תאהב את עצמך
אהבה עצמית - כיצד אתה מרגיש כאשר אתה מביט במראה? ולמה חשוב שתאהב את עצמך?
“מראה מראה שעל הקיר, מי הכי יפה בעיר?”
“איכס, בטח לא אתה!”
“ווי, למה את אומרת כך, איפה הנימוס? מה קרה? כל בוקר את מפרגנת וזה”
“אתה רוצה נימוס או לדעת איך אתה נראה? אם נימוס, אז אין כמוך יפיוף עיניים, אם לשאלתך אז עניתי כבר”.
“מראה יקרה, הייתי מספר לך סיפור, איך פעם מישהו הסתכל על עצמו וכזה את יודעת, והמראה יצאה משליטה כאילו.. ובלי לשים לב, פתאום, היה רעש נורא, זכוכיות על כל הרצפה.. ממש מסוכן נכון!? .. הבנת?”
“אה, אתה לא סתם איכס, אתה גם מאיים עם בעיות התנהגות”.
“רגע, אני איישר אותך, ניראה לי שאת עקומה קצת”.
“הופה! מתחיל עם ידיים, מה קרה? שאלת שאלה אין לך כח לעמוד מול התשובה?”
“מה?! את חושבת ששאלתי את נקודת המבט שלך עלי? שאלתי את נקודת המבט שלי עלי, את רק כלי עזר”.
“יופי אינטליגנט כזה, תמשיך כך תשכנע את עצמך במה שאתה רוצה, אתה יכול לכבות את האור ולענות לעצמך, תשיר שיר זה הולך טוב עם נר”.
“נראה לי התקלקל הכישוף, איזה קטע, המראה השתגעה לי”.
“לך על זה הכי קל להכפיש את השני, תקבל תוצאות מדגם גבוהות ותִבחר, למרות שאתה המכוער ביותר, תוסיף הרצפה עקומה וכאלה פתגמים ולא תשתנה, כי זה הכי מפחיד אותך אולי אתה לא אתה, סוג תחפושת כזו או מסכה, אגב, ההבדל בניהם בשבילך: מסכה- מכסה פנים, תחפושת- את הגוף. בכל מקרה אף אחד לא יזהה אותך”.
“מה?.. אני לא מבין נפגעת? נתחיל מהתחלה אני אשאל אותך מראה מראה וזה, ותעני לי יפה ככה את יודעת ונסיים”.
“נראה לך?! אני מראה קוראים לי, את מה שאני רואה אני מראה! השאלה אם רוצים לראות ולהודות בעובדות.. אתה יכול לבחור בין מה שאתה רואה למה שאתה רוצה, אתה יודע תרגיל הרצוי והמצוי”.
“איזה תסבוך. נראה לי אין מוצא, הסתובבה לגמרי זו”.
“אל תזרוק עלי את הבעיות שלך, התסבוך אצלך, אני לשרותך קבועה במקום. תחליט להתיר את הסבך, תסתכל, תתבונן במראה שלך. תפסיק לזרוק מבט ולחשוב שהכל בסדר. תראה בדיוק איפה הסיבוב נמצא”.
“את רואה! גם את יודעת להקניט.. איפה הסיבוב נמצא אה?”
“או! התקדמנו, מודֶה שסובבת את הסיבוב שלך עלי.. התחלה טובה”.
“בינינו, אגלה לךָ סוד.. צבע הכסף המשוּך עלי נותן לך אפשרות לראות את עצמך”.
“את רוצה לומר שהכיסופים שאנחנו נכספים, יש להם משיכה לצאת ולהתגלות ולזהות אותם מולך?”
“בדיוק, גאון!”
“מתרככת, אהבתי את הגישה.. גאון”.
“אֵפ, אֵפ, לא לרוץ! ולא מתרככת. תבדוק, אתה גאון או אולי רק חכם קצת.. נבון, פיקח, תתבונן אולי האף שלך עלה קצת ובכלל כיסוי למשהו אחר גיליתָ!”.
“באנה... את כבדה, מה יש לך? תזרמי וזה..”
“מה וזה וזה תזרמי? שים לב מה אתה אומר, ב אנה! אולי תדבר בראשי תיבות? זוכר שהייתָ קטן ,ילדון רך, הוצאת לשון, עשית פרצופים שונים, אפילו צחקת מול המראה?”
“בטח איזה כיף היה, אני זוכר פעם אחת...”
“שניה אל תסחף, היום אתה אפילו לא מחייך, רציני כזה חי בעולם משלך, לא עוצר לשניה. תוציא לשון, תעשה פרצוף-לעצמך, תבדוק באיזה צד אתה נמצא, תשאל מי אתה? מה אתה רוצה? גם לאן אתה הולך? רגישות, שמחה, סיפוק, אהבה עצמית, אכזבה, אולי מקפיד, כועס. תמשש, תרגיש אותם, תתבונן במראה.
מבטיחה שאענה לך בכנות תבחן אם אני מעוותת את המציאות”.
“נשמע לי שלעמוד מול מראה זו רק התחלה של מסע הכירות”.
“צודק, אפשר שתגיע עד לעומקים פנימיים, אם תישאר פתוח - תרגיש מסרים ורבדים שונים ממקומות עליהם נאמר: “במראה אתודע אליו”.
“אז.. בינינו, מי הכי יפה בעיר?”
“בטח שאתה נשמה.. (נודניק..)”.
