היית מסתפק להתיעץ עם סטודנט לרפואה אלא פונה לרופא בעל ניסיון ובטח אם חשובה לך תשובה נכונה ומדויקת’. אני לא ניסיתי ‘להוריד’ אותו ממני, אבל רציתי שידע שהוא לא באמת מחפש תשובה לטענותיו. אני לא יודע מה הוא חשב באמת, אבל את המשך השיחה הוא כבר הסית לנושא אחר...

‘קרב את התמר אל האור ואז תראה יותר טוב'

"לצאת מתוך עצמנו”

באותו לילה אחרון של הניווטים, החושך הסתיר את הנוף, התשישות והרעב הסתירו את האופטימיות, ותחושת הסיפוק ממה שכן עשינו כל אותו שבוע מפרך התגמדה מול השקיעה הטבעית בצער ובקושי.

אבל מיד עם הזריחה נתגלה הנוף המרהיב ש”נתן” לנו כוח לצאת מכל אותן תחושות פנימיות.

לא הבנו לבד שעלינו לצאת מזה, היינו שקועים בהרגשות שלנו. אבל כשזה קרה, משהו השתנה בפנים, משהו התחיל לחיות מחדש בתוכנו.

האם יכולנו להרגיש כך לפני הזריחה - לבחור להרים את הראש ולהיות שמחים יותר? האם אפשר לצאת מהקופסה ולראות את החיים במבט מלמעלה?

מורה הדרך - ‘סטיקלייט’

להיות ביער בלילה החשוך, בלי לדעת איך לצאת החוצה, זו מבוכה. הסטיקלייט עזר לנו לראות את הדרך. גם בחיים אחרי שאני חושב ושוקל את הדבר בעצמי, אך עדיין לא הגעתי לכלל החלטה ולא ברור לי אם זו הדרך הנכונה ביותר בשבילי. אם ארצה לשקול את הדבר מזוית שונה - אולי לא לקחתי הכל בחשבון. אז אני צריך מישהו אחר. חבר או מורה דרך, שאינו מושפע כמוני מאי אילו השפעות, ושאינו נוגע בדבר כמוני. אחד כזה, שאני בטוח שחשוב לו לייעץ לי עצה טובה ושיש לו חכמה מספקת. אולי הוא יעזור ויאיר לי את הדרך על זה אומרים “עשה לך רב והסתלק מן הספק” (פרקי אבות פרק א’ משנה טז).

במבט היסטורי - ישראלי

בכל הדורות חכמי התורה היו אלה שאליהם הולכים ליטול עצה, ברכה או לשאול הלכה.

מסופר על רבי מאיר, שהיה מחריפי חכמי המשנה, (עליו אמרו חכמים שאינם יכולים לרדת לסוף דעתו) שעבר פעם ליד בית ושמע שבני הזוג רבים והוא התעכב שם כמה שבועות עד שהצליחו להסתדר ביניהם.

מצד אחד, ראשו עסוק במושכלות וברזי החכמה ומצד שני, תבונה כזו שיכול לכלכל כל מעשיו על ידי אותה חכמה ואף להנחות אחרים.

גן של מבוך

המטרה, להגיע אל הפרוזדור שבלב הגן. רק שההולך בגן אינו יכול לדעת אם הוא הולך בשביל המוביל אותו אל הפרוזדור או אל מבוי סתום.

רק מי שכבר עבר ומכיר היטב את המבוך יוכל לדעת. הוא שכבר נמצא בלב הגן, עומד לו על האכסדרה ומשם משקיף ורואה אלו שבילים מובילים פנימה ואלו לא. כך יכול להזהיר את ההולכים במבוך מסכנות צפיות ודרכים ללא מוצא ולהורות כיצד ללכת ומהו כיון הדרך.

הנמשל: עם סטיקלייט אפשר סוף סוף לראות בחושך, אך עדיין אני צריך לנחש את הדרך. אם היתה לי מפה או GPS גם בתוך החושך הייתי יכול לנווט למקום מבטחים. זה הכח של החכמה (ובעל החכמה) היא לא רק מאירה אלא מראה לך דרך.

ישנן חכמות רבות ושונות שהתמקדותן בתחומי חיים מסוימים. אין להן שייכות לחיי היום יום שלי לכל פעולה שאני עושה, לכל דיבור, לכל מחשבה. אין בהם בכדי ללמד אותנו תובנות בכל תחומי החיים.

חוכמה שיוצאות ממנה הלכות למעשה, היא חוכמה שתחיה את בעליה, ועל ידה יהיה ניכר החכם במעשיו, דיבורו ומהלכו, לא בגאווה ובוז אלא בענווה ואהבה.

לפעמים קשה לוותר על מה שנראה מתוק בחושך, אבל אם תדע שהתמר שאתה מחזיק ביד מתולע... הוא כבר לא יהיה כל כך מתוק, זה אותו תמר, רק שהוא נראה אחרת בחושך לעומת כשהוא באור. זו אותה דרך יציאה מהיער רק שללא אותו הסטיקלייט זה בלתי אפשרי.

אותו נוף מרהיב תמיד היה שם רק שלא ראינו אותו עד שלא הנצה החמה.