גאולת הרחמים - בברית מילה ובשמיני של חנוכה

גזיזת הזקן

סיפור מופלא המובא במסכת ב"ב (נח.), על מכשף מאזור בבל (עיראק של היום) שהיה מחפש בקברים בקברים חפצים של המתים כמו בגדיהם, עבור מעשי הכישוף שלו. הגמרא מספרת שהגיע למערתו של רב טובי בר מתנה, תפס המכשף את זקנו של הנפטר [1] ורצה לגוזזו[2]. וצריך להבין מה רצה המכשף מהזקן של רב טובי[3].

וידעו שהזקן של האדם הוא כנגד י"ג מידות של רחמים. י"ג המידות הם י"ג הנהגות של ה', שהתגלו למשה רבנו לאחר שקיבל את לוחות הברית השנים[4]. ומידות אלו רמוזות בפר' כי תשא (לד ו-ז) "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא ה' ה', [מידה א'] אֵ-ל [מידה ב'] רַחוּם [מידה ג'] וְחַנּוּן [מידה ד'] אֶרֶךְ [מידה ה'] אַפַּיִם [מידה ו'] וְרַב חֶסֶד [מידה ז'] וֶאֱמֶת. [מידה ח'] נֹצֵר חֶסֶד [מידה ט'] לָאֲלָפִים [מידה י'] נֹשֵׂא עָוֹן [מידה יא'] וָפֶשַׁע [מידה יב'] וְחַטָּאָה [מידה יג'] וְנַקֵּה וכו'".

כאמור שמידות אלו הם הנהגות (השפעות) שהקב"ה מנהיג איתם את העולם ובפרט את עם ישראל. שורשם של המידות הללו הוא גבוה מעל גבוה, ופעולתם בין היתר זה המשכת השפעה להמתקת הדינים מעל עם ישראל, ובפרט סילוק כוחות הדין של מעלה[5] ושל מטה[6].

לפי זה נראה לומר שאותו מכשף רצה לגזוז את הזקן ובמעשיו לכפות את כוחות הטומ' שלו על הבחינה הזו של הזקן. ובכך להגביר את מידת הדין על ישראל או בכלל.

גלות הרחמים בגזירות יון

את אותו ענין אנחנו רואים בחנוכה, שכידוע שהיונים הרשעים גזרו גזרות שמד רוחניים על היהודים, בפרט אנחנו יודעים על ג' גזירות קשות שאחת מהן היתה לא למול את הבנים[7]. מה מיוחד בגזירה זו? למה משמים גלגלו שהגזירה תהיה דווקא על מצוה זו ולא על תפילין, ציצית, וכד'?

בנדרים (לא:) מובאת ברייתא בה ר' ישמעאל אומר "גדולה מילה שנכרתו עליה שלש עשרה בריתות". וכידוע שברית פירושו קשר, היינו שנכרתו י"ג קשרים במעשה הברית מילה, קשרים בין הבורא לאברהם אבינו וצאצאיו.

וצריך להבין, איפה מצאנו בתורה שנכרתו י"ג בריתות על המילה? מבאר רש"י (שם, וכן בברכות מח:) שבפרשת המילה שניתנה לאברהם כתובים י"ג פעמים המילה ברית[8]. [9]

ועדיין צריך להבין, מה הקשר בין זה שנכתבה המילה "ברית" בתורה שבכתב לכך שהיתה בפועל כריתת ברית? אלא שמובא בזוהר תרומה (קסא:) כך "באורייתא כתיב בה (בראשית א) בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ, אסתכל בהאי מלה וברא את השמים, באורייתא כתיב בה ויאמר אלהים יהי אור אסתכל בהאי מלה וברא את האור, וכן בכל מלה ומלה דכתיב בה באורייתא [כל מילה שנכתבה בתורה] אסתכל קודשא בריך הוא ועבד [ועשה] ההיא מלה", כל מילה שנכתבה בתורה הקב"ה הסתכל בה ועשה את אותה מילה. ז"א שיש ביטוי במציאות הגשמית לכל מילה בתורה, אם כן גם ב-י"ג פעמים שמוזכרת המילה ברית בתורה (בהקשר למילתו של אברהם), הקב"ה הסתכל במילה "ברית" ועשה ברית

אם כן צריך להבין איפה הביטוי ל-י"ג בריתות הללו? מקובלנו שהם הי"ג מידות של רחמים שהזכרנו, שמבריתו של אברהם אבינו ובכל ברית וברית שיהודי עושה, הקב"ה נקשר בולד הרך באותם הנהגות של רחמים. וזה אחד הטעמים לכך שאומרים י"ג מידות של רחמים מיד לאחר הברית, כיון שאלו מתעוררות ופועלות בשמים מיד לאחר מעשה המילה.

נחזור לענייננו, היוונים הרשעים גזרו גזירה על עם ישראל לא למול, ובין אם התכוונו לכך ובין אם לא, הגזירה הזו בעצם מנעה את ההתקשרות וההמשכה הזו של י"ג מידות של רחמים. ובניצחונם של החשמונאים התבטלה גזירת המילה, וחזרה הנהגת הרחמים לעם ישראל.

גאולת הרחמים חוזרת בכל דור ודור

בעקבות מרד החשמונאים וחזרת מצות המילה לילדי ישראל אותה הנהגה של י"ג מידות של רחמים חזרה באותה שנה. ושנה מאוחר יותר ראו חכמים שבאותם ימי החנוכה חוזרים ומשפיעים י"ג המידות הללו על עמ"י ביתר שאת ויתר עוז. וכך היה בכל שנה ושנה מאז נס המנורה. בפרט כאשר אנחנו מברכים ברכת "להדליק נר חנוכה".

מבארים חכמינו שבכל יום ויום מימי החנוכה כאשר אנחנו מברכים ברכה זו, משמים משפיעים מידה אחת של רחמים, עלינו ועל כל עם ישראל. לדוגמא, ביום הראשון נמשכת מידת "א-ל", בשני "רחום" וכו'. והרי חנוכה נמשך רק שמונה ימים, אם כן מה עם עוד חמש מידות? מבארים חכמינו שביום השמיני של חנוכה נמשכת הארה עצומה של המידה השמינית (נוצר חסד) ואיתה עוד חמש המידות הנותרות (לאלפים, נשא עון וכו'). וזו אחת מהסיבות למעלה הגדולה של יום שמיני של חנוכה.

יה"ר שנזכה לשפע של רחמים גדולים, עלינו ועל כל עם ישראל, וגאולה שלמה ב"ב

[1] למרות שיש מפרשים שרב טובי תפס את המכשף בזקנו. ויש ראיות לפירושם. אבל גם לפירושנו יש מעלות בהבנת פשט הענין שהיה שם וכן פשט המילים. והבוחר יבחר.

[2] באותה שנה אביי הצליח למנעו.

[3] כמו שאומרת הגמ' בסנהדרין סח. בענין מעשי הכישוף "לא תלמד לעשות, לעשות אי אתה למד אבל אתה למד להבין ולהורות"

[4] לאחר חטא העגל

[5] ובספר הכללים לרמח"ל בביאור הדיקנא (ע"מ רע"ג. סימן כ"ד) אומר שהיא שליטת רוממות יחודו ית'. וכשהיא מאירה הס"א בושה מפניו ואינה מעיזה להרים ראש.

[6] ואלו המידות שאנחנו מעוררים כאשר אנחנו אומרים אותם בתפילת שחרית לאחר הוידוי, ויש קהילות שנוהגות גם במנחה.

[7] בשנת 167 לפנה"ס, אנטיוכוס הרביעי הטיל שורה של גזירות על היהודים, הידועות גם כגזירות השמד. ביניהן נאסרה המילה, האיסור נאכף באמצעות הוצאתם להורג של המוהלים ושל התינוקות הנימולים. גזירות אלו היו המניע המיידי לפרוץ מרד החשמונאים (כך מופיע בספר המכבים). וכן ראיתי שאומרים שבביוגרפיה של קיסרי רומא הנקראת "היסטוריה אוגוסטה" נטען (לגבי מרד בר כוכבא( כי ההתעוררות למרד מצד היהודים באה עקב האיסור על ברית המילה.

[8] הרמב"ם בסוף הלכות מילה מבאר כרש"י ואף מביא את המקורות. וז"ל "בא וראה כמה חמורה מילה שלא נתלה למשה רבינו עליה אפילו שעה אחת אף ע"פ שהיה בדרך, וכל מצות התורה נכרתו עליהן שלש בריתות, שנאמר אלה דברי הברית אשר צוה יי', מלבד הברית אשר כרת אתם בחרב, ושם הוא אומר אתם נצבים היום כולכם לעברך בברית יי' אלהיך הרי שלש בריתות, ועל המילה נכרתו שלש עשרה בריתות עם אברהם אבינו, ואתנה בריתי ביני וביניך, אני הנה בריתי אתך, והקימתי את בריתי ביני וביניך, לברית עולם, ואתה את בריתי תשמור, זאת בריתי אשר תשמרו, והיה לאות ברית, והיתה בריתי בבשרכם, לברית עולם, את בריתי הפר, והקימתי את בריתי אתו, לברית עולם, ואת בריתי אקים את יצחק"

[9] ולענין זה יש נ"מ הלכתית בכמה מקומות בש"ס, כגון לענין מילה דוחה שבת והקדמת הזכרת ברית המילה לתורה בברכת המזון.