שבת מנוחה
מהו הפירוש של שבת מנוחה? וכיצד מנוחת השבת קשורה לחג החנוכה?
יש לבאר מדוע לשאר חגי ישראל ישנה מסכת מיוחדת בתלמוד. כגון: סוכה – סוכות, מגילה – פורים וכו', ואילו לימי חנוכה אין מסכת בפני עצמה? וכל סוגיות חנוכה מובלעות בתוך פרק ב' במסכת שבת.
צריך לומר שבאו ללמדנו שימי חנוכה קשורים במהותם לענין השבת. נבאר את הקשר:
במעשה בראשית נאמר "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו וכו' ", נתקשו בזה חז"ל שנשמע מפסוק זה שרק ביום השביעי נגמרה הבריאה, ולא כמו שכתוב בפסוק אחר: "ששת ימים עשה ה' וכו' " ומתרצים בזה כמה תירוצים. אחד מהתרוצים הנוגע לענייננו הוא, כמו שהובא ברש"י , והמקור הוא בבראשית רבה וז"ל " מה היה העולם חסר? מנוחה! באה שבת באה מנוחה, דהינו שמלאכות היו רק שישה ימים, אך עדיין היה חסר מנוחה, וזה כביכול נברא בשבת. ולזה התכוון הפסוק "ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו וכו' ".
אנו מבינים - מנוחה שהפרוש הוא לשבות ולא לעשות כלום.. לנוח. אך הגר"א שם מסביר שמה שנאמר וישבת ביום השביעי וכו'. שמשמע שלשבות היא פעולה ולא בשב ואל תעשה, וזוהי אותה מנוחה שדיברנו. פעולת המנוחה הינה שאין אנו יוצרים דבר חדש (מלאכה) אלא לוקחים את מה שטרחנו בערב שבת ואוכלים בשבת, וזה מה שהיה בבריאת העולם.. שישה ימים הקב"ה ברא דברים חדשים (מלאכות), וביום השביעי שבת מכל מלאכתו, אבל עדיין הקב"ה מחדש בכל יום ויום ובכל רגע ורגע את העולם, ובלעדי זה העולם חרב, זה כבר נקרא שביתה כי אין זה בריאה יש - מאין אלא בריאה כביכול יש - מיש, כביכול הקב"ה לוקח את מה שברא כבר ומפעיל אותו מחדש. זוהי פעולת שביתה – מנוחה.
לפי זה אנו מבינים את עבודת שבת מנוחה. שאנו מבקשים בתפילת "רצה במנוחתנו", "מנוחה שלמה שאתה רוצה בה", מנוחה זו היא לקחת את כל מה שטרחנו כל ימות השבוע ולהעלות אותם ולקדשם – שבת קודש.
בפרוש המילה "חנוכה", ישנם כמה דעות במפרשים ובפוסקים א. מלשון חנוך, שבו חנכו את בית המקדש. ב. נוטריקון: חנו-כ'ה, שבכ'ה בכסלו חנו מהמלחמה.
אנו חוגגים בחנוכה את המנוחה מהמלחמה, וזהו עצם הניצחון על היוונים. ולא על זה שניצחנו במלחמה. משום שמלחמת החשמונאים ביוונים הייתה מלחמת רוח, מלחמת חכמת התורה מול חכמת הטבע, מלחמת האור והחושך, כפי שנראה במדרשים: " וחושך זו יון שהחשיכו עיניהם של ישראל", מלחמת הקדושה והטהרה כנגד החול. יון קידשה את ימי החול, ימי המעשה, ימי החידושים מחדש, טכנולוגיות, תרבות, וכו', אלו כנגד ימי החול. אבל לאחר מכן לא הסכימו שהקב"ה מחדש בטובו כל יום תמיד את מה שברא כבר, אלא אלה כוחות הטבע. כשהחשמונאים ניצחו חגגו את המנוחה, את הקדושה, את האור. את כל הדברים האלו אנו מוצאים בשבת- הדלקת נרות, שבת קודש, שביתה ממלאכה, לקחת את ימי העשייה ולאכול ממה שטרחנו, לקדשם ולהפכם לרוחניות על ידי השבת. ניצחון הרוחניות על הגשמיות.
מנוחה אינה בילוי זמן, ולא לעשות כלום. מנוחה פרושה לקחת כל מה שצברנו עד עכשיו בימים הרגילים להעלות אותם ולקדשם. ובפרט כעת בימי החנוכה שזהו עצם עניינם.
