השירה שכוללת את הכל! (פרשת השבוע - האזינו)

כתבו רבותינו במשנה המפורסמת במסכת סנהדרין (פרק י', משנה א'): כָּל יִשְׂרָאֵל יֵשׁ לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ נֵצֶר מַטָּעַי מַעֲשֵׂה יָדַי לְהִתְפָּאֵר. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא... הָאוֹמֵר אֵין תּוֹרָה מִן הַשָּׁמָיִם וכו'.

מכאן אנו למדים שאחד הדברים החמורים ביותר הוא לומר שהתורה, חס ושלום, לא ניתנה מן השמיים. היום לדאבון לב ישנם לא מעט כופרים ואפיקורסים שטוענים שהתורה לא ניתנה מן השמיים. כך מלמדים בחוג לביקורת המקרא באוניברסיטאות ברחבי הארץ, וכך גם נוהגים ללמד ברוב מוסדות החינוך הממלכתיים החל מבתי הספר היסודיים ועד לתיכון. נמצא שבימינו חל חיוב גדול על כל אחד לשרש את כל הדעות הכוזבות הללו ולהשיב אל ליבו היטב שהתורה ניתנה משמיים, ובעיקר החיוב הוא לבעלי תשובה שהחדירו להם מגיל צעיר את הדעות הנפסדות הללו.

שירת האזינו היא אחת הפרשיות הנפלאות ביותר שמהן ניתן לשאוב חיזוק גדול באמונה שהתורה מן השמיים. הרמב"ן בפירושו לחומש הפליג מאוד בשבחה והביא את דברי רבותינו בספרי (האזינו מג) שכתבו: גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה בעולם הזה, ויש בה לעולם הבא. על פי דבריהם ביאר הרמב"ן שהשירה הזאת כוללת את כל העתידות שיהיו לעם ישראל. דרשו זאת רבותינו מן הפסוק: "ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם". מדוע כתוב שאמר להם משה רבינו את כל דברי השירה? מה בא להשמיענו? אלא שמכאן אנו למדים שבשירה זו רמוזים כל המאורעות שיהיו לעם ישראל, ואפילו שהשירה קצרה מאוד, ביאר להם משה רבינו את כל ענייניה הרבים.

אמנם בספר "סדר הדורות" למדים יתרה מזו בדעת הרמב"ן, שלא בלבד המאורעות של עם ישראל בכללות רמוזים בשירה, אלא אף כל יחיד ויחיד רמוז בשירה! "סדר הדורות" מביא מעשה נורא, שהיה לרמב"ן תלמיד אחד, אבנר שמו, שירד מן הדרך והמיר את דתו ומזלו גרם לו שהצליח מאוד ונעשה שר גדול ונורא מאוד בכל המדינה. יום אחד בעיצומו של יום הכיפורים שלח חיילים להביא לפניו את הרמב"ן רבו, ולעיני הרמב"ן הרג בעצמו חזיר אחד, ניתח אותו, בישל אותו, ואכל את בשרו. כשסיים לאכול שאל את רבו: על כמה איסורי כרת עברתי? והשיב הרמב"ן: ארבע. אבנר רצה להתנצח כנגד רבו ולהראות לו שאינו ירא לחלוק עליו, ואמר: חמש! נתן בו הרמב"ן את עיניו בדרך כעס, ונבהל אבנר ממורא רבו, כי עדיין נשארה בו קצת יראת שמיים. ראה הרמב"ן שזו עת רצון, ושאל את תלמידו: אמור נא, מה גרם לך להמיר את דתך? השיבו אבנר כי פעם אחת שמע כשדרש הרמב"ן בפרשת האזינו אמר שבפרשה הזו רמוזים כל הדברים שעתידים להיות בעולם, ומאחר וזה דבר שאינו מתקבל על הדעת, לכן המיר את דתו ונהפך לאיש אחר. ענה לו הרמב"ן ואמר: אינני חוזר בי. תשאל אותי מה שתרצה ואראה לך שהכל רמוז בפרשה. תמה אבנר מאוד ואמר לו: אם כן תראה לי את שמי כתוב שם. אמר הרמב"ן מיד אעשה כדברך. תכף הלך לו לקרן זווית והתפלל שיראו לו את מבוקשו, ושמו בפיו את הפסוק (דברים לב, כו): אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָם. באות השלישית בכל תיבה רמוז שמו של אבנר (אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם). כששמע זאת אבנר נפלו פניו ושאל את רבו האם יש תרופה למכתו? ענה לו הרב: אתה שמעת את דברי הפסוק. חזר הרמב"ן לביתו, ותכף לקח אבנר סירה בלי משוטים והפליג בה אל אשר תקח אותו הרוח ומאז נעלמו עקבותיו...

יהי רצון שנזכה להאמין באמונה שלימה בכל פינות התורה, ונזכה שתתקיים בנו הבטחת השירה בסופה: הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם, ומפרש רש"י: לאותו הזמן ישבחו האומות את ישראל, ראו מה שבחה של אומה זו, שדבקו בהקב"ה בכל התלאות שעברו עליהם ולא עזבוהו, יודעים היו בטובו ובשבחו!