תכלית הטוב ותחיית המתים
מה קורה לאחר תחיית המתים? ומי זוכה לה? מהיא השגחה פרטית ואיך זה הולך יחד עם הרשות שניתנה לבני אדם לבחור? איך כל זה קשור לספירת העומר וחג שבועות?
"הנה כבר הקדמנו היות תכלית בריאת המין האנושי לשיזכה ויגיע לטוב האמיתי שהוא ההדבקות בו ית' לעוה"ב..." (דרך השם)
מה קורה לאחר תחיית המתים, למה זה נחוץ?
הרמח''ל פה מאוד מקצר, וזה יסוד ברמח''ל שהוא עצמו אומר אותו, שהוא לא חוזר בכל מקום על דברים שכבר נאמרו, וגם לא מפנה לאותם מקומות שבהם כבר דובר. הרמח''ל מדבר לפי העניין ועלינו מוטל לחבר את זה עם דברים שנכתבו במקומות אחרים. למשל כשהוא אומר פה את הדברים האלה, אז כבר הזכרנו שתכלית הטוב להטיב ותכלית הבריאה היא רצונו להיטיב. וכאן הוא לא חוזר על זה אלא אומר מיד "מה התכלית? להגיע לטוב האמיתי". כי זה היה באמת הרצון הקדום, להביא את הנבראים אל הטוב האמיתי והטוב האמיתי הוא ההתדבקות בו יתברך .
אנחנו הרי יודעים שאין טוב אלה תורה, "טוב יצר כבוד לשמו", "לקח טוב נתתי לכם". הרמח''ל אומר הטוב האמיתי זה לעוה''ב "ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעולם הבא". העולם הבא אין הכוונה לגן עדן, כי הרי למדנו כבר גם שהתכלית האמיתי זה בתחיית המתים, לא בגן עדן. הגן עדן זה רק שלב מעבר, וכפי שהזכרנו שכן דרכו של הרמח''ל שהוא לא מגלה כאן שכוונתו לתחיית המתים. הוא קורא לזה עולם הבא. העולם הבא זה כרגע התכלית. התכלית האמיתית הסופית, זה בתחיית המתים, לא בגן עדן. לכן צריך לומר שהכוונה בעולם הבא זה תחיית המתים, כי הרמח''ל אומר "סוף כל גלגוליו", (הרמח''ל לא מדבר על גלגולי נשמה, כוונתו בגלגוליו זה מהלכיו) ,זה לא בגן עדן, זה בתחיית המתים. שם הטוב האמיתי. אז אנחנו חיים ומתים וחוזרים בעוד גלגול, ושוב מתים, עד תחיית המתים. למה זה נחוץ, למה צריך את כל זה? למה לקום אחרי תחיית המתים, במה זה יותר טוב מלהיוולד. זה הבדל עקרוני, כי שם יהיה הטוב האמיתי. ומה בסה''כ יהיה במקום הטוב האמיתי. ישבו וילמדו תורה לנצח, בלי שהגוף יפריע. יהיה גוף אבל הוא יהיה באופן כזה שהוא לא יפריע לנשמה. להיפך, הוא יעזור לה, הוא יעזור לה לקבל יותר שכר. זה הטוב אמיתי. יש טוב ויש רע, מה זה הטוב האמיתי? רע אמיתי לא מופיע בכתבי הרמח''ל, אין מושג כזה, הרע הוא לא אמיתי, הרע הוא שקר. אבל הטוב הוא אמת. אז רע אמיתי לא יכול להיות. אבל יכול להיות טוב לא אמיתי ויכול להיות טוב אמיתי. טוב לא אמיתי פירוש שיש לו הפרעות ויש לו נפילות, זה המצב שלנו. אם כבר יש לנו טוב, איזה רגע שבן אדם מרגיש "טוב לי" (כמובן שלשכן יותר טוב), אז פתאום נכנסת האשה ואומרת שהבן חלה. אדם מרגיש טוב לי ורגע אחרי כבר "טראח..." . אין טוב אמיתי בעולם הזה. אבל באופן עקרוני יש טוב אמיתי כי התכלית של הטוב זה אמת. אלו מושגים מקבילים, הטוב הוא אמת, האמת היא טוב. אז הטוב האמיתי הוא במקום שכבר אין הפרעות. זה יכול להיות רק בתחיית המתים. כמובן שגם בגן עדן אין רע. אבל זה לא התכלית, זה רק תחנת ביניים.
נו אז מה יהיה בטוב האמיתי, גלידה טובה? ישבו ויעסקו בתורה. הרמב''ם אומר את זה גם על ימות המשיח, אבל בתחיית המתים זה יהיה עוד יותר טוב, נצח. זה במהלך של כל הבריאה. עשרת אלפים שנה. אנחנו מדברים במהלך של ששת אלפים שנה. אבל יש גם מהלך של עשרת אלפים. זה מהלך של עולם הזה ועולם הבא, אבל אם נקח את כל המהלך הזה ונדחוס אותו לתוך העולם הזה, ועוד יותר נדחוס אותו לשנה, כי שנה זה תקופה שלימה, כל חייו של אדם זה שנה ועוד שנה ועוד שנה, זה פירוש המילה שנה. מלשון שונה. "שונה הלכות"- הולך וחוזר על זה עוד פעם ועוד פעם. גם "משנה" היא מלשון זה.
בתוך השנה היהודית המהלך הזה נמצא, בתקופה של שבועות. הדרך להגיע אל הטוב האמיתי, היא דרך התורה. בעולם הזה אין טוב אלא תורה. במהלך השלם, גם התורה היא לא טוב אמיתי כי יש הפרעות. יצר רע, קשיים בהבנה, קינאה, תלמידי רבי עקיבא מתים. כל זה בתוך הטוב האמיתי. איך אפשר לקרוא לזה טוב אמיתי? התורה שלהם הורגת אותם. אנחנו לא מדברים על התורה עצמה, הכוונה לתורה באופן שהיא מתחברת איתנו. אז זה לא טוב אמיתי. זה במהלך הכללי. אבל במהלך המצומצם שלנו "לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו", זה מתן תורה. זה מקביל לחמישים שערי בינה, זאת הסיפרה החמישים שאותה אנחנו לא סופרים. זה הטוב האמיתי. כדי להגיע לטוב האמיתי הרמח''ל אומר שזה דרך כל הגלגולים של העולם הזה. כדי להגיע לטוב אמיתי של מתן תורה, זה כל הגלגולים של ספירת העומר. כל הספירה באופן פשוט, זה הכנה למתן תורה. אז כל הגלגולים וכל הספירות שצריכים לעבור זה סך כל התיקונים שצריך לעבור כדי להגיע לטוב האמיתי. זה מה שהרמח''ל אומר פה. הוא מדבר במעגל הגדול, במעגל הקטן שלנו, זה הכנה למתן לתורה, שהיא הטוב האמיתי. כי כמו שאי אפשר להגיע לתחיית המתים, ולעולם הבא בלי לעבור דרך כל הגלגולים אי אפשר להגיע למעמד הר סיני ללא הכנה מתאימה.
עולם הזה, עולם הבא והיחס ביניהם. הכנה למתן תורה.
"אמנם גזרה החכמה העליונה היות ראוי ונאות, שיקדם לזה - לעוה''ב מצבו בעוה"ז נקשר ונגבל בחוקות טבע זה העולם, שזה תהיה ההכנה האמיתית והראויה להגיע אל התכלית הנרצה. ולפי השרש הזה סידר כל עניני זה העולם, להיות להכנה ולהזמנה למה שיהיה אחר כך בעולם התכליתיי שהוא העוה"ב". ישנה שיטה לא יהודית, למרות שיכולה להיות גם שיטה יהודית כזאת, שאומרת שכל העולם הזה זה כלום וצריך לבטל את זה, לבטל את העולם הזה. זה לא נכון, אם העולם הזה היה צריך להיות מבוטל, הקב''ה היה בורא אותנו מיד בעולם הבא, בשביל מה צריך את הפרוזדור, אפשר לבטל אותו ולעשות סלון יותר גדול, זה הרי בזבוז מטרז'. פירוש אי אפשר. יש איזה הכנה שהיא הכרחית ואי אפשר לוותר עליה. זה מה שאומר הרמח''ל, עולם הזה זה לא דיעבד, זה לכתחילה, גם היצר הרע זה לא דיעבד, זה לכתחילה, הבעיה שלנו היא שהיצר הטוב שלנו הוא דיעבד, התורה בדיעבד, המעשים הטובים בדיעבד, זה הבעיה שלנו, אבל יצר הרע זה לכתחילה לגמרי. זה באמת כך שהיצר הרע הוא לכתחילה, והעולם הזה הוא לכתחילה: "גזרה החכמה העליונה". החכמה העליונה גזרה, איך יראה העולם ומה כל אחד צריך לעבור, אז אתה תבוא ותגיד שזה דיעבד? שזה פייר או לא פייר? מגיע לי או לא מגיע לי? הכל לכתחילה, השאלה היא מה אתה עושה עם זה. מה אתה עושה עם הפרוזדור הזה? הופך אותו לשירותים, או שאתה משתדל לקשט גם את הפרוזדור.
אנחנו לא יודעים בדיוק מה לעשות, אבל באמת ספירת העומר בנויה באופן כזה שהיא בנויה כנגד כל העולם הזה או כנגד כל ימות השנה, זה תיקונים של כל השנה, אנחנו לא יודעים בדיוק מה לתקן ואיך לתקן, אבל צריכים להבין שכך צריך להגיע למתן תורה, צריך להגיע באופן שמגיעים לטוב האמיתי, אבל למעשה יש פה דבר עקרוני שחייבים להבין, גם אם נניח שאנו לא יודעים בדיוק מה לכוון בספירה של היום, אבל לפחות צריכים לחשוב על זה שכל המהלך שאנו עושים בחיים שלנו, לא רק בלימוד תורה אלא גם ביחס עם החבר, עם השכן, קירוב יהודים וכו', כל זה לכתחילה וכל זה הכנה לטוב האמיתי. אין שום דבר בדיעבד. נזכור שאנחנו מדברים על השגחה. אז כל ענייני ההשגחה שקוראים לנו, בין אם זה פעולות ואירועים שאדם יוזם אותם בעצמו, ובין אם זה "תיקים שנופלים עליו". יש טובים ויש פחות, הוא לא יוזם אותם. אז זה דיעבד או לא דיעבד? בהסתכלות הרגילה שלנו אנחנו מסתכלים על זה כעוד משהו שצריך לעבור אותו, "גם את זה נעבור". זו היא תפיסה שגויה, כמובן שקורה משהו לא נעים, הילד חולה ח''ו, אנחנו רוצים שזה יעבור, אנחנו רוצים שהוא יהיה בריא. אבל צורת ההסתכלות שלנו היא לא נכונה. כשהדברים משתבשים אנחנו מרגישים שיש פה איזה תקלה, היום הזה היה "יום דפוק", נעבור אותו, מחר יהיה טוב יותר. זאת גישה לא נכונה. נכון, היום ההשגחה לא סובבה את הדברים באופן שאני הייתי רוצה, סבלתי יסורים, היו לי צרות, עוגמת נפש, אבל זה לא עוד יום ש"נעבור אותו".
הסתכלות כזאת אומרת שהיום הזה הוא יום מיותר, אם זה היה תלוי בנו אז היינו אומרים שאת היום הזה היה יותר טוב למחוק מהלוח. כשלוקחים את הלוח שלך מהיום שנולדת יכול להיות שהלוח שלך היה בן שעתיים. איזה יום היה טוב מושלם? הרי גם ימים שנראו טוב בשעתם לפעמים אחר כך התברר שהם לא היו טובים, אז מה נשאר, את הכל למחוק? אם היו באים ליהודי ואומרים לו בא תהיה בורא עולם לשעה, אתם יודעים מה היה קורה? אחרי שעה רק הוא היה נשאר בעולם. זה לא מוצא חן בעיניו, וזה מיותר, וההוא עקום, וזה משובש, בדיעבד הוא מוכן להישאר בעולם כדי להציל את המצב. זה נשמע מוגזם אבל זה לא רחוק מהמציאות. אולי הוא היה מוכן להשאיר עוד אחד או שניים, שיהיה מי שיבשל לו או ינקה לו. וגם את היום הזה והיום הזה, וגם שם קרה משהו. אם נבדוק את עצמנו נראה שזה לא כ''כ רחוק מהמציאות. אבל זאת תפיסה שגויה.
השגחה - "למה היה לי יום דפוק?"
אנחנו רוצים שהרע יעלם, ואנחנו צריכים לתקן אותו, אבל צריכים גם כל הזמן לזכור שמאחורי כל "יום דפוק", יש השגחה שסובבה את זה כך כדי שמזה בסוף נגיע לטוב. איך? לא ידוע, כן ידוע, מובן, לא מובן. בסוף תדע. אין יום דפוק, אין דבר כזה "היום לא היה לי מזל", זה לא נכון. אפשר להגיד עברתי היום כפרת עוונות.
יש פה דבר מקביל בין כל עניין השכר והעונש ובין עניין ההשגחה. כל ענייני ההשגחה עד פרטי פרטים מתוכננים אצל בורא עולם באופן שבו כל אדם יעבור כל יום וכל רגע שלו, בחשבון מדוקדק, מה שנצרך כדי שיגיע אל התכלית שאליה רוצים להוביל אותו.
הרופאים טוענים שיש גם חלקים שהם מיותרים בגוף, השקדים לדוג', או התוספתן. פעם בשביל כל דלקת גרון היו כבר מסירים את השקדים, היום כבר לא עושים את זה. כך גם בפרטי ההשגחה, אין שום חלק מיותר. מה שנראה לך כך, תמתין סבלנות, אל תמהר לעשות ניתוח, יכול להיות שהמחקר הבא כבר יוכיח לך שבלי זה מצבך גרוע מאוד.
אז כל העולם הזה הוא בעצם הכנה ולא דיעבד. כל הכנה נצרכת. הכנה למבחן היא לא דיעבד. הכנה למבחן זה המבחן עצמו. בטופס הבחינה אתה רק כותב את מה שהצלחת לרכוש בשלב ההכנה. זה לא דיעבד. זה העולם הזה. הרמח''ל כותב שלהכנה הזאת יש שני מישורים , אחד אישי ואחד כללי. אבל באמת נראה שיש פה שני קטבים. בד''כ אנחנו מדברים על קטבים בתור שני דברים מנוגדים, ואכן הרבה פעמים ההשגחה הכללית וההשגחה הפרטית נראים סותרים, הרבה פעמים זה כך. נראה כאילו טובת הכלל והטובה שלי מתנגשים. כלל יכול להיות כלל החברה, כלל המשפחה, כלל הכיתה וכו'. לפעמים טובת הכלל והטובה שלי נראים סותרים. יכול להיות שהטובה שלי אומרת ללכת והטובה הכללית אומרת להישאר. אז דע לך שזה לא נכון, גם זה רק נדמה שזה כך. באמת שני הקטבים האלה בסוף צריכים להיות אחד.
מכל מקום מה הם שני הקטבים האלה? אנחנו מבינים שהעולם הולך לקראת הטוב אמיתי. פירוש הדבר, שכל פרט צריך להיות מתוקן וגם כל כלל יהיה מתוקן. אפשר היה לומר שזה בעצם דבר אחד, מכיוון שכל כלל מורכב מפרטים, אז אם הפרטים יגיעו לתיקונם ממילא גם הכלל כבר יהיה מתוקן. אבל זה לא כך. כותב הרמח''ל: "אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שני קוטבים, הא' - אישיי, והב' - כללי. האישיי הוא ענין קנית האדם את שלימותו במעשיו, והכללי הוא התכונן המין האנושי בכללו לעוה"ב. ופירוש זה הענין הוא, כי בהיות המין האנושי נברא ביצ"ט וביצ"ר ובבחירה, הנה לא ימנע האפשרות בחלקיו להיות מהם טובים ומהם רעים, וסוף הגלגול צריך שיהיה שידחו הרעים, ויקובצו הטובים ויעשה מהם כלל א', שלכלל ההוא יעותד העוה"ב בטוב האמיתי המושג בו:"
יצר טוב, יצר רע ובחירה. מהי תכלית הבחירה?
ישנם ג' מרכיבים באדם: יצר טוב, יצר רע ובחירה. אז מצטייר לנו מול העיניים ציור של מאזניים. כשהבחירה היא העמוד האמצעי שבין היצר הטוב והרע. מה זה בעצם בחירה? יש יצר טוב ויצר רע לכאורה הם מכסים את הכל , איפה יש כאן מקום לעוד משהו? הטוב והרע הם חסרי משמעות אם אין בחירה. ללא בחירה, יש לנו את "אל הטוב" שפועל את שלו ו"אל הרע" שפועל את שלו ומלחמה ביניהם. זאת ראיה של עובדי אלילים. אבל אנחנו אומרים שאין שום משמעות לטוב ורע בעולמו של הקב''ה אם אין בחירה. זה חסר משמעות. זה שרירותי, זה מקומם, זה לא הוגן, לא ייתכן! לא יכול להיות שמי שרצונו להטיב יעשה סתם טוב או סתם רע. אז חייב לומר שזה מאזניים, והמשקולת שמאזנת את המאזניים, זאת הבחירה.
אומר הרמח''ל הקב''ה ברא רע וטוב ובחירה. הבחירה היא בריאה בפני עצמה. זה לא סיכום של מחשבון. ממוצע בין טוב לרע. יש מציאות טוב, מציאות רע ומציאות של בחירה. גם בספירות זה כך: יש חסד בצד ימין ויש גבורה בשמאל ובאמצע יש תפארת. איך נהיית תפארת. "ממוצע חשבוני"? זה דבר בפני עצמו. הקב''ה שם אותה באמצע והיא משמשת כמשקולת במאזניים שלנו.
אם לא היה יעקב אבינו לא הייתה משמעות לאברהם וליצחק. בלא יעקב, אברהם זה חורבן העולם ויצחק זה חורבן העולם. אברהם היה כל כולו מידת החסד. זה כמו אדם שיוציא מעצמו נוזלים. כל הזמן משפיע לאחרים, מוציא ומוציא עד שבסוף הוא מתייבש. זה החסד של אברהם, כל הזמן נותן.
יצחק זה הפוך. גבורה. איפוק, לא שותה, לא שותה, עד שבסוף מתייבש. זה רק משפיע וזה רק מצטמצם. בא יעקב, השלם שבאבות. לא שהוא הצדיק שבאבות ובגלל זה הוא יותר שלם, חס שלום. אין מושג באבות מי יותר צדיק. כמו שאין דבר כזה שהחסד יותר טוב מהגבורה. שלם הכוונה היא, שהוא לוקח את שניהם ומאחד אותם בתוכו, זה דבר שלם. כך העולם מתקיים.
אם כן אומר הרמח''ל, יכול להיות מצב שלא כולם יהיו טובים. מי מבטיח שכל העולם יהיה טוב? מישהו מבטיח שכשיבוא משיח כולם יחזרו בתשובה? יהיו גם כאלה שלא. אין הבטחה כזאת, כי העולם נברא ביצר טוב וביצר רע ובבחירה. אין תנאי שמשיח יבוא רק כשכולם יחזרו בתשובה. אי אפשר להגיד דבר כזה. להגיד כזה דבר זה להגיד שלא בטוח שמשיח יבוא, מכיוון שיש בחירה אז מי מבטיח שכולם יבחרו בטוב? זה מעיקרי האמונה שיבוא משיח. זה מובטח לנו ואם כך אז זה לא תלוי בזה שכולם יהיו טובים, כי הרי יש בחירה. אחרי שיבוא משיח אז הבחירה תתבטל במידה מסויימת. בתחיית במתים היא תתבטל לגמרי.
איך מתיישבת ההשגחה עם אפשרות הבחירה?
הרמח''ל מסביר כיצד ההשגחה פועלת. הקב''ה מכוון את הבריאה למצב שכולו טוב, אבל מאחר שיש בחירה, איך זה ייתכן? לבטל את הבחירה הרי אי אפשר, זה אחד מתנאי היסוד של קיום העולם. אז איך כל העולם יהיה טוב. זה מה שהרמח''ל רומז פה (בספרים אחרים זה יותר מפורט):" וסוף הגלגול צריך שיהיה שידחו הרעים, ויקובצו הטובים ויעשה מהם כלל א', שלכלל ההוא יעותד העוה"ב בטוב האמיתי המושג בו:" זה סוף המהלך. בחירה לא תתבטל, כל אחד חופשי לבחור באיזה דרך שירצה. אבל אף אחד לא מבטיח לו שהוא יהיה מאילו שיזכו להגיע לסוף, לטוב האמיתי שהוא תכלית הכל. פה הרמח''ל כאילו מיישב את הסתירה, למה צריך את ההשגחה הזאת? שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה ובסוף יהיה שכר ועונש. למה צריך שיהיה כל הזמן איזה מישהו שכשסוטים מהדרך הוא צריך להתערב. כל פעם נותן איזה מכה קטנה, "אתה סוטה מהדרך ,אתה לא הולך טוב", לא הבנת, תקבל עוד אחת, לא מספיק יותר חזק. גם זה לא, טראח מחסלים אותך, תבוא עוד פעם. עוד הזדמנות, גם אותה לא ניצלת, זהו אתה פטור. כרת . למה צריך? הרי גם אלו מאומות העולם שכבר מאמינים בעולם הבא, לא סבורים שיש השגחה. תגיע לשם ו"יגישו לך חשבון". התורה אומרת שזה לא מספיק. ודאי שיש דין, וודאי שידונו את האדם על פי מעשיו, אבל חוץ מזה, צריך גם את ההשגחה, כי רצונו של הקב''ה שהעולם יוביל לתכלית. זה לא מספיק שכל אחד יחיה את חייו כפי ראות עיניו ובסוף יקבל שכר או עונש. הקב''ה רוצה להוביל את העולם לטוב מוחלט אחר תחיית המתים, לשם כבר לא יגיעו הרעים. הם יעברו כמה סינונים ובירורים באמצע. העולם הזה יסנן אותם, העולם הבא יסנן אותם, תחיית המתים תסנן אותם. זה עניין ההשגחה, בסוף הגלגול "יודחו הרעים". כך אנחנו אוחזים בשני הקצוות. הבחירה תישאר, היצר הטוב ישאר, היצר הרע ישאר. ההשגחה מובילה, מי שלא ילך בתלם, בסופו של דבר יפלט החוצה. לכן אחר תחיית המתים אפשר לבטל את היצר הרע, גם לא צריך יותר השגחה, כולם מגיעים לסיני, כולם "בחג שבועות", ערים כל הלילה.
למה בשבועות ערים כל הלילה?
מה זה ערים כל הלילה? זה התיקון. זה לא מספיק להיות ער כל הלילה ולדבר רכילות, לשחק בחוץ. זה לא תיקון זה קלקול. תיקון ליל שבועות זה כאילו ביטלנו את השינה, את האחד משישים של מוות שאנו טועמים בכל פעם שאנו ישנים. ביטלנו את היצר הרע. ממש מעמד הר סיני, פסקה מהם זוהמתו של נחש. היצר הרע מיותר. בעולם הזה היצר הרע הוא לכתחילה, לא דיעבד, בעולם הבא זה מיותר לגמרי. בימות משיח זה עוד לא יתבטל לגמרי, כי זה עדיין לא התיקון הסופי.
זה המשמעות של תיקון ליל שבועות, אנחנו כבר נמצאים על הר סיני, משם אנחנו צריכים למשוך שפע לכל השנה. להמשיך להיות קשורים לשם. מי שלא מצליח לתקן את עצמו אחרי כל הסיוע שההשגחה נותנת לו, אז הוא עדיין צריך את היצר הרע שיתקן אותו, אז אין לו מקום בתחיית המתים, שם אין את מה שהוא צריך. זה לא עונש. זאת מציאות. מה זה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא? זה בגן עדן, בעולם הנשמות, מסומן להם חלק. אבל יש מי שמגיע לחדר שלו ולא מוצא את המפתח, מה יעשה? ישבור את הדלת? יש לו חלק, אף אחד לא מופקע מזה. אבל צריך לבוא עם מפתח. כל עוד יש לו יצר הרע יש לו אפשרות לתקן. יש השגחה שנותן לו "פליקים", ומראה לו את הדרך. אבל אחר תחיית המתים, אין את זה יותר. הוא נשאר בחוץ. מחכה שאולי יבוא איזה פורץ מנעולים.
