סדנא קצרה לפיתוח האהבה
איך אוהבים את בורא עולם? ואיך אוהבים בכלל? האם אפשר לכפות אהבה? סדנא קצרה לפיתוח האהבה
יד מונפת אל על אחוזת התרגשות, מנסה להגיע, לקטוף... סוף סוף היום לאחר זמן כה רב. לאחר השקעה כה מרובה לאחר עבודה כה קשה, היום נראה על העץ הפרי הראשון – "הבכור".
מצוות ביכורים - התורה אומרת "ולקחת מראשית כל פרי האדמה וכו' ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר ציווה ה' אלוקיך לשכן שמו שם" (דברים כו' ב'). לאחר כיבוש ארץ ישראל ובנין בית המקדש ישנו חיוב על כל אדם שגר בארץ ויש לו שדה אותו טיפח: חרש ועדר, השקה וגזם, התנוסס לו עץ הנץ ולבלב והוציא פרי ראשון לא לתלוש ולאכול אלא לסמן אותו ולתת אותו לה'. (להעלות לרגל לבית המקדש ולתת אותו לכהן לאכול).
ישנם עוד מצוות מסוג זה: מצוות פדיון הבן, וכן מצוות בכור בהמה גם באלו אנו מצווים לתת את הבכור, לתת את הראשית שלנו ולהקדיש אותו לה'.
איך יכולה התורה לצוות על דברים שלכאורה כל כך קשים לביצוע ונראים אף בלתי הגיוניים, לנתק מעצמי דבר שכל כך קשור אלי, את התמצית שלי ממש?
כל יהודי קורא פעמיים בכל יום קראת שמע ואומר "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך" כוונת התורה היא שאתה חייב לאהוב את ה' יותר מאת עצמך. וכי אפשר לפקוד על אדם לאהוב? אם אני אוהב אני אוהב! ואם אני לא אוהב אז מה בכלל קשור לצוות אותי בעניין רגשי ואינדיבידואלי שכזה? וכי ניתן לכפות אותי לאהוב?
"הנתינה תעורר האהבה"- אתה רוצה לאהוב? תתחיל לתת, תשקיע, תחשוב תפנה לכך מזמנך, אז הנתינה תוליד את האהבה. זה בכלל לא עניין של רגש זה עניין של כמה אנרגיה אתה משקיע בשני, כמה שתתן מעצמך תאהב יותר וכמה שהמתנה יותר איכותית ומהותית לך כך תגדל האהבה.
כשאדם נותן דבר שהשקיע בו כל כך הרבה רגש ונשמה, עמל וטיפוח: פרי בטנו פרי בהמתו, פרי אדמתו את הבכורות שבהם הוא נותן לה', הוא כאילו מקריב את עצמו וע"י כך מתקרב ומגביר אהבתו לבורא עולם.
כך גם ניתן להבין כיצד התורה מצווה לאהוב את ה' כי אם תכיר טובה על כל מה שיש לך, תתן מעצמך, תשקיע, תלמד את התורה, דרכה תילמד איך באה לידי ביטוי אהבת הבורא את ברואיו תתחיל לאהוב את ה' ואת כל הבריאה כולה.
"בהטיב אליו ה' ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות וזכה להביאם. ראוי לו לעורר ליבו בדיברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון עולם". (ספר החינוך)
