סגולת התורה – השראת השכינה בישראל

בשבועות בשחרית, אחר קריאת התורה וההפטרה, מפטירים במרכבה דיחזקאל. מראה המרכבה שראה הנביא יחזקאל "...וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה עַל נְהַר כְּבָר נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וָאֶרְאֶה מַרְאוֹת אֱלֹהִים", הוא המראה הגדול והנורא של כסא הכבוד, כבוד השם השוכן על המרכבה.

ובטעם הקריאה במרכבה דיחזקאל בשבועות כתב רש"י במס' מגילה (לא.) "על שם שנגלה בסיני ברבוא רבבות אלפי שנאן".

ומבואר, שבמתן תורה השתוקקו ישראל לראות בכבוד ה', ובקשו: 'רצוננו לראות את מלכנו'!, ונתן לנו ה' את בקשתנו, כדכתיב: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר...", "וּמַרְאֵה כְּבוֹד ה' כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵֽל". ופירש רש"י: "...מלמד שהרכין שמים עליונים ותחתונים והציען על גבי ההר כמצע על המטה, וירד כסא הכבוד עליהם (מכילתא פ"ד)". 

ואין טובה ושמחה גדולה לנו ולעולם כולו מאשר קרבת ה', כמשכין שכינתו בתוכנו. ישמחו השמים ותגל הארץ! לשם עינינו וליבינו ונשואים ומצפים תמיד.

ואמנם, זאת היא סגולתה ומעלתה של התורה הקדושה אשר נתן לנו ה' - להוריד השכינה לארץ. שתהא שכינתו יתברך שוכנת בקרב העוסקים בה, עד שיהיו הם הם - מרכבה לשכינה. כעין מעלת אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב, שאמרו עליהם חכמינו ז"ל "האבות הן הן המרכבה".

וכן לשון הב"ח המפורסמת: "...ונראה דכונתו יתברך מעולם היתה שנהיה עוסקים בתורה כדי שתתעצם נשמתינו בעצמות ורוחניות וקדושת מקור מוצא התורה... ואם היו עוסקים בתורה על הכוונה הזאת היו המה מרכבה והיכל לשכינתו יתברך שהיתה השכינה ממש בקרבם... ובקרבם ממש היתה השכינה קובעת דירתה והארץ כולה היתה מאירה מכבודו" וכו' (ברכת התורה סי' מז).

ובמשנה באבות (פ"ג מ"ב) רבי חנינא בן תרדיון אומר: "...שְׁנַיִם שֶׁיּוֹשְׁבִין וְיֵשׁ בֵּינֵיהֶם דִּבְרֵי תוֹרָה, שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם". רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר "עֲשָׂרָה שֶׁיּוֹשְׁבִין וְעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה בֵינֵיהֶם שנאמר... וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ חֲמִשָּׁה... וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁלשָׁה... וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ שְׁנַיִם... וּמִנַּיִן אֲפִלּוּ אֶחָד וכו' (פ"ג מ"ו).

וכך אמרו עליו, על יונתן בן עוזיאל: בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו - מיד נשרף (סוכה כח.).

וכמובן המעשה המופלא שכתב הר"ר שלמה הלוי אלקביץ, מגילוי השכינה שזכו בה אותה חבורה קדושה בבית רבם הבית יוסף, בעת שקבלו לעמוד על נפשם ליל שבועות ולנדד שינה מעיניהם.. (מובא בשל"ה הק' מסכת שבועות, פרק נר מצוה אות (ה)).

בספר "ומתוק האור - פניני הגראי"ל" הביא רבי שלמה לוונשטיין שליט"א מעשה ביהודי זקן, שהגיע משויץ לביתו של מרן ראש הישיבה הרב שטיינמן זצ"ל, ובקש להכנס אליו. היה זה בשעה מאוחרת, לאחר שעות הקבלה הרגילות. אמרו לו שבשעה כזו כבר אי אפשר להכנס לרב. אך הוא הסביר שאין כוונו להפריע וכי הוא רק רוצה לראותו.

"מדוע כל כך חשוב לך רק לראותו"? התפלאו הנוכחים, והוא סיפר: "בשנות מלחמת העולם השנייה הלכתי בשעת לילה מאוחרת ברחוב, בסמוך לבנין הישיבה בציריך (שבשויץ). ראיתי שבוקע ממנה אור קטן, ואני, כתושב שויץ, 'יקה' הייתי בטוח שבשעה כזאת אין שם איש ולא הבנתי איך יתכן שמתבזבז חשמל סתם כך לחינם. ובכן, עליתי לבית המדרש כדי לכבות את האור. שם צפתה לי הפתעה מיוחדת. ראיתי בחור נמוך-קומה עומד שם לבדו, מתנדנד ולומד במתיקות ובדבקות. מראה כזה בכלל לא שכיח, ולא רק בשויץ. לא יכולתי להתאפק, נגשתי אל הבחור ושאלתי אותו: 'מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול'? הייתי בטוח שיאמר שהוא רוצה להיות ראש ישיבה גדול, או רב גדול, דברים שאין להם קשר עם המציאות של המלחמה הנוראה שהשתוללה בימים ההם באירופה. אבל הוא השיבני: 'אני רוצה להיות מרכבה לשכינה'. הערכתי מאד את הדברים, והלכתי משם. לפני כמה זמן שמעתי שהבחור הנמוך הזה אכן באמת גדל והיה לאחד מגדולי הדור. לכן באתי הנה, כי רציתי לראות איך נראית המרכבה לשכינה".