יחד לבבות ישראל

כיצד להרגיש טוב בלב?

אומרים שהעולם מתחמם. כנראה שזה נכון הרבה מחקר משקיעים בזה!.. חורים באוזון הפשרת קרחונים..

אבל מה איתנו בני אדם? האם גם אנחנו מתחממים כמו העולם?

אם נעצום את העיניים ונפליג על כנפי הדימיון, כמה מאות שנים אחורה בזמן..

לעגלות וסוסים, לבאר מים וגינת ירק בחצר, לשולחן הבוק של סבתא רבה, לשטיח העבה ולארגז צעצועי העץ שעליו, לנר דולק בעששית שמאיר את פינת האוכל וחדר הילדים הקטן, לניחוח תבשיל העוף ומרק הירקות של אמא שמעורב בריח בולי העץ שדולקים באח..

אם נפליג לשם, אולי נרגיש שפעם היה “חם” יותר מהיום. אולי העולם היה אז קצת יותר קר אבל הבית היה יותר חם, הרחוב היה חם יותר, יותר הרגישו אחד את השני.. יותר קרוב..

היום הקשר שלנו אחד עם השני עובר דרך חוטי חשמל ומסכי זכוכית. אפילו עם ערכת הצבעים שבחרנו היא בצבעים חמים של צהוב ובורדו, עדיין המסך קר.. והחוטים קרים.. ממילא משהו בינינו הרבה יותר קר מפעם.. ודאי שיותר קל ויותר מהיר להתחבר מקצה העולם לקצהו! אבל קר. רק שהתרגלנו אז לא מרגישים צורך בצעיף..

החורף גם הוא קר! הוא זמן של התכנסות. התכנסות פנימה אל עצמי. כל הטבע מתכנס, העצים משירים עלים אחרונים, החיות ממהרות להכין מקום להסתתר בו. זה שיעור שהעולם מלמד אותנו – כשקָר בחוץ צריך להתכנס פנימה, שם נמצא חום.

גם בעולם שלנו בני אדם (שהולך ומתקרר לו..) צריכים להתכנס פנימה אל עצמנו. כל אחד אל עצמו. שם עמוק בפנים מסתתרת לה חמימות גדולה! כזאת שכל הרוחות שבעולם לא יוכלו לקרר – חמימות אמיתית שלי. בלב שלי פנימה. לעשות קצת הפסקה ממרוץ החיים שלנו שמתפרס לכל רוחות העולם בכל האין סוף אמצעים שיש! להתכנס קצת אל עצמי, לגעת פנימה, להרגיש את החום שבתוכי – ולנשוף בו!.. כמו גחלת עמומה שתעלה שלהבת מעלה מעלה ותחמם את כולי! ועם החום הזה לחזור לעולם שלנו, בני האדם, ולחמם גם אותו אולי במשהו.. שנעבור את החורף בשלום..

גם אנחנו בישיבת בנין ציון מתכנסים, כל אחד אל עצמו וכולנו יחד, לחפש ולגעת בשלהבת שמסתתרת בתוכנו, לתת אותה לכל מי שירצה, מלב אל לב, בגובה העיניים, ומיד אל יד – ככה שיהיה אפשר להרגיש.. בצבעים ובתמונות! אולי נזכה כולנו שיעלו השלהבות שבליבותינו – לבבות ישראל, ויאירו! ונתחמם קצת יחד זה מזה כנגד הקור שבחוץ.

בברכת משיב “הרוח” ומוריד “הגשם”