סיפור של עונג שבת

רוצה להכיר מהו עונג שבת מקרוב? קרא את הסיפור המרגש הבא...

ילדה קטנה כבת תשע מתקדמת בצעדים בטוחים כשהיא מחזיקה דף בידה ואומרת “כן אבא” וכבר נעמדת לידו. כל המסובים בשולחן הפנו את תשומת הלב לילדה הקטנה, היא נראתה כאומן העומד על במה מוקפת מעריצים, כולה ממש זורחת מהתרגשות, נראה היה שהמילה הראשונה יוצאת בקושי אך פתאום היא מתעשתת ומדברת ברצף ברור ומסודר. “אברהם אבינו היה מצוין במידת החסד שלו, כל כך הרבה ניתן ללמוד ממנו”.

בס"ד

אברהם אבינו היה מצוין במידת החסד שלו, כל כך הרבה ניתן ללמוד ממנו. כשבאו שלושה אנשים זרים הוא מיד רץ אליהם להזמין אותם אליו והוא כבר היה בן מאה שנה. אומר מעט ועושה הרבה, מיד מציע מים לרחוץ רגלים ולנוח בצל, מכין להם סעודה מפוארת. הכול נתן להם בשפע ובכמויות נדיבות, אבל על המים שהביא להם כדי לרחוץ רגליהם כתוב: “יוקח נא מעט מים”, ובאמת זה משונה קצת, מים זה דבר זול למה...

“שבת שלום”, אמר לי אחד המתפללים כשחיוך לבבי פרוש על פניו. “שבת שלום ומבורך” השבתי לו. אכן, ממה שהספקתי לקלוט מסביבי, כך כולם מברכים זה את זה בסיום התפילה [באופן שיגרתי] ובזה חשבתי שהסתיים הדו שיח בינינו, פניתי לכיוון היציאה החוצה, ולהפתעתי הוא המשיך! “אתה חדש פה?” “כן” עניתי בקצרה... “ברוך הבא!! אם כן, תסלח לי על השאלה אבל, יש לך איפה לאכול?” שאל בחיוך.

באותו רגע, קצת התבלבלתי – למה הוא מתכוון? שאלתי את עצמי. עוד לפני שהספקתי לעמוד על טיב השאלה עניתי.. “כן, אני משכיר דירה עם חברים” לא בטוח בכלל שזו תשובה למה ששאל..

לפני שנה יצאתי מהארץ לטייל במזרח, לוס אנג’לס הייתה תחנה אחרונה בדרך חזור, כי זה לא נעים לחזור לארץ אחרי טיול בלי שקל... שם, בלוס אנג’לס התחלתי לנסות להבין את הקשר שלי ליהדות, בשלב מסוים החלטתי לשמור שבת, וכבר בפעם הראשונה שהלכתי לבית הכנסת...

“תראה, בשבת לא מתאים לאכול לבד, תבוא אלינו, אשתי בשלנית טובה, אני מבטיח לך שלא תתחרט”.

לא יכולתי להסתיר את ההתרגשות שאחזה אותי, החיוך פשוט נפרש על פני ולא יכולתי לעצור בעדו. לא ציפיתי להזמנה כזו פתוחה מאדם שאינני מכיר... איך הוא עשה את זה? האם בפעם הראשונה שהוא רואה אדם זר בבית הכנסת, הוא פשוט חושב לעצמו ‘אולי אין לו משפחה פה’ ,’זה לא נעים לאכול לבד’ ומיד מזדרז להציע את עצמו? .... אולי!

היו לי כמה סיבות טובות לסרב, מבחינתי סעודת שבת התחילה ונגמרה בבורקס. בנוסף, חששתי מאי נעימות שתגרם לי אם אצטרף למשפחה שאינני מכיר... “תודה, אבל אני מסתדר”, על פניו לא ניכר רושם מהתשובה שעניתי לו, “אני מבין, תראה... אם כך, אז אני ממש מבקש ממך, בוא אלינו ותכבד אותנו בנוכחות שלך, שבת זה יום מיוחד, אנחנו שרים שירים, אוכלים ארוחה חגיגית ונשמח מאוד לארח אותך, תעשה את זה בשבילנו, השבת נראית אחרת כשבאים אורחים”. האמת שהוא הצליח לשכנע אותי, קודם כל, כי הוא עושה רושם של אדם מיוחד, גדוש ברצון טוב וממש רוצה לתת מעצמו, ושנית, לא יזיק לשנות אוירה.

הגענו לביתו, בנקישות קלות על הדלת הוא כמכריז הגעתי, פותח את הדלת ומיד פותח בברכת “שבת שלום, יש לנו אורח חשוב היום”. בני המשפחה באו לקראתנו וכולם נראו ממש מתרגשים מהאורח החדש, האווירה בהחלט הייתה נעימה וכבר בשלב ההכרות הרגשתי נינוח.

לפנינו עמד שולחן גדול ערוך בטוב טעם, מפה לבנה וכלים נאים, הבית היה כולו מואר ונרות השבת שהודלקו בסמוך תרמו לאווירה החמימה. זמן מה לאחר שישבנו לאכול התעשתי לרגע, פתאום תפסתי שאני בעצם יושב עם משפחה חרדית ומרגיש כאילו נולדתי פה. כבר אחרי חצי שעה נראה היה לי שאני מכיר את כל המשפחה. קצת היה לי קשה להבין איך אבי המשפחה מרגיש נוח להכניס אדם זר לביתו, לסעודה, דבר כזה לא הכרתי עדיין.

יצחק המשיך כל הערב להפתיע, את רוב הזמן הוא השקיע בשיחות איתי, מפנה אלי את כל תשומת הלב, אף על פי כן בכל פעם שטעם מאיזה סוג מאכל חדש שהוגש על שולחן מיד שיבח את אשתו והודה לה על שטרחה כל כך, בנוסף גם לא פספס שיחות קצרות ומתעניינות עם ילדיו, ובתוך כל זה לא נשמעה ממנו מילת ביקורת או הערה, כל דבריו אמר בחיבה ובחמימות.

בשלב מסוים הוא רמז לאחד מבניו (כנראה ע”י סימן מוסכם כל שהוא) ומיד פצחו כולם בזמירות נעימות בקול ערב ובהרמוניה נפלאה, אפשר היה ממש להרגיש בלב עונג שבת אמיתי, הרגשתי ממש פיזית את השמחה ששרתה שם. הזמירות הסתיימו, יצחק קורא לביתו הקטנה, “שרל’ה את רוצה לספר לנו משהו על פרשת שבוע?”, ילדה קטנה כבת תשע מתקדמת בצעדים בטוחים כשהיא מחזיקה דף בידה ואומרת “כן אבא” וכבר נעמדת לידו. כל המסובים בשולחן הפנו את תשומת הלב לילדה הקטנה, היא נראתה כאומן העומד על במה מוקפת מעריצים, כולה ממש זורחת מהתרגשות, נראה היה שהמילה הראשונה יוצאת בקושי אך פתאום היא מתעשתת ומדברת ברצף ברור ומסודר. “אברהם אבינו היה מצוין במידת החסד שלו, כל כך הרבה ניתן ללמוד ממנו. כשבאו שלושה אנשים זרים הוא מיד רץ אליהם להזמין אותם אליו והוא כבר היה בן מאה שנה. אומר מעט ועושה הרבה, מיד מציע מים לרחוץ רגלים ולנוח בצל, מכין להם סעודה מפוארת. הכול נתן להם בשפע ובכמויות נדיבות, אבל על המים שהביא להם כדי לרחוץ רגליהם כתוב: “יוקח נא מעט מים”, ובאמת זה משונה קצת, מים זה דבר זול למה הציע להם מעט? התשובה היא שגם כאן לומדים מעלה בחסד אמיתי, את כל הסעודה אברהם, שרה וישמעאל הכינו, אבל את המים כבר לא יכל אברהם להביא מפני שידיו היו מלאות, ולכן שלח אחד מעבדיו שיביא מים, והציע רק ‘מעט מים’ שהם הדבר הצריך לרחוץ איתו את הרגלים מפני שלא רצה לעשות חסד על חשבון אחרים, אפילו עבדיו. המורה בכיתה ביקשה מכל אחת שתחשוב על מעשה חסד שהיא מוכנה לעשות בלי עזרה של אחרים, ואני חשבתי לכתוב לחברה שלי מכתב עם כמה מעלות שאני חושבת שיש בה”. שרל’ה סיימה ומיד יצחק מחליף מבט קצר עם אשתו, כשהבעת התרשמות על פניו הוא פונה אל שרל’ה הקטנה והמרוגשת “אני ממש גאה בך, את פשוט מעוררת התפעלות, איזו חשיבה נפלאה יש לך על אחרים ואיך שאת תמיד קולעת לדברים הכי חשובים שהרי לציין מעלות של אדם אחר בפניו זה נותן לו הרגשה טובה יותר מהרבה מתנות”. שרל’ה מלאת סיפוק, ניגשת לאביה ומחבקת אותו, בדרכה חזרה למקומה כל אחד מבני הבית מרעיף עליה חום ואהבה...

בשבת בבוקר אחרי התפילה ניגש אלי אחד המתפללים וכשחיוך פרוס על פניו הוא אומר “שבת שלום, ברוך הבא”, כשהבנתי שהוא לא מסתפק בברכת שבת שלום, כבר היה לי ברור מה תהיה התשובה להזמנה זו...