הקשר בין נס לניסיון

ניסיונות, למה הקב"ה מנסה אותנו בניסיונות? ומה הקשר בין נס לניסיון?

הרימו נס - לאלו שרוצים...

"והאלוקים ניסה את אברהם" (בראשית כ"ב,א'). בפסוק זה מסביר הרמב"ן את משמעות הניסיון: מאחר ולאדם ניתנה רשות מוחלטת (הבחירה) בידו אם לעשות או לא לעשות בכל עניין שחפץ, נמצא שהניסיון הוא מצד המנוסה (האדם) ולא מצד המנסה (הקב"ה), להבדיל למשל: ממעסיק הבוחן את העובד אצלו, אם ינהג לשביעות רצונו, ואם לא – מסלקו, הקב"ה מחפש להיטיב עם ההולכים בדרכיו ע"י הניסיון, שבאמצעותו האדם מוציא את כוחותיו מן הכח אל הפועל. על כך גם יקבל שכר על מעשה טוב ולא רק מחשבה טובה שמסתתרת בלב טוב.

אמנם, את הרשעים שאינם הולכים בדרכיו אין הקב"ה מנסה ע"י ניסיונות מאחר ויודע כי לא יעמדו בניסיונות, כדברי דוד המלך ע"ה: "ה' צדיק יבחן ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו" (תהילים י"א,ה'). לכן נראה לפעמים כי צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. נמצא שמטרת הניסיון היא: לרומם את המנוסה מדרגתו הנוכחית, וזאת לומדים גם מהמילה עצמה - 'ניסיון' מלשון נס.. דגל, את הדגל מרימים אל על.

אם כן, לכאורה ניתן להבין שכאשר הקב"ה עושה נס לאדם, צריך בהכרח לומר שנס זה ירומם אותו, אמנם הבנה זו סותרת את שאמרנו לעיל – שדווקא מתוך החושך שבניסיון וההתגברות על הקושי מתעלה האדם המנוסה ממצבו הנתון לדרגה גבוהה יותר. אם כך כיצד נס שאין בו מן הניסיון, והכל בו גלוי ברור וידוע שהיתה כאן יד ה', איך ירומם נס כזה את האדם? הלא לנס אין שום צד של ספק ולכאורה לא מותיר בחירה לכאן או לכאן.

נתבונן בניסי החנוכה וניישב את הדברים: שואלת הגמרא (מסכת שבת כ"א:) מאי חנוכה? כלומר: על איזה נס נקבעה? (רש"י). ומתרצת הגמרא: על שום נס פך השמן שהספיק לשמונה ימים. וצריך להבין את עומק תשובת הגמרא, שהרי היו אז ניסים גדולים מנס פח השמן, כגון; המלחמות בהם ניצחו מעטים מול רבים, נמסרו גיבורים ביד חלשים (בית חשמונאי שמנו סה"כ שנים עשר נפשות תלמדי חכמים בעוד היוונים היו אלפים ורבבות אנשי צבא חמושים ומשוריינים כהוגן) ... אם כן למה נבחר דווקא נס פך השמן ועליו קבעו את החנוכה?

רצונו של הקב"ה להיטיב עם כל ברואיו עד כמה שכל אחד מכיר בו, ומאחר ויודע כי הרחוקים ממנו לא יעמדו בניסיון, עושה הקב"ה נס כדי שיכירו בו ויתקרבו אליו, אז יוכל להשפיע משפע טובו עליהם. אך ישנם כאלה שאפילו נס גלוי (ניצחון מעטים על רבים וחלשים על חזקים) יפרשו כניצחון טבעי, ינמקו ויסבירו היטב כיצד היו כל אלו טכסיסי מלחמה בלבד או איך שהמזל שיחק לידם או שלפי הסטטיסטיקות מסתבר שיקרה כדבר ..אם רוצים באמת אפשר להכניס את הכל למסגרת החוקיות הטבעית.

אמנם, גם לכאלה רוצה הקב"ה להיטיב, לכן עשה את נס פך השמן שבו צריך להתאמץ ממש כדי לתרץ שאין זהו נס ורק מקרה בדרך הטבע. ומאחר ותכלית הבריאה היא גילוי יחודו יתברך - שאין עוד מלבדו והכל חי וקיים אך ורק מרצונו, כך ע"י נס זה יראו גם הרחוקים מה' כי יש מנהיג לטבע, ולכן נקבע נס חנוכה על שם נס פך השמן.

לצערנו, יש אלו שגם נס גלוי כנס פך השמן (הכוונה לניסים מעין נס פח השמן - גלויים וברורים הנעשים לאדם בימינו בכל מיני אופנים) אינם מצליחים לשנות את כיוון החשיבה ולפקוח עיניהם ולראות שיש מי שמנהל את העולם ואין העולם הפקר. כגון; תאונות דרכים מחרידות שלדעת כולם היה כאן נס לאותו אדם הניצל.

אומר המדרש (רבה פרשה ח' אות ח') : כך ענה הקב"ה למשה כאשר כתב את התורה והגיע לפסוק "נעשה אדם כצלמנו כדמותנו" (בראשית א',כ"ו), אמר משה לקב"ה: מדוע אתה נותן פתחון פה למינים? זאת אומרת, למה בלשון רבים, הרי יכולים אנשים לטעות ויאמרו שיש יותר מאלוקים אחד. ענה לו הקב"ה: כתוב ! והרוצה לטעות יטעה. אומר רבנו ירוחם על מדרש זה: לא השיב הקב"ה למשה: לא נורא אם יטעו, אלא השיב לו - שהאדם הרוצה לטעות יטעה אפילו אם יכתוב בתורה "אעשה" בלשון יחיד ולא "נעשה". ועומק הדברים הוא כך: אין אדם טועה אלא אם הוא חפץ לטעות, וכן כתוב: "והאלוקים עשה את האדם ישר והמה חיפשו חשבונות רבים" (קהלת ז',כ"ט). בבסיסו של האדם הניח הקב"ה ישרות כזו שתוביל ממילא אל האמת אם רק יבקש וירצה בה. ואמנם בפסוק אחרי "נעשה אדם כצלמנו כדמותנו" כתוב: "ויברא אלוקים את האדם" כך שגם מי שלא הבין, הסתפק או טעה בתחילה, אם אינו רוצה להמשיך ולטעות אז תתברר לו האמת בפסוק שאחרי (בדומה לאדם העוצר ומתבונן מעט, נושא עיניו למרום לשאול מי ברא כל אלה?), אך הרוצה לטעות יטעה למרות הפסוק הבא מיד אחריו ולא ישנה דעתו אפילו נוכח נס גלוי כנס פך השמן.

יהי רצון שנזכה להיות מהרוצים לדעת את ה' ונזכה לדעת כי יש מנהיג לבירה.