מהי אומנות הציור?

לעילוי נשמת מלכה ציונה בת ברכה

ברצוננו לברר ולבאר מה זה אומר להיות אומן "צייר"? ומה זו הפעולה האומנותית שנקראת "לצייר"? אפשר להניח מה אתה הקורא מעלה בדעתך ברגעים אלו, הרי לכאורה זו שאלה שתשובתה פשוטה מאוד. אבל אנחנו רוצים לחקור את הענין דרך עיני התורה וחכמינו ז"ל.

צריך לדעת, שכל מילה שמקורה בלשון הקודש, זאת אומרת שנמצאת כתובה בתורה או בדברי חז"ל, אותה המילה איננה רק מקושרת לאותו ענין אליו מתייחסת, אלא גם טומנת בתוכה את ביאור תוכן אותו ענין[1] אליו היא מציינת.

אז צייר בלשון הקודש זה שם תואר (כמו בלשוננו המדוברת). ויש כמובן גם פעלים לאותו שם תואר, מצייר, לצייר, ציירנו וכו'. אבל שורש התואר/פועל הזה הוא צ.ו.ר, והשורש השרשי יותר זה צ.ר[2]. שורש זה עניינו צורה[3]. ז"א שצייר זה תואר למי שעושה צורות.

אם כן, התואר צייר הוא לכאורה תואר מאוד שטחי, אדם שעושה צורות! האם באמת הדבר כך?

נחזור ללשון המדוברת בימינו (ואולי אח"כ נראה האם זה תואם ללשון הקודש). האם בלשוננו המדוברת אנחנו נקרא צייר למי שמצייר צורת ריבוע עם סרגל על נייר? ואם תאמרו שהיום יש כאלו שקוראים לעצמם ציירים בכך שמציירים ריבוע על נייר, אם כן נפליג בשאלתנו, האם ילד בן חמש שלוקח סרגל עם צורות מוכנות ומצייר צורת ריבוע, האם נקרא לו צייר?

ברור שלא. אם כן מה מיוחד במי שמצייר ציורים ובני אדם נותנים לו את התואר "צייר"?

נספר סיפור, וננסה לקבל תשובה משם. לפני כמה שנים דודתי היקרה מלכה ז"ל צלצלה וסיפרה לי שיש לה תמונה של סבא אמנון, היא שיכפלה אותה ורצתה להביא לי. פעם אחרת שנפגשנו היא הביאה מעטפה חומה גדולה ממנה הוציאה את התמונה (כמובן שבטוב ליבה שיכפלה את התמונה בגודל הכי גדול שאפשר). בתמונה סבא עומד מול ספר תורה וכנראה מברך ברכות התורה לפני או אחרי קריאת התורה. מלכה אמרה לי "זו תמונה מאוד עוצמתית...מלאה ברגש". ובאמת מי ששם לב לעיניו של סבא אמנון נראה שהוא כלל לא מברך, אלא מחזיק בס"ת ומתפלל, מתפלל מעמקי ליבו. אולי על צאצאיו...

אח"כ ראיתי שגם דודה מלכה ציירה את התמונה הזו, וניסתה להעביר את התחושה החזקה שמקבלים מסבא אמנון.

מה גורם לצייר לרצות לצייר? האם זה סתם רצון לעשות צורה על דף? לעשות ריבוע על דף לבן? ברור שלא. אלא יש לצייר איזה תחושה פנימית שממלאה אותו והוא רוצה לבטא אותה על הנייר. וככל שהוא יותר כשרוני כך הוא יוכל יותר לבטא את תחושותיו בציור.

אם כן אולי אפשר להסביר שאומנות הציור זה לא לעשות צורות על דף בלבד, אלא זה עשיית צורות שטומנות בתוכן איזה מחשבה, רגש או רצון וכו' שנמצא בצייר.

אבל קוראים לו צייר, ע"ש שצר צורה! אם כן איפה התוכן הזה שממלא את הצורה נכנס בהגדרה של צייר? אלא שהצורה שמצייר, שהיא מלשון צורה, חוזק, עשיית גבול[4], עניינה כביכול לייצר גבול לאותה תחושה פנימית, וזה נעשה על ידי כך שהוא מבטא את הרגש בצורות על הדף. ואז כביכול גם הרגש הזה, הרצון, המחשבה, שאין להם צורה, מקבלים כעת צורה בציור שצייר. אם כן מתבאר שהצייר עושה כעין צורה בתוך צורה, צורה רוחנית בתוך צורה גשמית, שהגשמית גובלת ומבטאת את הרוחנית.

מי היה הצייר הראשון בעולם?

כידוע שחנה הנביאה היתה עקרה, והיא נדרה נדר עם הבטחה לקב"ה, אלא שהתנתה את קיום ההבטחה בתנאי שיתן לה בן זכר. והקב"ה שמע את בקשתה. מיד לאחר שסיימה תקופה של שנתיים הנקה לבן הצעיר[5], היא העלתה אותו לבית השם (בזמנם עדיין לא הוקם בית המקדש) להודות ולשבח לקב"ה על המתנה שקיבלה. וכידוע שיש לנו את המילים שאמרה באותו מעמד, ואחד השבחים שהיא שיבחה לקב"ה זה שאמרה "אין צור כאלוקינו". חז"ל מסבירים שצור זה מלשון צורה[6], ז"א שכוונתה היתה לומר אין צייר  כאלוקינו.

אבל חז"ל כהרגלם לא מניחים שום דבר ללא ביאור עד תום, והם שואלים, מה מיוחד בציור של הקב"ה שאותו שיבחה חנה? מה הוא שונה מציור של בשר ודם? ומבארים שצורתו של הקב"ה היא מיוחדת שצר צורה בתוך צורה, זאת אומרת שעושה גוף, לדוגמא של אדם, וזה ציור, צורה אחת. אך בתוך אותה צורה הוא צר צורה נוספת, והם איבריו הפנימיים. אבל עד כאן זה לכאורה גם שייך גם בבני אדם, ודאי שבני אדם יכולים לעשות זאת בחומרים שונים כגון פלסטיק וכד', אלא שכבר הגיעו היום ליכולת של גידול רקמות חיות בתנאי מעבדה, א"כ המרחק מיכולת לגדל צורת אדם עם איברים פנימיים הוא לא כ"כ גדול. אז מה מיוחד בצורתו של הקב"ה?

אומרים חז"ל, שלבד מה שהקב"ה צר צורה בתוך צורה, הוא גם מטיל בצורה הזו נשמה, מטיל בה חיים.

רציתי לברר את הענין מעיני הרפואה. צלצלתי לחבר שהוא רופא בכיר בתחום הנוירולוגיה בבית חולים חשוב בארץ. שאלתי אותו, איך מגדירה הרפואה מה זה חיים? הוא ענה "פשוט, זה פעילות מינימלית מסוימת בגזע המוח". שאלתי מהו מקור הכוח הראשוני, האנרגיה, החשמל, שמניע את כל מערכות הגוף, וגם את גזע המוח. לזה כבר לא היתה תשובה. ז"א שהרפואה הכי מתקדמת איננה יודעת לזהות מה זה החיים עצמם, הכוח שנטוע באדם ומקיים אותו, אלא רק מתייחסת לפועל היוצא של זה באיברי הגוף. כי החיים האלו זו הנשמה שנתת בי, אותה נשמה שהקב"ה נטע בתוך צורת האדם. ובאמת לעולם הרפואה לא תגלה את אותו מקור חיים, כיון שכלי המחקר שלה אינם מתעסקים כלל במקום שבו נמצאת הנשמה[7].

לענ"ד בזה דומה צייר אדם לבורא עולם שמצייר את האדם ואת כל העולם. כמו שהקב"ה מצייר צורה גשמית והוא נוטע בה מהות פנימית, שהיא רצונו, זוהי הנשמה והחיים שבאדם. כך גם אדם שמצייר צורות הוא נוטע במידה מסוימת בציורו את רצונו הפנימי.

יש מצוה מהתורה ללכת בדרכי השם, שנ' "והלכת בדרכיו" מה הוא מתנהג במידת הרחמים אף אתה תתנהג במידת הרחמים, מה הוא נותנת מתנות חינם אף אתה וכו'. וטעם המצוה, שכאשר האדם הולך בדרכי השם הוא נדבק בבוראו, בצלם אלוקים שנטע בתוכו. ונראה לי שגם דודה מלכה, בציור שלה, התחברה לדרכו והנהגתו של בורא עולם, לצלם אלוקים שבה.

מי שיתבונן מעט ידע שהדברים אמורים לא רק למי שמצייר, אלא לכל אומנות שהיא, כתיבה, ניגון וכו'. ובאמת זה שייך לכל עשיית האדם בעולם הזה, שפועל בגשמיות ונוטע בה רוחניות.

יה"ר שכולנו נתחזק בלימוד התורה, קיום המצוות ודבקות בבורא עולם. ובכך נגלה את הצלם אלוקים שבתוכנו, נגלה את תכליתנו, ונטביע את חותמו הפנימי של בורא עולם בכל המציאות הגשמית. שזה הוא הציור השלם.

יה"ר שהדברים יעלו לרצון, ויהיו להכרת הטוב לדודה מלכה ציונה ז"ל על הטוב שגמלה עימי, ולעילוי נשמתה. ת.נ.צ.ב.ה

[1] ובאמת הדבר נפלא עוד יותר, שהמילים שנמצאות בתנ"ך הן הן המילים איתן ברא הקב"ה את העולם, א"כ המילה היא בעצם המציאות הרוחנית של אותה בריאה.

[2] כידוע בראשונים שלהרבה שורשים שהם ג' אותיות יש שורש שורשי יותר והוא ב' אותיות.

[3] באמת פירושו גם חוזק, וכ"ג מביאים חלק ממפרשי המילים. אבל באמת שניהם נכונים, כי צור עניינו תוקף מידת הגבורה, שהיא החוזק, והיא הנותנת גבול, וזה הצורה וציור.

[4] זה ביאור נוסף בשורש צור, לשון חוזק. ועניינו זהה לצורה, ששניהם מדברים על ענין ההגבלה. ושורשם בגבורה.

[5] שכידוע שזה הזמן הראוי לפי רבותינו להנקת הבנים.

[6] כך המשמעות במאמר חז"ל שיובא לקמן. וכך מבאר המהר"י קרא על הפסוק בשמואל לקמן.

[7] וגילויה שמור בעוה"ז רק לצדיקים לומדי התורה.