בזכות שושנה ינצל הפרדס

בע"ה הדברים יהיו לע"נ דוד חייקה יצחקי. ולהצלחת דודה שושנה בת ברכה. הבנים, שאול, יונתן, ישראל, גבריאל ודויד, והבת ענת. וכל משפחת יעקובוב. ובכללם כל עם ישראל.

אני רוצה שתשימו לב, כל פעם שאדם קרוב אלינו נפטר מה המחשבות שנשארות לנו עליו? יכולים להיות הרבה דיבורים והספדים על הנפטר, אבל כשכל אחד הולך לביתו ומתכסה בשמיכה לקראת שינה ועולות לו מחשבות על הנפטר, מה שעולה זה בד"כ הדברים העיקריים שהנפטר השאיר אחריו.

לפני כמה חודשים חבר טוב של הורי נפטר, שמו היה פרופ' שלמה משיח. הוא היה אחד מהמשפיעים הגדולים ביותר בתחום רפואת הפריון. וכמובן שהיה עשיר גדול מאוד, בעל נכסים רבים. ויריעת הדף קצרה מלהכיל את פועליו בעולם. בימי השבעה דיברתי עם אימי עליו, ובעת זו שכולם היו שרויים בצער, הדבר היחידי שעלה לה זה "תדע הוא עשה דברים טובים בחייו..." וסיפרה לי שהתפרסם לאחרונה איך הוא הכיר אישה שאיבדה את בנה באחד מפעולות האיבה, ולקח על עצמו ללוות אותה אישית בתהליך של הכ ניסה להריון והלידה, ללא תשלום.

ולכאורה מה הריוח שלו בזה? הרי בחייו אף אחד לא ידע מהסיפור הזה, אז כבוד הוא לא קיבל. גם כסף הוא לא הרויח, ולא עוד אלא שזה גזל לו את זמנו היקר[1]. א"כ למה הוא עשה את זה?

כדי לענות על כך אני רוצה להביא מאמר יקר מדברי חז"ל (מד"ר שה"ש ב, ג). "רבי עזריה בשם רבי יהודה אמר ר' סימון, משל למלך שהיה לו פרדס, וירדו [עבדיו] ונטעו שורה של תאנים ושורה של גפנים ושורה של רמונים ושורה של תפוחים, ומסרו לאריס [לפועל שידאג לשדה] ו[המלך]הלך לו. לאחר ימים בא המלך והציץ בפרדס לידע מה עשה [הפועל], ומצא [את השדה] מלא חוחין ודרדרים, הביא קצצים [מומחים לקיצוץ שדה] לקצצו. [אך לפתע המלך] ראה בו שושנה אחת של ורד, ונטלה והריח בה ושבת נפשו עליו, אמר המלך בשביל שושנה זו ינצל הפרדס"

אז רואים פה שני דברים עקריים. הראשון, שעיקר הפרדס זה ריח השושנה. והשני, שבזכות הריח שלה המלך מציל את הפרדס מכלי'ה.

והרי זה פלא, שדה שלם, מלא בעצי פרי, מהטובים והמשובחים בעולם, ולמרות כל זה המלך היה מוכן להשמיד את הפרדס. אך מה הרגיע את המלך? שושנה אחת. וגם מאותה שושנה המלך לא התרגש מצבעי'ה העזים, לא מעלי'ה המרובים והמסודרים, לא מגודלה. אלא מריחה. משהו פנימי שיצא מתוך השושנה ונכנס לאפו של המלך ושינה את הגזרה על כל הפרדס.

מה הנמשל? אומר רבי עזרי'ה, שהעולם הזה הוא משל לפרדס, ועצי הפרי שבו הם האנשים שפועלים לקיים את העולם, מניבים בפעולותיהם כל מיני פירות, בני'ה, היי-טק, מזון, וכל תוצרי האדם בעולם הזה. אך הפרדס הזה גם מלא בקוצים ודרדרים שגורמים להכחיש את הפרדס, בנמשל זה אנשים שמרבים את הרע בעולם, שנאה, פירוד, אלימות וכד'. ולרוב שני הדברים הללו נמצאים באותו אדם.

אך שהמלך הגיע לפרדס לבדקו ורואה שההרס והחורבן מתגבר על הבני'ה והפריחה, שום דבר מאלו הדברים הטובים לא הניח דעתו, והיה מוכן להשחית את הכל, כולל העצים. אך שראה את השושנה הזו שריחה נכנס לאפו ונגע לליבו והשיב את נפשו, הוא ביטל את הגזרה. בנמשל, השושנה הזו היא משל לעם ישראל, כל אחד ואחד מעם ישראל הוא שושנה. אך העיקר של השושנה הזו זה לא צבעי'ה, לא בגדי'ה, לא גובהה, ולא ריבוי העלים שיש בה, אלא הריח הטוב שהריח בה המלך, הריח הזה זה הפנימיות של כל יהודי, הנשמה הפנימית שלו, שגם שהוא רחוק מטוב אבל בתוך תוכו יודע להכיר בליבו מה טוב באמת[2]. ואת הריח הזה של פנימיות עמ"י הריח המלך. הריח ניחוח הזה נמצא בתוך כל יהודי ויהודי, לפעמים יוצא ממנו ולפעמים עומד שמור בתוכו[3].

ידוע שבדור חז"ל היו ניגונים מיוחדים, קבועים, לקריאת התורה שבעל פה[4]. אך הדבר הזה השתכח. אך בעדה הבוכרית יש מסורת עתיקה של ניגון מאמרי זוהר, עם ניגונים קבועים ומסודרים, ונלמדים מאב לבן במסורת. איני יודע אם אלו הם הניגונים שהשתכחו, אך זה לכל הפחות מזכיר את הענין הזה. עכ"פ, לאחר חג הסוכות דיברתי עם בן דודי, סיפרתי לו שדוד חייקה נפטר. הדבר הראשון שעלה לו בראש וסיפר לי זה השעות הארוכות שדוד חייקה היה יושב עם סבא והיו שרים יחד בדביקות מאמרים מהזוהר, וסיפר איך הניגונים האלו נחקקו בליבו, ועד היום, כשלושים שנה אחרי שסבא אמנון נפטר, הוא עדיין יכול להתחבר לנעימות ששמע מהם.

כי אחרי מאה ועשרים שנה, מה שנשאר בלב האנשים זה לא הצבע שלה, לא ריבוי העלים, אלא רק הריח שהשושנה זכתה להפיץ ולהכנס לליבם של האנשים.

יה"ר שבע"ה נזכה כולנו להכיר את ריח הניחוח שבורא עולם נתן בתוכנו, את הנשמה היקרה. ובזכות ריחה של שושנה זו הקב"ה יציל את כל העולם.

[1] ששעת עבודה שלו יכולה להיות שווה אלפי שקלים

[2] ובאמת רבי עזרי'ה אומר שהנמשל של הריח הוא התורה, ובזכות התורה ינצל העולם. אך מי שיודע ענין הנשמה יודע שהם הם הדברים. וכתבנו את הדברי בלשון כללית יותר כדי שיהיה יותר קל להתחבר.

[3] נוסיף עוד נק' שהתחדשה, שבמשל הריח הזה יצא מהשושנה, ז"א שמשהו מהשושנה עצמה עלה אל עבר המלך. ולענ"ד זה סוד המ"ן שמעלים ישראל במעשיהם הטובים. ועוד יותר מזה זה בסוד המסירות נפש שמעלה את המ"ן.

[4] כעין מה שאנחנו מכירים ביו בקריאת התורה שבכתב