רגישותו של הרב מרדכי אליהו
רבנים, מה כל כך מיוחד בהם? וכיצד באה לידי ביטוי גדולתם?
את הסיפור המיוחד הבא סיפרה בתו של הרב מרדכי אליהו זצ”ל, סיפור אחד מבין רבים שנשמעו במהלך ה”שבעה”.
אחרי פטירתו של הרב זצ”ל, אלפים באו לנחם את המשפחה. ביניהם הייתה אישה אחת שעמדה בצד ומיררה בבכי. בתו של הרב הבחינה בה וניגשה אליה לעודדה ולנחמה. האישה סיפרה שאינה יכולה להתנחם, האובדן גדול, והיא מרגישה שבפטירת הרב היא איבדה את האדם שהגביהה אותה מתוך האשפתות.
לשאלת בת הרב, סיפרה האישה שהיא נולדה להורים שניסו לחנכה בדרך של ביקורת. עבורה דרך זו הייתה הרסנית. הוריה היו מעירים לה בלי סוף על התנהגות לא נכונה, ובכך נשבר כליל בטחונה העצמי. חוסר הביטחון גרם לה לנפילות, הנפילות גרמו לביקורת, הביקורת גרמה לכישלון, וכך היה הולך וחוזר והיא הייתה הולכת ונשברת.
היא המשיכה וסיפרה: כשהגעתי לבגרות, הייתי חסרת ביטחון לחלוטין. בשידוכין הייתי משדרת חולשה, וכמובן שלא הצלחתי. בעבודה הייתי חסרת ביטחון וגם שם כמובן לא הצלחתי. כלום לא הלך. בשלב מסוים של ייאוש הציעו לי לפנות לרב מרדכי אליהו. אמרו לי שהוא מקבל אנשים לאחר התפילה, והוא אולי יוכל לייעץ כיצד לצאת ממעגל חיי הכושל.
השכמתי בבוקר והגעתי לבית הכנסת של הרב, בשאיפה לגשת אליו אחרי התפילה. כשראיתי את כל האנשים ניגשים אליו ומקיפים אותו, הבנתי שאין לי שום סיכוי. יש כל כך הרבה אנשים חשובים כאן, מי יסתכל עלי בכלל?
ליוויתי את הרב ביציאתו מבית הכנסת ביחד עם כולם, הם סובבים אותו ואני מאחור. ראיתי כיצד הוא מתקרב למכונית שלו, כשהוא מוקף באנשים שמסתירים אותי ולא מאפשרים לי לגשת אליו. כל התקוות שתליתי בפגישה איתו התנפצו לנגד עיני. הרב עמד להיכנס למכוניתו כשלפתע הסתובב, חיפש מישהו בכל הקהל שהקיף אותו, קלט אותי עומדת מרחוק, וסימן לי בידו לגשת אליו. חששתי מאוד. הבנתי שהוא צריך לנסוע כעת ואני מעכבת אותו, אבל הוא לא נכנס למכונית, הסתכל אלי ושוב סימן לי בידו – בואי. לא ידעתי את נפשי מרוב בושה, אבל גם לא הייתה לי ברירה.
התקרבתי בחשש גדול אל הרב בין כל האנשים. הגעתי אליו והוא סימן לאנשים להתרחק ושאל: מה את צריכה? עניתי לו שלא נעים לי לעכב את כל האנשים החשובים האלה שעומדים סביבנו ומלווים את הרב. הם מחכים לי ומתעכבים בגללי ולא הולכים עד שהרב ייסע. הרב הסתכל בי במבטו החם ואמר לי מילים שלא יישכחו ממני לעולם: “את חשובה!” כשההדגשה שלו היא על המילה “את”. אלו היו מילים שמעולם לא שמעתי משום אדם. את חשובה. כל העולם השתנה בשבילי באותו רגע. הרגשתי את כל קרבי מתהפכים לטובה. אני באמת חשובה.
לא כמו שחשבתי עד אותה שעה. הוא שאל אותי מה אני צריכה, אבל האמת היא שבאותו זמן כבר לא הייתי צריכה דבר. העיקר כבר נאמר. מאותה שעה הכול השתנה. החיים שלי עלו על מסלול חיובי, כשכל הזמן המילים שלו ממשיכות להדהד באוזני. עד עכשיו אני שומעת אותן: את חשובה. “איך לא אבכה כשהרב אליהו הלך מאיתנו?” סיימה האישה בבכי.
סיפור זה הוא דוגמה מצוינת לגדולתם ורגישותם של רבנים.
