תפילה מתוך אמונה (פרשת שבוע - חיי שרה)

אמונה היא נק' מוצא לכל צמיחה וגידול – שורשם בנטיעה שהיא לעולם אמונה. אמונה זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. לקחת דבר ערך ולהשקיע בו, לחכות לפירות לעתיד לבוא. מי שאוכל את הדבר הנזרע לא יצמח ממנו עץ. הוא לא משקיע על סמך הבטחה לעתיד לבוא. אברהם האמין ועם לידת יצחק נוספה נק' אמונה שלא היתה קודם.

"ויאמר אלקים אל אברהם שרי אשתך, לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה, וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן, וברכתיה והיתה לגוים, מלכי עמים ממנה יהיו, ויפל אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה שנה יולד ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ויאמר אברהם אל האלקים לו ישמעאל יחיה לפניך [מה שאתה מבטיח לא נראה שאקבל, אז לפחות אני מבקש על ישמעאל. ופירש רש"י איני ראוי לכך] ויאמר אלהים אבל שרה אשתך ילדת לך בן וקראת את שמו יצחק. אברהם לא נתבע על חסרון אמונה כמו שרה.

בלשון הקודש אב שורשו ברצון – מלשון א.ב.ה. אצלו נמצא הרצון הראשון ליצירת הדבר הנולד, שהוא הבן (נבנה כבר).

קורים דברים בעולם והם נתפסים כאילו מעבר אלינו, לא מאיתנו, אנחנו לא עשינו דבר בענין הזה. למשל כל מי שיתפלל על תחיית המתים היום זו תהיה תפילת שווא. כל זמן שהילד היה חי דוד המלך התפלל, לבש שק, אפר, ישב על הארץ התפלל בכה וצם, כשהודיעו לו שמת הילד קם התלבש והלך לאכול. שאלו אותו מה הוא עושה, אמר להם עד עכשיו התפללתי מכאן ואילך אני הולך אליו והוא כבר לא ישוב אלי. התפילה עד כאן מגיעה, מכאן ואילך לא מגיעה. על תחיית המתים לא מתפללים.

מוצאים בהפטרת השבוע שאלישע החיה ילד, ויבוא אלישע הביתה והנה הנער מת, מושכב על מיטתו. ויבוא, ויסגור הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל השם. אבל אנחנו לא מתפללים על תחית המתים, לא כי אין אפשרות כזו – יש, הרי ראינו באלישע. מי שמאמין שזה אפשרי ומתפלל על זה יכול להתפלל, אבל אם אתה מאמין שאפילו לרצות את זה אתה לא יכול כי זה מעבר לך ולהשגותיך – אם אבקש על דבר כזה זו לא תהיה בקשת אמת. לא שאין לנו אפשרות תפילה על תחית המתים אלא שאין לנו כח להתפלל על תחיית המתים, כי זה נראה לנו כיצירת יש מאין, אף אחד לא יתפלל שיברא פה דבר חדש שלא נברא מעולם, אז אין בלבנו תפילה כזו.

כוונת אברהם באומרו "לו ישמעאל יחיה לפניך" היא, שאני על זה לא מתפלל. אין לי תפילה על זה. אתה מבטיח אתה תקיים, זה עניינך. אני על יותר מ-"לו ישמעאל יחיה לפניך" אין לי כח תפילה. אני לא אב לדבר הזה. זה לא ממני בא. זה חל עלי אבל אני לא מתפלל לדבר. לאברהם לא היה ספק שיקרה מה שהקב"ה הבטיח אבל הוא התפלל לו ישמעאל יחיה לפניך – עד כאן כח תפילתו.

על בן שנולד לבן מאה ובת תשעים זה כמו תחית המתים. כאן נתחדש כח תפילה על הבלתי אפשרי – את זה יצחק חידש. התשובה של הקב"ה היתה אבל שרה אשתך ילדת לך בן – מעתה גם תחית מתים היא בהישג ידך. בברכת אתה גבור (מתפילת עמידה) – בברכה השניה שכנגד יצחק – שם מזכירים תחית המתים. (ברכה ראשונה כנגד אברהם חותמת במגן אברהם, שניה כנגד יצחק, שלישית כנגד יעקב). התיבה "יצחק" היא אותיות ק"ץ ח"י, חי דבר שכבר מת. יצחק היה מת בעיקר לידתו, ואחרי שנולד הוא מת מצד אביו ומת מצד אמו ומצד עצמו בעקידה. והוא עדיין חי אחרי כל המיתות הללו. מאז יצחק הבלתי אפשרי קיים בעולם ונמצא. דבר בלתי אפשרי שנמצא, דבר לא יתכן שנמצא זה מצחיק וזה שמו.

(מלכים ב, ו) "וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב (חרייונים) דִּבְיוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף, וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר אַל יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ הֲמִן הַגֹּרֶן אוֹ מִן הַיָּקֶב. וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ מַה לָּךְ וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה הַזֹּאת אָמְרָה אֵלַי תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר. וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ (דין תורה שלא היה כמותו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו... וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם"  - הבטחה להרוג את אלישע. פירש"י שהיכולת ביד אלישע לבקש רחמים, ואם הוא לא מתפלל הוא רוצח. המלך הוציא דבר מלכות.

"וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים יֹשְׁבִים אִתּוֹ וַיִּשְׁלַח אִישׁ מִלְּפָנָיו בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ אֵלָיו וְהוּא אָמַר אֶל הַזְּקֵנִים הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי ... עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו (שליח מטעם המלך והמלך איתו) וַיֹּאמֶר הִנֵּה זֹאת הָרָעָה מֵאֵת השם  מָה אוֹחִיל לַיהוָה עוֹד. וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר יְהוָה כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּוַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ האלקים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה?" האם זה יתכן? הוא פקפק באפשרות התפילה על הדבר הזה. "וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל" – אתה תראה ולא תזכה להנות מזה (והדוחק של האנשים רמס אותו בשער והוא מת). כל המצור ברח, והמחנות נשארו מלאי מזון וכל טוב, והעם הלך ואסף הכל.

רב-שקה נשלח מטעם מלך אשור לדבר אל חזקיהו, "וַֽיַּעֲמֹד רַב-שָׁקֵה וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל יהודית וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּֽׁוּר. כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ אַל-יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ כִּי-לֹא יוּכַל לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדֽוֹ. וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד מֶלֶךְ אַשּֽׁוּר... וּצְאוּ אֵלַי וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵֽנָתוֹ ... וִֽחְיוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְאַֽל-תִּשְׁמְעוּ אֶל-חִזְקִיָּהוּ כִּֽי-יַסִּית אֶתְכֶם לֵאמֹר יְהוָה יַצִּילֵֽנוּ. הַהַצֵּל הִצִּילוּ אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אִישׁ אֶת-אַרְצוֹ מִיַּד מֶלֶךְ אַשּֽׁוּר (אלה דברי חירוף וגידוף)

"וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ וַיִּקְרַע אֶת-בְּגָדָיו וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק וַיָּבֹא בֵּית יְהוָֽה. וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְשֶׁבְנָא הַסֹּפֵר וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּֽהֲנִים מִתְכַּסִּים בַּשַּׂקִּים אֶל-יְשַֽׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בֶּן-אָמֽוֹץ. וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה הַיּוֹם הַזֶּה כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָֽה" – אין כוח להתפלל. אין אפשרות לפתוח. אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל-דִּבְרֵי רַב-שָׁקֵה אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ ... לְחָרֵף...וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָֽה".

שלח לו ישעי'ה דברי תנחומים, ובהמשך "וַיִּתְפַּלֵּל חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים אַתָּה הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ אַתָּה עָשִׂיתָ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ. הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשֲׁמָע פְּקַח יְהוָה עֵינֶיךָ וּרְאֵה וּשְׁמַע אֵת דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי... וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ הוֹשִׁיעֵנוּ נָא מִיָּדוֹ וְיֵדְעוּ כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ כִּי אַתָּה יְהוָה אֱלֹהִים לְבַדֶּךָ. וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֶל חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי אֶל סַנְחֵרִב מֶלֶךְ אַשּׁוּר שָׁמָעְתִּי – התקבל מיד... אֶת מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ וְעַל מִי הֲרִימוֹתָ קּוֹל ... וְגַנּוֹתִי אֶל הָעִיר הַזֹּאת לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" – קרה הדבר הכי לא צפוי, הכי בלתי אפשרי, אף אחד לא מעיז להתפלל. חזקיה התפלל על דבר שהוא באמת בלתי אפשרי וזה אמנם קרה.

שורש הכח הזה נמצא בנו מכח יצחק. אנחנו יצירה בלתי אפשרית בעולם, אין לנו קיום מסודר בעוה"ז מצד המערכת הפשוטה הקיימת של העולם, כל ענייננו הוא קץ חי. ככל שאנחנו יותר משתדלים לתקוע עצמנו בדרך הטבע, בתוך מערכת מסודרת, אנחנו יותר נפלטים, כך זה לאורך כל תולדות חיינו. זה לא קורה מיידית אבל ההבטחה קיימת "וּבַגּוֹיִם הָהֵם לֹא תַרְגִּיעַ וְלֹא יִהְיֶה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלֶך" – כל צורת קיום בתוך מערכת העולם היא כך שככל שאנחנו יותר נכנסים לסדר בא משהו לא סביר ולא מובן, בלתי אפשרי, ופולט אותנו החוצה, ושמים אותנו בתוך מערכת בלתי אפשרית שוב. המקום שבו אנחנו רוצים למצוא את מקום חיותנו הוא ההפך כי מקום חיותנו לא פה.

בגמ' מפורש שהגאולה תבוא בזכות יצחק - "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק", עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמול חסדו לזרעו של יצחק.

"כִּי אַתָּה אָבִינוּ כִּי אַבְרָהָם לֹא יְדָעָנוּ וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ אַתָּה יְהוָה אָבִינוּ גֹּאֲלֵנוּ מֵעוֹלָם שְׁמֶךָ", לעתיד לבא יאמר הקב"ה לאברהם "בניך חטאו לי", יאמר לפניו אברהם "ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך". אמר אברהם לקב"ה אמור לו ליעקב, שהיה לו צער גידול בנים, אפשר שהוא יבקש רחמים עלייהו.

אמר לו הקב"ה ליעקב בניך חטאו. אמר לפניו ריבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך (אם חטאו אז אין עצה וחייבים להענש). אמר לא בסבא טעמא ולא בילדים עצה.

אמר לו הקב"ה ליצחק בניך חטאו לי, אמר לפניו ריבונו של עולם בני ולא בניך? (בתמיהה) בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם בני בכורי עכשיו בני ולא בניך?.

אברהם ויעקב חיו בעולם אבל יצחק חי מחוץ לעולם, הוא היה עולה תמימה "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב וְאַף אֶת בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת בְּרִיתִי אַבְרָהָם אֶזְכֹּר וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר" ביצחק לא נאמרה זכירה. שאל רש"י ולמה לא נאמרה זכירה ביצחק? וענה, שאפרו של יצחק נראה הקב"ה צבור ומונח על המזבח.

מבחינת אברהם ויעקב, אם קיימים פה חייבים עונש. אבל לפי יצחק יש קיום פה שהוא אחר המוות. כל הימצאות במצב שנראה סגור, בלי שום אפשרות להחלץ, כדי לצאת מזה נראה שחייבים למות. אבל אם המסגרת מתרחבת וכח התפילה גדל, אז מה שנראה בלתי אפשרי הוא כבר בהישג יד.

מי שאמר לשמן שידלק יאמר לחמץ שידלק, האפשרי הוא אפשרי כמו הבלתי אפשרי, ואם זה קיים גם זה קיים. העולם נראה סגור לגמרי, וכל מי שמדבר על גאולה, על מהפכה, שהדברים לא יהיו כמו שהם נשמע מדבר דברים בטלים. היום הקול שהמהדהד בעולם זה כמו קולו של רב שקה. כל מי שמאמין ויש לו חלק באלקי ישראל, שנשאר בו זיק ממה שנקרא יהודי מאותה מסירות נפש של העקידה, כל מי שהוא מזרעו של יצחק, חייב לדעת שהכל הבל – ואנחנו מובטחים כדרך דברי העידוד והחיזוק של ישעיהו בן אמוץ.

ואז חזקי'ה התפלל והודיע לו ישעיה הנביא שהתפילה התקבלה. איך זה יתבצע? אין שום הבדל אם זה הרבה או מעט או כך או כך – וכי היד השם תקצר? איך זה יתבצע? זו שטות לשאול. זה יהיה. זה יתבצע. וכל מי שיודע בבירור ובוער בלבו שאמנם זה יהיה הוא מוצא בעצמו כח תפילה על הדבר. מי שרואה את יצחק נולד מאברהם בן מאה ושרה בת תשעים ואפרו צבור והוא מסתובב וחי ומוליד בנים, מבין את הדבר הזה. ואנחנו צאצאיו של מת כפול שלוש, ונדמה לנו שאנחנו חיים.

זה חייבים ללמוד ממעשה אבות, זה מה שמלמדות אותנו פרשות אלה של מעשה אבות של אמונה. היום צוחקים לנו ולועגים לנו, אנחנו המצחיקים. אבל אנחנו צאצאיו של יצחק ואנחנו נצחק. כל מי שנאחז באפשרי, במסתבר, בסדר הדברים לפי התכניות, לפי מה שמראה הנסיון, כל זה נכון אבל העובדה היא אחת - יצחק חי נגד כל אפשרות. עלינו חל הלא יתכן. מפני מה היו האמהות עקרות? מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים. שרה התפללה כל השנים ונענתה בת תשעים, אחרי שכבר התייאשה. כלומר הן היו צריכות להיות אמהות על ידי תפילה ולא על ידי דרך הטבע. יצחק זו הבטחה לעתיד (יו"ד של עתיד), ועד שהעתיד הזה יהיה ריאלי היצחק הזה מתקיים בתפילה, אבל אנחנו מובטחים "בשוב השם את שיבת ציון היינו כחולמים אז ימלא שחוק פינו".