סוד המסכה של פורים (פרשת שבוע – כי תשא)

לאחר שמשה עלה להר סיני לקבל את לוחות הברית קרו מספר אירועים שהצטרפו יחד^[1] וגרמו לעם ישראל לחשוש שמשה לא ירד יותר מההר. החשש הלך וגבר עד שעמד קומץ גרים מצריים (הנקראים גם ערב רב) לפני אהרון "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ". וטענתם היתה כיון שמשה איננו "עתה צריכין אנו לאלהות אשר ילכו לפנינו"^[2].

והדבר קרה, "וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה". ולמה נקרא העגל מסכה? יש מפרשים ששורש המילה מסכה הינו מ.ס.ך, כמו (שמות כו, לו)"וְעָשִׂיתָ מָסָךְ לְפֶתַח הָאֹהֶל", ולפי"ז מסכה פירושה "ענין כסוי וסתר" (רד"ק ישעיהו ל, א). והיינו שהעגל מייצר מסך ומבדיל בין עמ"י להשראת השכינה. ולכן נקרא דייקא מסכ-ה, להורות ברמז על כך שיש פה מסך-ה'.

ולפי"ז צלה"ב מה ענין מנהג המסכות של פורים, שהרי פורים עניינו בדיוק ההיפך, הארה גדולה של גילוי הנהגת הקב"ה את העולם הזה. וידוע שבכל יהודי יש נק' פנימית, אמיתית, שבה תמיד יש מקום לכבוד השם להתגלות (ובפרט בפורים שיש הארה גדולה שמתיכה את כל ההסתרות). אלא שחומות החיצוניות שיצרנו סביבנו ושאנו מייחסים אותם להגדרת עצמנו ומהותנו, מסתירים את הנק' הפנימית הזו. כי שאדם מרוכז בבגדיו, מאכליו, החברה שסביבו וכד', הוא מתרחק מהנק' הפנימית שלו. לכן בפורים נהגו לשים מסכה שמלבישה את האדם בחיצוניות אחרת, שונה ממה שהוא הלביש את עצמו, וכעת שמסתיר את החיצוניות שהוא יצר לעצמו יש מקום לפנימיות שלו להתעורר. וכל זה כתוספת והכנה לשאר מצוות היום שמחזקות ומקיימות את ההארה הגבוהה של פורים, ולכל זה כמובן דבעינן סייעתא דשמיא גדולה, וע"י כל זה כל יהודי יכול לחוש ביום הזה בהתעוררות גדולה בנפשו.

לכן גם בפורים היא נקראת מסכה, מלשון מסך, שמסתיר את החיצוניות שהאדם יצר לעצמו. וזה נקרא מסכ-ה, היינו מסך ה', שמסך שמקרב ל-ה' יתברך (היפך מהמסכה של חטא העגל).

[1] כגון שהיה נראה שמשה מאחר לרדת לפי התאריך שמסר להם בעצמו. ועוד ש"כמין דמות משה הראה להם השטן, שנושאים אותו באויר רקיע השמים" (רש"י), היינו שחשבו שמשה מת.

[2] רש"י