תורה ומדע - מה חדש?

תורה ומדע, איך הם משתלבים? וכיצד אלוקים מסתתר בתוך הטבע?

דסי! בואי מתוקה, אנחנו צריכים להזדרז. הנה הסנדביץ’ שלך, את רוצה לשים אותו בתיק לבד? “כן! צה!”, היא חוטפת את הסנדביץ’ ורצה לעמוד מתחת למתלה התיקים.

“בה יש בפנים?”, אוי לא... קיוויתי שהיא לא תשאל. אני משתדל להישמע הכי מלהיב ומשכנע שבעולם - אבא שם לך בסנדביץ’ חמאת בוטנים כמו שאת הכי אוהבת!

אך כפי שחששתי... “לא-צה חמאת בוטנים!”.

השעון מראה 08:05, אני כבר באיחור של חמש דקות. הדסי את כל כך אהבת חמאת בוטנים זה יהיה לך ממש טעים! “אני לא-צה אתה כל הזמן מכין לי חמאת בוטנים!”, נכון מתוקה אבא יודע כמה שאת אהבת את זה!

“לא-צה! צה משהו אחר!” היא צועקת ופורצת בבכי שובר לב...

הדסי מתוקה מחר אבא יכין לך עם משהו אחר עכשיו אנחנו נלך לגן ובדרך תגידי לאבא מה את רוצה שאבא יכין לך למחר..

הסנדביץ’ לתיק, ועוברים לשלב ההרגעה - המוצץ...

אחרי חמש דקות ארוכות כנצח, מלוות בכי בקולי קולות ושעון מאיים שמראה על איחור של עשר דקות, אני מתייאש מלחפש עוד אחר המוצץ. אין בררה, הרזרבי נשלף מהמגירה להרגיע את הדס הנסערת. “לא-צה כחול! לא-צה!” ...מתוקה אבא לא מוצא את המוצץ הירוק שלך, צריך לחפש אותו הרבה ועכשיו אין לנו זמן אנחנו צריכים ללכת לגן... “לא-צה! לא-צה!” כמעט התייאשתי סופית... הנה הוא! מתחת לספה!

המוצץ הירוק נמצא והשקט חזר לעולם...

הדס נכנסה לגן בשמחה, שכחה כבר מזמן את הדרמה של לפני רגע, ואני, שוב באיחור..

יום חדש מתחיל.

בערב, אחרי חיתולים, בקבוקים, מוצץ כחול מוצץ ירוק, סיפור קצר וקול צרוד, החלטתי שאני יוצא לנשום אוויר. אפילו שבחוץ די קר, התחשק לי לקחת כוס קפה ולשבת קצת במרפסת, בשקט.

התיישבתי על כיסא פלסטיק מתחת לשמים השחורים. עננים כבדים שטו למעלה מכסים על הכוכבים, נראה שעומד לרדת גשם. מרגישים את זה באוויר, בנשימות, ברוח. אני מצמיד את כפות ידי לכוס החמה ומביט באדים העולים מהקפה ומסתלסלים באויר הקר, מתמוגגים לתוכו ונעלמים.

כך, בין החום של הכוס לאוויר הקר, בין האור שבחלון לחושך של הלילה ובין הרעש של היום לדממת הלילה, נזכרתי בהדס.

איך היא הצליחה בשלוש וחצי דקות לשגע אותי...

איזה יצורים מצחיקים הילדים האלו... רגע אחד מחליטים שנמאס להם ממה שהם כל כך אוהבים ורק רוצים משהו אחר חדש, ורגע אחרי זה רוצים דווקא את הדבר הקבוע, דווקא המוצץ הירוק, ולא מוכנים בשום אופן לקבל משהו אחר...

השתעשעתי במחשבה הזו כמה שניות עד שעצרתי את עצמי...

מה אני בכלל בא בטענות?! הרי גם אני כזה... יש לי דברים שאני לא כל כך מהר מוותר עליהם ומצד שני יש המון דברים שאני אוהב לגוון בהם, אין בזה שום סתירה...

הרי איך הגעתי היום למרפסת, לשבת על ספל הקפה הזאת, זה התחיל במכולת למטה... “עלית” הוציאה קפה נמס חדש, המדפים מלאים, זה עושה חשק לנסות... המילים “בארומה עדינה” והתמונה הקסומה של כוס הקפה על האריזה – הכניעו אותי – אני חייב לטעום! מעניין איך זה... אז הנה אני, יושב פה עכשיו, החשק להתחדש הוציא אותי לקור של הלילה כדי להוסיף את האפקט הקסום לטעם המסתורי שאני עומד לגלות - אחד מההנאות הקטנות שבחיים.. ומצד שני ספל הקפה הזה, כבר שנים שאני מתעקש לשתות דווקא בו.. בקיצור, תפסתי את עצמי על חם...

ובכלל אני לא פחות נגוע בחשק לחידוש מאשר ביתי הקטנה. גם אני אוהב בסנדביץ’ חמאת בוטנים, אבל אחרי שלשה ימים רצופים של חמאת בוטנים גם לי כבר ימאס.

בכלל זה מעניין ההתחדשות הזו, הצורך הזה שיש להתחדש כל הזמן.. כשחושבים על זה, בכל זה כך! בבגדים שכל בוקר מחליפים, בנושאים שאנחנו מדברים, בבילויים, בתפריט הארוחות היומי - בכל אנחנו זקוקים לשינוי תמידי. כמעט כל שיחה שלנו מתחילה ב”מה נשמע מה חדש?”, כל חצי שעה יש מהדורת “חדשות”, אולי משהו חדש קרה ואיך לא נדע?! נפתח מקום חדש – אז יש מה לראות! מסעדה חדשה – חייבים לנסות! גילוי חדש – חייבים לדעת! דגם חדש – הגיע הזמן להתחדש!

לא יאמן כמה ההתחדשות תופסת אותנו!

עד כדי פרפרים בבטן, רק מלחשוב שיש משהו חדש...

טוב.. זה נחמד, אבל מה אני עושה מזה כזה עסק - ככה זה בטבע! גם העץ מתחדש בעלים חדשים מעונה לעונה...

אני מקרב את הספל לקחת את הלגימה הראשונה, ריח הארומה העדינה עולה באוויר הקר... ו... רגע לפני הטעימה קופצת לי לראש מחשבה “ראית פעם קוף שנמאס לו מבננות!”...

מה בננות עכשיו?! אני עסוק בקפה ולא בקופים! אני מנסה לסלק אותה מראשי אבל ללא הועיל, והיא בשלה “ומה אם חתולה שרוצה להחליף גוון לפרווה – ראית?”...

לא, לא ראיתי! אבל עץ שמחליף עלים ראיתי! וגם גולם שהופך לפרפר ראיתי! – יותר חידוש מזה!?

המחשבה המטרידה שתקה.

אבל רק לרגע...

“זה לא חידוש” היא מגרדת לי בראש, “עלים ופרפר, זה לא חידוש! זה דרך הטבע שלהם, אין בזה שום חידוש באמת”...

הצלחתי להתבלבל קצת, אז מה כן חידוש ומה לא חידוש...?

אני שט במחשבות האלו יחד עם העננים השחורים, ולפתע היא מופיעה... איזה יופי!

הלבנה.

באמצע השמים השחורים.

מאירה את הלילה באורה העדין.

רק לפני כמה ימים ראיתי אותה דקה כזו וכבר היא הספיקה להתמלא. סימן שהזמן רץ.

הנה, מצאתי! הלבנה מתחדשת!

כל יום היא משתנה, מתמלאת ונחסרת מחודש לחודש, כל יום לובשת צורה חדשה!

נכון.. אפשר אולי לומר שזה הטבע שלה... אבל נראה שהיא היחידה שכל הטבע שלה זה התחדשות! כל הזמן להתחדש, כל יום!

אני מביט בה רגע בפליאה, מנסה להריץ בראש את כל מה שאני מכיר בטבע, ארץ ושמים, דגים וחיות, צומח ודומם... אם יש עוד בריה כזו מיוחדת שכל יום משתנה, כל יום מקבלת צורה חדשה - אחרי זמן נעלמת ולמחרת כאילו נולדת מחדש...

נראה שלא.

מעניין...

אז מה הסיפור שלך, גברת לבנה, שאת כל הזמן מתחדשת?

את לא יודעת שאין חדש תחת השמש...? שאלתי בחיוך, משועשע מהשאלה...

“נכון” היא ענתה, “באמת אין חדש תחת השמש,

אבל מעל לשמש, יש חדש”.

תשובה מפתיעה! אני מודה.. אך לא ויתרתי! סליחה אם זה פוגע אבל אם כל הכבוד את נמצאת הרבה מתחת לשמש!

“זה תלוי” היא אמרה, “תלוי מאיזה מקום מסתכלים.”

ענן שחור התקרב לעברה, איים לכסותה,

הי! למה את מתכוונת? אך היא כבר הסתתרה לה מאחוריו.

חבל, זה התחיל להיות מעניין.

מה הסיפור של הלבנה הזאת, איך היא יכולה להיות מעל לשמש?! מה היא לא למדה אסטרונומיה בסיסית.

הקפה החדש כבר התחיל להתקרר, אני מקרב אותו לקחת סוף סוף לגימה ראשונה.

“מה החלטת פתאום לדבר אלי?”

הרמתי את העיניים, הענן עבר והנה היא שוב מאירה את השמיים השחורים.

זה בגלל הקפה הזה את רואה, רציתי להתפנק קצת במשהו חדש וכך התגלגלתי לחשוב על חידושים.. ואז את הופעת פתאום באמצע המחשבות שלי! מה העניין שלך שאת כל הזמן מתחדשת? לא ראיתי כמוך בכל העולם!

“אני שמחה ששמת לב...

בדרך כלל אין לכם, שם למטה, זמן להרים את העניים לשמים, אתם עסוקים כל היום.

ואם כבר מרימים אז זה מסתכם במילים “איזה יופי”, אבל לחשוב עלי קצת יותר מזה אין לכם זמן.... אז אני שמחה ששאלת, כי יש בי הרבה יותר מסתם יופי...”.

את יודעת... אמרתי, נראה לי שרוב האנשים פה למטה לא כל כך רגילים להסתכל בכל מני דברים בעולם ולשאול למה זה ככה, אולי כי זה פשוט להם שזה ככה וזהו.. ככה זה בטבע וזהו מה יש עוד לשאול... אולי זו מחשבה קצת מוזרה אבל תמיד הרגשתי שכל מה שיש בעולם בא ללמד אותי משהו.

אבל עוד לא ענית לי - מה הסיפור שלך?? אל תתחמקי..

“אני אגלה לך”, היא אמרה.

“אולי כי שאלת גם תוכל להבין.

אני פה להזכיר, להזכיר לך דבר גדול מאוד...

להזכיר לך, שכל העולם כולו מתחדש.

מתחדש תמיד, כמוני, בכל יום, בכל רגע ורגע, כל מה שאתה יכול לתפוס - הכל מתחדש! רק שמהמקום שאתה נמצא, שם למטה, לא רואים את זה ככה סתם בעיניים..”.

הרגשתי קצת לא נוח בכסא הפלסטיק, מה היא רוצה ממני הלבנה הזו? מה היא אומרת בכלל?... כל העולם מתחדש?! איזו מן מחשבה זו?! נס קפה חדש אני מבין! אבל שהכל מתחדש?! היא רק עושה לי חשק להכנס הביתה לאכול ארוחת ערב בשקט...

“מה יש פה שמתחדש?” אמרתי, הרי עולם כמנהגו נוהג, לטבע יש חוקים משלו, הכל קבוע וידוע – שמש זורחת שמש שוקעת, הרים ניצבים על מקומם, קופים אוהבים בננות תמיד והעץ מחליף עלים קבוע כל שנה...

נכון, אני מודֵה שבני האדם קצת מוזרים בעניין הזה, שהם כל כך אוהבים דברים חדשים אפילו כאלו שלא היו להם מעולם.. אולי זה גם איזה טבע מיוחד כזה...

אבל לומר שכל העולם מתחדש?! שאבנים וסלעים מתחדשים?! איזו מן אמירה זו!

כבר התחלתי להריח את החביתה מכיוון המטבח ולדמיין את לחמניית הקמח המלא יוצאת מהטוסטר החם... נראה לי שהגיע הזמן לסיים את השיחה הזו עם גברת לבנה.

הבטתי בה ואמרתי, תשמעי, אני לא יודע על מה את מדברת. את מרחפת לך אי-שם בשמיים, אבל אני פה עם רגליים על הקרקע. אז בואי נוריד את המסכה.. הרי שנינו יודעים שאת לא באמת מתחדשת, את רק מחזירה את האור של השמש ואין שום חידוש באמת! זו רק אשליה כזו - תלוי איפה את עומדת ביחס לשמש.. זה רק נראה כמו שינוי, אבל באמת, לא את מתחדשת ולא כל העולם מתחדש! וחוץ מזה, אני צריך לקום מחר מוקדם אז שיהיה לך כל טוב.

הסתובבתי להיכנס הביתה.

“מעולם לא אמרתי שאני מתחדשת...

אתה זה שראית את זה בי ושאלת.”

נכון... אבל את לא הכחשת! ואני כבר חזרתי בי כמו שאמרתי!

“לא הכחשתי, כי באמת הכל מתחדש, אבל אני שמתמלאת ונחסרת, זה לא באמת, זה רק נראה כך, כפי שאמרת.

לא זה החידוש שאני מדברת עליו.. אני מדברת על חידוש אחר, חידוש שלא רואים בעיניים.. כי בכל הטבע שרואים בעיניים, לא רואים שום חידוש, עולם כמנהגו נוהג כפי שאמרת. אבל מאחורי הקלעים של העולם, מתחת לפני השטח, יש כח אדיר שמחייה את העולם כולו וכל רגע ורגע מחדש אותו בטובו.. אתה מבין, כלפי חוץ הכל נראה קבוע וטבעי אבל מתחת לכל, מתחת לכל מה שנראה, הכח הזה מחייה ומקיים את כל העולם כולו”.

באמת שנסיתי כמה רגעים להבין אותה... אבל הטוסט עם החביתה קרא לי מהמטבח בקולו הערב, רק מתוך חוסר נעימות המשכתי להקשיב לגברת המעופפת.

“תתקרב רגע למעקה, תביט למטה לרחוב, אתה רואה...”

התקרבתי והבטתי למטה, הרחוב היה די שומם. רק קבוצה של מתפללים יצאה מתוך בית הכנסת העתיק והתפזרו איש לביתו.

“אתה רואה אותם?” אמרה,

את מתכוונת לחברה שיצאו מבית הכנסת?

“כן, אלו. אתה יודע מה הם אומרים שם בפנים, בתפילה”,

לא ממש, אמרתי.

“הם אומרים “ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא את הכל...”, הם מברכים את בורא עולם שהוא יוצר ובורא, לא יצר וברא פעם מזמן, אלא יוצר ובורא עכשיו - כל הזמן. וממשיכים לומר “...המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית”.

במילים האלו הם פותחים את תפילתם בכל בוקר אלפי שנים”.

זה באמת נחמד גברת לבנה, הרעיון יפה וגם החבר’ה האלו שאומרים אותו כל יום - כל הכבוד להם על ההתמדה. אבל אני אדם ריאלי, מה שאני רואה אני מבין. תאוריות, אמונות, זה יכול להיות מעניין.. אבל שאני אבוא מתוך זה לקבל את הרעיון הזה שאמרת - שמתחת לפני השטח הכל מתחדש וזה שהטבע קבוע זה רק נראה מבחוץ וכו’ – מה פתאום!

היא שתקה.

“זה רק בגלל ששאלת. חשבתי שתוכל להבין” אמרה בלחש.

“אולי.. אולי לא שאלת באמת”.

ענן כבד הגיע מתוך החשכה וכיסה את פני הלבנה ממני. היה נראה, רגע לפני שנעלמה, שדמעה יורדת על לחייה הלבנות.

חבל, לא רציתי לצער אותה כל כך.

נכנסתי הביתה. כבר היה קרוב לחצות, כולם ישנים. מחר יום עבודה וצריך ללכת לישון. זירזתי את עצמי.

אני שוכח עכשיו מכל הסיפור הזה ומהשיחה הזו וחוזר חזרה לקרקע הבטוחה שלי.. סוג דיבורים כאלו עושה אותי ממש רעב! הדבר היחיד שבא לי עכשיו זה ארוחת ערב שקטה ומסודרת לחזור למשהו נורמאלי.

תוך רבע שעה כבר הייתי על הספה מול הטלוויזיה בנעלי בית וטרנינג, בצלחת שני סנדביצ’ים שמנים עם חביתת בצל, עלי חסה, פרוסות עגבנייה ומלפפון חמוץ.

אך! אין כמו בית! הקירות מסביב כל כך יציבים! רהיטי העץ ניצבים במקומם והספה כל כך נוחה ומפנקת...

הושטתי יד לשלט, מה כדאי לראות שיוסיף לאווירה הביתית הבטוחה הזו... אני יודע! ערוץ המדע!

אולי יש איזו תוכנית על שכבות סלע או מאובנים בני מיליארד שנה - זה בטוח יחזיר אותי לאיזון..

על המסך קפצה הכותרת “סוד חקר האטום”. מצוין בדיוק מה שרציתי!

לרקע הדמיה תלת ממדית של חלקי האטום נשמע קולו העבה והברור של הקריין “האטום. אבן היסוד של החומר. מהחומרים הקשים בעולם עד לגזים הדלילים ביותר - הכל מורכב ממולקולות של אטום. מהלבה שבמעמקי כדור הארץ עד לדם שזורם בגופנו - היסוד של הכל הוא האטום. מה סודה של אבן הבנין של היקום?”

נשמע מעניין חשבתי, ולקחתי ביס גדול מהסנדביץ’ הראשון..

במרכז המסך הופיעה כדור אדום קטנטן וסביבו הסתובבו כדורונים צהובים, משאירים שובל של אור כמו ככובי שביט, “בלב האטום נמצא הגרעין. סביבו נעים רכיבים חשמליים הנקראים אלקטרונים. מהירות תנועתם של האלקטרונים קרובה למהירות האור! ומסלול תנועתם מקיף את הגרעין מכל צדדיו, כך מתקבלת צורתו הכדורית של האטום. מהירותם האדירה של האלקטרונים יוצרת מעין ממשות לכדור האטום - כאילו היה כדור מלא וקשיח, אמנם למעשה, מאחורי המעטה הכדורי, האטום כמעט ריק לגמרי! הגרעין שבמרכזו כל כך קטן ביחס למעטפת הכדורית שנוצרת מתנועת האלקטרונים - כמו יחס הגודל והמרחק בין כדור הארץ לשמש!”.

לקחתי עוד ביס גדול מהצד של המלפפון חמוץ. נראה לי שלמדתי את זה בשיעורי פיזיקה בחטיבה.. אני ממש זוכר את זה!

הקריין המשיך.. “מה הכח שמניע את אותם אלקטרונים במהירות-על כזו ובתנועתם האין סופית - זה עודנו תעלומה בעולם המדע.. באופן תיאורטי, אילו היה כח זה פוסק, ברגע אחד, כל היקום האין סופי שלנו היה נעלם כלא היה!

חיבור האטומים אחד לשני יוצר מבנה מולקולארי ו......”

כיביתי את המסך. כבר התעייפתי לשמוע. המשכתי עם הסנדביץ’ השני בתוך דממת הלילה, שמלאה את חלל הבית.

המחשבות התעופפו לי בראש כמו פרפרי לילה קטנים, חידושים.. קופים.. אטומים.. טבע.. לבנה.. נס קפה..

פתאום, בלי שום סיבה, הכל התחבר! כמו בסרט, המחשבות של הערב מתוך המוצץ של הדס, עם כל מה שאמרה הלבנה ועם התוכנית הזו על סוד האטום! הכל התחבר לי יחד..

כבר מהחטיבה ידעתי שכל הבריאה מורכבת מאטומים אבל אחרי מה שהלבנה אמרה זה פתאום ממש מפליא.. יש כח שכל הזמן מניע את העולם מבפנים! ממקום שהעיניים לא רואות... אפילו חתיכת מקל יבש, אם מתבוננים בה פנימה זה הכל אין סוף אלקטרונים שמסתובבים במהירות אדירה בכח כלשהו. זה מדהים.. יש כח שמניע את כל העולם כולו כל רגע - תמיד! “ערוץ המדע” הראה את זה!...

פתאום המון שאלות קפצו לי לראש, התוכנית הזו על האטום שדווקא עכשיו הופיעה במקרה והחבר’ה בבית הכנסת, מאיפה הם יודעים כבר אלפי שנים שיש כח שמחדש ומקיים את העולם בכל רגע?! הרי את האטום גילו רק לפני מאה שנה! וגם מה זה הכח הזה בכלל שאם יפסיק להניע את האלקטרונים אז כל העולם יעלם ברגע!

אבל יותר מהכל הסעירה אותי ההרגשה שמלאה אותי פתאום - שזה ממש! זה אמיתי! לא רק מצגת תלת ממדית במסך אלא אני! הגוף שלי! הבית! הכל!

הבטתי בכפות הידיים שלי, בהיתי בהן רגע ארוך - הכל אטומים! הכל תנועה של אלקטרנים! הרגשתי מוזר. כאילו אני נמצא.. אבל לא נמצא.. מה אני בכלל?! והקירות של הבית.. והספה..

לא ידעתי מה לעשות עם כל המחשבות המוזרות האלו.. ואיזו משמעות בכלל יש להן, אבל הן העבירו בי צמרמורת...

אולי שעה, הבטתי בחלל הבית במחשבות על תורה ומדע, על העולם, על עצמי ועל בכלל.. עד שקמתי למרפסת.. אפילו כוס קפה לא היה לי ראש להכין. רק הבטתי לשמיים וחיכיתי שהעננים יתפזרו.

חיכיתי... וחיכיתי... כבר הרבה זמן שמעטה עננים סמיך כיסה את כל פני השמיים ונע לאיטו כאילו יש לו את כל הזמן שבעולם, כאילו שאין פה אף אחד שעומד ומשתוקק שהוא יעבור כבר..

כנראה שנרדמתי כי התעוררתי לקולה של הלבנה.

“חשבתי שהשיחה בינינו הסתיימה באופן סופי” אמרה.

גם אני חשבתי, אמרתי.

ראיתי תוכנית בערוץ המדע על אטומים! אמרתי בהתרגשות, והרגשתי קצת כמו ילד קטן..

“אה... בגלל זה אתה כל כך זוהר...” נימה של אכזבה נשמעה בקולה,

“מה שראית שם זה רק קצה קצה של משהו... לא זה החידוש שאני מדברת עליו. אבל לא הייתה ברירה, רק את השפה הזו אתה מכיר..

מה שכן ראית, זה משהו על כל צורת העולם. שמבחוץ הכל נראה קבוע ובלי שום שינוי, אך מתחת לפני השטח יש כח שפועל, שמחייה ומחדש את הכל.. אתה מבין, כך כל צורת העולם הזה, ההנהגה האמתית של העולם נסתרת והיא מכוסה במעטה של טבע קבוע. היית צריך לראות שאתה לא יכול לסמוך כל כך על העינים שלך.. יש הרבה אמת בעולם שהעיניים לא מראות לך”.

זה באמת מדהים, לחשתי..

להבין את זה.

אפילו אני בעצמי, כלפי חוץ נראה די “קבוע” כמעט ולא משתנה, רק השנים משנות את המראה שלי מעט מעט, אבל מבפנים – אין ספור מערכות פועלות!

ממש מעניין.. בחוץ קבוע ומבפנים מתחדש.

“נכון, גם זה חלק ממה שאני מדברת עליו”.

אבל אחרי הכל, אני לא מבין, מה את באמת רוצה, בזה שאת מראה לי את כל זה שם למעלה בשמיים?

מה יוצא לי מכל הדברים הגבוהים האלו..? אנחנו רק מדברים באוויר או שיש איזו קרקע לכל הדבר הזה..? כבר אמרתי לך שאני אדם ריאלי.

“אתה צודק.

יש גבול לכמה שאני מסוגלת לגלות לבן-אדם.

סוף סוף אני בשמיים ואתה בארץ. המרחק בינינו רב.

יש לי בת בארץ.

כל עמי העולם, כשראו את יופייה, קראו לה “אֵסְתֶהָר”, שפירושו יפה כלבנה.

הם קראו לה על שמי.

הם צדקו. אך הם לא הבינו כלל את העומק שבדבריהם. רק ראו את היופי לבד, רק את מה שנראה מבחוץ...

אך אני ידעתי, וגם עמה של ביתי ידע, את מה שמאחורי היופי הזה, את הסוד של יופייה.

כי כל יופייה היה במה שהסתירה. ובהסתר שגילתה..

ביתי מסרה את נפשה לגלות לך ולכל בני עמה את הדברים האלו שדברנו.

את מה שנשלחתי לעשות בשמיים היא עשתה בארץ.

ממנה, אולי תוכל יותר להבין.. היא יותר קרובה אליך ממני.

אבל לפני שאני מספרת לך עליה אני רוצה שתבין דבר חשוב. דבר שרואים רק מלמעלה..”

הרגשתי שאני ממש רוצה להבין את מה שהיא מתכוונת לומר לי עכשיו. עצמתי את העיניים ונתתי לקול שלה להיכנס פנימה ללב.

“כבר ראית בעצמך, ראית שיש בך תכונה מיוחדת במינה, שאתה שונה בה מכל שאר היצורים על פני האדמה. יש בך השתוקקות אדירה להתחדשות! לחידוש! זה רק בך. החל ממה ללבוש בבוקר ומה להכין בסנדביץ’ ועד לידיעת חידושים בדברים אף רחוקים ממך מאוד. בוקר, צהריים וערב אתה צמא וזקוק להתחדשות! כי ההתחדשות היא בנפשך! היא בנשמת חייך... הרי בלי שום חדש בחיים – החיים שלך בעצמם מאבדים טעם...

הדבר הזה מיוחד בך מכל שאר הבריות.

אתה מבין, נבראת כך באופן כזה, זה לא סתם...

נבראת כך כי רוצים ממך משהו.

רוצים שתתחבר. שתתחבר להתחדשות האמיתית שבעולם, זו שלא רואים בעיניים לבאר של מים חיים עמוקים ומתוקים..

מים שמי ששותה אותם חיי לנצח!

כי סוד ההתחדשות האמיתית הוא נצח..

אך הבאר הזו היא נסתרת.

רק אם תבחר לראות, לראות מעבר למה שהעיניים מראות, תוכל לראות אותה... וכבר ראית שיש דברים בעולם, שלא רואים בעיניים.

הבאר הזו היא אחת ויחידה. ואמנם שהיא בכל מקום ובכל רגע משקה ומחייה את כל העולם, אך היא נסתרת, לא כמו כל הנהרות והאגמים שאתה רואה סביבך בכל מקום שמלאים בדברים “חדשים”, כי אלו - מימיהם מים רדודים - אלו חידושים של תעתוע, חידושים כוזבים. נכון, הם לפניך כל רגע והם יכולים להרוות לך את הצמא, אבל רגע עובר ושוב אתה מרגיש צמא.. שוב מרגיש בצורך.. אין בהם מים חיים, מים של נצח שמי ששותה מהם מרגיש שהם חלק ממנו לעד! הם, רק נכנסים ויוצאים, להשקיט לרגע את צימאונך.

הם פה כדי שלא תלך לחפש באר..

שלא תחשוב בכלל שיש איזו באר שאתה זקוק לה...

הנה יש לך חשק להתחדש? המדפים מלאים שוקולדים חדשים! יש לך חשק לדעת משהו חדש? הנה, שלושים מגזינים ועיתונים בכניסה למכולת רק תבחר! נרגעת... בערב תרצה עוד, אל תדאג! יש מי שידאג שלא יחסר לך, הנה קניון חדש נפתח לא רחוק...

אלו חידושים של תעתוע. מים רדודים. נהרות ואגמים שסביבך כל הזמן.

רק אל תחשוב על באר.

אבל אם לא תחפוץ באלו, כי ראית.. ראית את מה שהעיניים לא מראות, ראית שהכל תעתוע.. ותצא למסע למצוא את הבאר הנסתרת לשתות ממימיה המתוקים, אז, אם תזכה ותצליח בדרכך ותמצא אותה, אז היא תכנס ללבך ויהיו מימיה זורמים בגופך כדם ויפקחו עינייך לראות. אז תראה את העולם פועם בכל רגע, כולו חדש, כולו רצוף אהבה.

לבחירה הזו נבראת שונה מכל שאר יצורי העולם. משתוקק תמיד אחר התחדשות.

לבחירה הזו אני מרחפת פה למעלה, משתנה כל הזמן לנגד עינייך. להזכיר לך שיש חידוש גדול ועמוק הרבה יותר ממה שרואים שם למטה.. להזכיר לך שיש באר אחת נסתרת שעליך לחפש...

השמש זורחת לך בכל יום מאירה לך את העולם, הכל נראה לך חדש! הניצן שעל העץ, העשב הרענן שבגינה, שלולית הגשם על המדרכה והעיתון היומי בפתח הדלת, הכל נראה חדש... זו השמש שמראה לך! אל תאמין לה! זה הממשלה שלה שתחת השמש - אין שם חדש באמת! זה הכל טבע, טבע שחוזר על עצמו כל הזמן כמו גלגל, רק נראה כחדש אך יום עובר, חודש עובר, וכל אלו נעלמים כאילו לא היו...

אתה מבין, בזמן של היום, כשהעיניים שלך רואות ברור, שם היא נמצאת ומראה לך, שם היא שולטת בך.

על זה אמר בני שלמה “אין חדש תחת השמש”, תחת כל מה שהשמש מראה.

ואני כבר אמרתי לך, שההתחדשות האמיתית היא נצח.

אבל אל תבין לא נכון, אני לא חושבת שום דבר רע על השמש.. היא יקרה לי מאוד.. וגם אתה צריך אותה - כי היא נותנת חיים בכל הטבע שאתה חי בו. רק, שאת מה שהיא מראה יותר קל לך לראות.. ואת מה שאני מראה לך יותר קשה לראות..

אבל החיים שלך תלויים בזה, אם הם יהיו חולפים כמו כל חידושי הטבע החולפים או שיתחברו עמוק פנימה לנצח..

אתה מבין.. אני מאירה לך בלילה מהאור של השמש, אני מראה לך את הצד בשמש שלא רואים ביום... שכל הטבע הרגיל שהשמש מראה לך - באמת הכל מתחדש מבפנים, ממש כמוני..! רק שביום אתה לא יכול לראות.

אתה מבין עכשיו, למה אני מאירה בלילה, כי בלילה העיניים שלך פחות מסונוורות מאור השמש..

בלילה אתה יותר יכול להבין..

כאן, בלילה, זה הזמן שלי לגלות.

ובאמת, אתה צריך את שתינו, לשמש שתתן חיים בטבע שאתה חי בו ולי, שתזכור שיש עומק בחיים שלך - הרבה מעבר לכל הטבע שאתה רואה בעיניים..

ואם תבין את זה אולי גם תוכל להבין למה הזמן של “היום” והזמן של “הלילה” הם יום אחד, שניהם יחד זה אחדות אחת..

כי באמת שתינו נשלחנו בשליחות אחת. יחד אנחנו מראות לך את צורת העולם, שמבחוץ הכל נראה קבוע אך מבפנים יש כח נסתר שמחיה ומנהיג את הכל.

כבר ספרתי לך שיש לי בת בארץ, שמסרה נפשה ללמד את עמה את הדברים האלו.

ודווקא לעמה. כי היא מעם מיוחד במינו. עמי העולם קובעים את זמנם, חלקם לפי השמש לבדה, 365 ימים בשנה, וחלקם רק על פי..

אבל רק עם אחד, שונה משאר האומות, מתעקש לשמור על דרכו, העתיקה מכולם ולקבוע את זמנו דווקא על פי שתינו... כשאני נולדת מחדש גם הם למטה מתחילים חודש חדש ובכל תקופה ותקופה מעברים את השנה על פי החמה.

ואף על פי שהרבה יותר פשוט ונוח לקבוע רק על פי אחת מאתנו, מעולם הם לא עזבו את דרכם ואף מסרו את נפשם לא פעם על הדבר הזה.

זה לא סתם.

העם הזה יודע את הסוד.

העם הזה מכיר את הבאר.

הבאר הזו היא חייו.

לכן הוא גם חי לנצח.

עכשיו אתה מבין גם למה אני מדברת אתך. אל תחשוב שעם כל אחד אני מדברת. זה רק בגלל שאתה מעם מאוד מיוחד..

בִיתי כתבה לך ספר.

ספר שכולו חידוש, כולו נצח. זִכרו לא יֹאבד לעולם.

“מגלת אסתר” היא קראה לו.

לגלות לך את ההסתר, את מה שמסתתר מאחורי ה”עולם”.

תקרא, אתה כבר תראה...

תראה ממשלה גדולה שמושלת בכל העולם על מאה עשרים ושבע מדינות! ותראה בתוכה שר גדול ומצליח, שעולה מעלה מעלה מעל לכל השרים, עולה להיות לימינו של המלך, לאחוז בשלטון העולם.

ויש עם אחד קטן, מפוזר ומפורד בין כל העמים, שאותו חפץ אותו השר להשמיד...

אתה תראה, איך הוא זומם את זממו בתכנית מסודרת, עד שבצהרי היום את אשר זמם הוא עוד רגע מסיג. ונכתב ונחתם בטבעת המלך את אותו עם חשוך וקטן להשמיד.

כן.. אתה תראה איך השמש זורחת לו לאותו שר והמזל משחק לו, נראה שכלום לא יוכל להשתנות, הרי את מה שנכתב בטבעת המלך אין להשיב... והכל ברור ובהיר תחת השמש.

וכך מתקדמת התכנית למופת.

אך לפתע משהו משתבש... דברים קורים מסביב שלא היו עולים על הדעת... מקרה, ועוד מקרה... כן אתה תראה...

וכל תמונת המציאות מתהפכת על פיה לנגד עיניו המשתוממות של אותו שר, וכאילו השמש שוקעת לו באמצע יום בהיר ובמקומה אני עולה להאיר.

המציאות מתחדשת בלא שום הגיון, איזה כח נסתר מנהיג את הכל בתכנית חדשה.

אתה תראה, ואם תראה באמת, גם תבין.. שכלפי חוץ הכל נראה קבוע אין אפילו צל של שינוי, אבל זה רק נראה... כי כך בחר מלכו של עולם, שלעיניים, יהיה כסאו נעלם.

אבל כשיש בת אחת למטה בארץ שקוראת לו מתוך החושך של העולם, אז הוא לא שותק.

הוא לא שותק כשמשהו עם עמו מתעסק.

אתה תראה.. כשהעם שלו קורא לו מתוך החושך של העולם, כשבטבע נראה שאין כבר שום סיכוי לכלום, אז יורדת המסכה, ומלכותו של המלך מתגלה בעולם לנגד כולם. אז, המלך לא שותק. אתה תראה.

אתה יודע.. זה שהעולם דומה ללילה זה רק זמני.. בִיתי יודעת את זה! וגם עַמה יודע. כל החושך הזה הוא רק עניין של זמן.. כבר לא רחוק היום שהחשכה תסתלק לגמרי והעם הזה שהולך בתוך החושך - יראה אור גדול! וגם אני, היא אמרה והיה נראה לרגע שאורה הבהיק יותר מתמיד, גם אני עתידה להתחדש כמותם, להתחדש באמת! באור משלי! עד שהלילה יאיר כמו יום...

ענן שחור וכבד הגיע משום מקום וכיסה את הלבנה ממני.

נשארתי לרגע מביט בשמים השחורים.

הקול שלה, עוד הדהד בראשי.

נכנסתי הביתה וסגרתי את הדלת. אני חייב שקט, לתת למחשבות להירגע.

לא הבנתי את כל מה שהיא אמרה. אבל הרגשתי, שיש לי הרבה להבין.

עד שהמים רתחו בקומקום נגשתי למדף הספרים. בטוח יש כאן איפה שהוא מגילת אסתר. מאחורי ספרי הילדים מצאתי תנ”ך קטן מאובק שקבלתי פעם אולי בצבא.

בדרך מהמטבח לסלון, עם כוס קפה חם ביד אחת ובשנייה תנ”ך קטן, עברתי ליד חדר הילדים. הדס הייתה שקועה בשינה עמוקה מכוסה בסמיכת פוך ורודה, ממש מלאך קטן.. נכנסתי והתיישבתי לידה. כל כך רוצה לחבק אותה אבל לא להעיר.. בשקט בשקט לחשתי לה, הדסי.. מחר את תוכלי לבחור איזה מוצץ שאת רוצה! וגם את מה שאת הכי אוהבת בסנדביץ’!

זה בגלל שאת מעם מאוד מיוחד...