שני המגדלים - אברהם אבינו ודור הפלגה (פרשת שבוע - נח)
בס''ד
"וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ שֵׁם חָם וָיָפֶת וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים אַחַר הַמַּבּוּל...וּבְנֵי חָם כּוּשׁ וּמִצְרַיִם וּפוּט וּכְנָעַן...וְכוּשׁ יָלַד אֶת נִמְרֹד הוּא הֵחֵל לִהְיוֹת גִּבֹּר בָּאָרֶץ"
"להיות גבור": להמריד כל העולם על הקדוש ברוך הוא בעצת דור הפלגה: (רש"י)
"הוּא הָיָה גִּבֹּר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה עַל כֵּן יֵאָמַר כְּנִמְרֹד גִּבּוֹר צַיִד לִפְנֵי יְהֹוָה"
"גבור ציד": צד דעתן של בריות בפיו, ומטען למרוד במקום: "לפני ה' ". מתכוין להקניטו על פניו. "על כן יאמר": על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע רבונו ומתכוין למרוד בו, יאמר, זה, כנמרוד גבור ציד (רש"י)
יודע ומורד!?
נמרוד הביא לעולם דבר חדש, מציאות לא מובנת, יש אפשרות כזאת של יודע את ריבונו ומתכוון למרוד בו. זה נשמע כסתירה. איך אפשר לדעת את ריבונו ובכל זאת מתכוון למרוד בו? אם הוא מורד זה סימן שהוא לא יודע, ואם הוא יודע איך ייתכן למרוד? זה טרוף. לא מדובר פה בשוטה. אם חז''ל מעידים שהוא יודע את ריבונו, הכוונה היא שהוא יודע ממש, לא מדובר במשהו שחושב שהוא יודע, הוא יודע יותר ממה שכל אחד מאיתנו יודע.
על כל פנים זה החידוש שהביא נמרוד לעולם. זה שהדבר הזה הוא עקום ולא מסתבר זה דבר ברור, כל אחד מבין את זה. ייתכן שיהיו מטורפים כאלה, אבל כתוב שהוא עשה את זה לכל העולם כולו, דור שלם, דור הפלגה. מחשבה כזאת שתקיף את העולם כולו? איך זה ייתכן. מחשבה שסותרת את עצמה כל כך ובכל זאת כל העולם הולך אחרי זה. בכח מה הוא הצליח לגרום לכך ?
שפה אחת ודברים אחדים
"וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ: וַיֵּרֶד יְהֹוָה לִרְאֹת אֶת הָעִיר וְאֶת הַמִּגְדָּל אֲשֶׁר בָּנוּ בְּנֵי הָאָדָם: {ו} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:"
דור הפלגה הבינו שיש כח באחדות שלהם, שאם הם יהיו מקובצים סביב דבר אחד, לא ניתן לפגוע בהם. הם בנו את המגדל והם התבטלו אליו ביטול גמור. כתוב בחז''ל שכשהיה אדם נופל בזמן שהיה מעלה לבנה למעלה הם היו בוכים על הלבנה שנשברה. הם בנו מגדל שיאחד את כולם, שיראו אותו מכל מקום, שכולם יהיו מכוונים אליו. הם רצו להפוך את עצמם לאחד.
הם הבינו שברגע שהם אחד, אז אי אפשר כבר לכלותם, כי הרי ישנה הבטחה של ה', שכליה נוספת לעולם כולו, לא תבוא. הם השתמשו בשפה אחת, לשון הקודש, ובכוחה הם יכלו להצליח.
אברהם העברי
כאב להם שיש מי שפוגע באחדות הזאת. היה אחד שלא היה חלק. אברהם אבינו. הוא היה אדם נכבד ולא היה איתם. על זה הוא נקרא אברהם העברי שכל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. אדם אחד שעומד מול העולם כולו. לא הייתה מלבד זאת מציאות מתנגדת. היה עוד מי שלא הצטרף אבל לא הייתה מציאות מתנגדת מלבד אברהם. זה היה אכפת להם , אבל הם החליטו שכיוון שאברהם אבינו הוא אדם שאין לו עתיד: "פרדה זאת עקרה היא", אין לו המשך, ולכן הוא לא יהיה זה שעל ידו, זה יחשב שחסר כאן משהו באחדות העולמית. הוא זניח, ארעי, אין לא המשך, בטל.
עיר ומגדל
בזהר כתוב שכביכול הם בנו את הצד של כנגד לעיר דוד ו"מגדל דוד צוארך". העיר זה האנטי לירושלים והמגדל זה הצד האחר של בית המקדש- מגדל דוד צוארך. כמו שיש עיר שבה מתגלה כביכול כבודו יתברך, עיר מלוכה. הם בנו עיר ומגדל של כנגד. מה שבא להוציא מהעיר והמגדל של ירושלים ובית המקדש.
בית המקדש
הצוואר הוא האיבר שמחבר בין עולם המחשבה ובין הגוף הפועל, בית המקדש זה הצוואר שמחבר בין השמיים- בין המציאות האמיתית לעיר- מקום פעולות החיים , בין האמת האבסולוטית ובין עולם המעשה. מהצוואר נובע כח הדיבור. האפשרות לבטא במילים את עולם המחשבה. לכן בתוך קודש הקודשים (שהגבול שלו נקרא דביר), נמצא ארון הברית ובו עשרת הדברות-שלמות הדיבור. אלו הם הדיבורים שמראים לנו כיצד דיבור צריך להראות, כיצד אנחנו צריכים לבוא לידי ביטוי בעולם המעשה. הם בנו עיר שהיה בה מגדל והמגדל הזה לא התחבר לשום ראש. בדור הפלגה ה"צוואר" שהם בנו היה המשך של הארץ דהיינו הרצון ליצור מערכת של דיבורים שבמקום להביא לידי ביטוי את האמת, משמשת כדי לאמת ולהצדיק כל רצון ועוות עצמיים. להעמיד את כל המערכת של למטה סביב עצמה. זה המגדל שכנגד מגדל דוד צווארך.
אדוני הארץ
דור הפלגה רצו לחלק, פילוג אמיתי. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", עם ו' החיבור. ארץ שאמורה לחבר אל השמיים, להוביל אל התכלית שבתכלת השמיים. והם חלקו את זה לשניים, כביכול ברא שמיים וברא ארץ. הארץ שלנו והשמיים שלו. אנחנו לא נתערב בשמיים, והוא לא יתערב בארץ. התורה מלמדת אותנו את מחשבתם. הם רצו להביא לכך שהארץ תהיה בשליטה מלאה של בני-אדם. הם הבינו שיש אפשרות כזאת. מכיוון שהקב''ה בנה מערכת שבה הוא כביכול מבקש מאיתנו להמליך אותו, ובתוך כך נמצאת גם האפשרות שלא להמליך, אפשרות למרוד, אז נמרוד.
"אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם"
מכח הבנת אותו הדבר עצמו אברהם אבינו הגיע למסקנה הפוכה בדיוק, ביטל את עצמו ועשה את עצמו למי שכל מציאותו חסד. רק לגמול חסד, רק להשפיע, רק לעשות טוב. להבין ולפרסם עד כמה גדול החסד של בורא עולם שמסר בידינו את כל תכלית העולם: את כבודו, את מלכותו, נתן לנו את זה. אנחנו צריכים לעשות את זה. זה מחייב אותנו. לבטל את עצמנו לגמרי רק כדי להטיב. כפי שבורא עולם כביכול ביטל את כבודו לגמרי רק כדי להטיב לנו. זאת הייתה מידת אברהם שהיה אחד, אברהם שהוא התגלמות מידת החסד. זאת הנק' שעליה העולם עומד "אלה תולדות השמיים והארץ בהבראם" - חז''ל אומרים בהבראם, אותיות באברהם. הוא העמוד שעליו העולם עומד. כך מבין אדם שליבו נאמן, שליבו ישר. ישר-אל, מכאן צמחה אומה שנקראית על שם הישרות.
זכות הדיבור
היום אנו נמצאים עדיין תחת ההשפעה של בני בניו של נמרוד. ההשפעה האמיתית בעולם היא של נמרוד כנגד אברהם. אנחנו בני אברהם. העולם כולו, (ולוואי שאנחנו באמת נקיים מזה), הם בני נמרוד. אין גבול, או מעצור, למה שאפשר להלביש במילים יפות. כל זוועה אפשרית. כל שפלות וכל נגע, כל בושה. אם זה ממש בושה גדולה לדבר על זה, אז צריך פשוט להגיד את זה פעם ועוד פעם ועוד פעם, עד שלבסוף האוזן מתרגלת, ואחרי שהאוזן מתרגלת, זה גם אפילו דבר שנשמע. השאלה היא רק כמה פעמים צריך לומר את זה. זַכות הדיבור נעכרת ע''י זכות הדיבור.
"ויחדלו לבנות העיר"
אבל המגדל הולך ונבנה גם בימינו. אנחנו תחת גלות אדום, מסתובבים בעולם כרות צוואר. אין לנו בית מקדש. התרבות האדומית שולטת ברחוב. הפסגה הגבוהה ביותר היא הצוואר. אין איזה אמת ברורה ואבסולוטית שמחייבת אותנו לנהוג תמיד באופן מסויים. "כל אחד והאמת שלו".
ישראל
עלינו מוטלת המשימה להחזיר את הישרות לעולם. לחבר את הדיבורים, חזרה לשורשם, להפסיק להשתמש בצוואר כדי להצדיק את פעולות הגוף. לחבר את עולם המעשה לראש העולם. להשיל את העור היבש וללבוש בחזרה את כותנות האור.
Comments