ממי אתה בורח? (פרשת שבוע - לך לך)

וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט, ולוט מחליט לעזוב את מקום מושבו של אברהם. וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו (יג, יא). וקשה, שהרי "קֶּדֶם" זה מזרח, ו-מִקֶּדֶם היינו ממזרח, שנסע מכיוון מזרח, שזה היה מקום מוצאו, אם כן כיוון מערב היה מקום היעד. והרי לוט נסע מבית-אל לסדום, שהרי כתוב וַיִּבְחַר לוֹ לוֹט אֵת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, היינו סדום, אם כן נסע ממזרח למערב. לכן רש"י מבאר (ע"פ חז"ל) שכוונת התורה לומר שלוט נסע מקדם, היינו ממי שהיה קדום לכל העולם [ז"א שברח מבורא עולם]. אמר [לוט] אי אפשי [אין לי אפשרות להמשיך] לא באברם ולא באלהיו. עד כאן לשון רש"י.

וצריך להבין, שהרי הריב של לוט היה עם אברהם, אז אי אפשי באברהם מובן, אבל מה זה קשור לבורא העולם?

נסה לבאר את השאלה לפי דברים שנאמרו ע"י אחד הרבנים שדרשו בשבת בישיבתנו הק'. ונראה איך זה מוסיף לקח טוב אלינו, למי שיש לו לב לשמוע. (מה שנכתב זהו רק רושם הנשאר מהשיעור ולא מילה במילה מדבריו). 

כאשר אדם רואה מישהו מוצלח בעבודת ה', או בכל ענין בחיים, והוא עצמו חלש יותר בענין זה, הוא לפעמים מרגיש שהטוב דורש ממנו להתעלות יותר. אם הוא בגדלות אז הוא מתאמץ להתעלות על חסרונותיו ומשתנה ומשתפר. אבל לפעמים דרישה זו מכבידה עליו, ואע"פ שהוא יודע שזה אמת וזה מה שהוא צריך לעשות, שזה בעצם מה שמשמים דורשים ממנו, בכל זאת הוא מעדיף להסיר מעליו את העול ולברוח למקום אחר. ולמרות שהשם נמצא גם שם, אם כן גם שם ידרשו ממנו את התיקון הזה, אז או שהוא מתעלם מכך שזו דרישה מבורא עולם או שהוא אומר לעצמו "שם אני אסתדר עם השם", אבל עם אדם שדרכו משתקף לו חסרונו הוא לא יכול להתמודד.

ז"א שכאשר אדם רואה אחר מוצלח בענייני הקדושה וזה מחליש אותו ואולי אפי' הוא מקנא בזה, ז"א שיש בחי' מסוימת אמיתית בעבודת אותו אדם ששייכת לנחלש/המקנא (שהרי יכול להיות עוד כמה אנשים שנמצאים סביב אותו המוצלח שלא מרגישים כמו הנחלש/המקנא, למרות שיהיו חלשים כמוהו ואף יותר), ומשמים מעוררים אותו לאותו ענין דרך הרגשות שמתעוררים כלפי אותו מוצלח. אם זוכה לוקח את הרגשות השליליים ומתעלה איתם למה שמשמים דורשים ממנו. אם לא, הרגשות הללו הופכים לדינים עליו והוא מרגיש שהוא לא יכול לסבול להשאר במקום בו הוא נמצא, והוא חייב לעבור מקום כדי להמתיק כביכול את הדינים, שהם בעצם הדרישה ממנו. אע"פ שבאמת גם במקום אליו יעבור יתעוררו עליו הדינים, שהרי זה מה שמשמים דורשים ממנו, ומתפקידו ותיקונו הוא איננו יכול לברוח, שזה תכליתו בעולם [אא"כ יגלגלו לו את התיקון הזה דרך ענין אחר].

לכן בפשוטו של מקרא לוט נפרד מאברהם ועוזב אותו, אבל התורה רומזת לנו במילה מעומעמת, "קדם...", שהוא בעצם בורח מבורא עולם, בורח מהתיקון שמשמים דורשים ממנו. שהרי היה אפשר לכתוב במפורש "ויסע לוט מקדמונו של...", אלא שהאמת הזו שלוט ברח בעצם מבורא עולם, מתכליתו, הוא הרובד הנסתר בסיפור.

יה"ר שכל אחד מאיתנו יצליח להתעלות מהקשיים ולתקן את כל התיקונים הנדרשים ממנו משמים, ותהא שיבתנו לחיק אבינו כביאתנו, ללא קלקול כלל.