האחדות המופלאה של עם ישראל
מי הראשון שהגדיר אותנו בשם "עם ישראל"? מאמר על האחדות המופלאה של עם ישראל.
“אל-וה זה אחד הוא, ואינו לא שנים ולא יתר על שנים אלא אחד שאין כיחודו אחד מן האחדים הנמצאים בעולם... שנאמר ה’ אלקינו ה’ אחד” (לשון הרמב”ם בספר המדע).
וכמו שה’ יתברך אחד שאין כיחודו, כך עמו הנבחר, עם ישראל, אחד שאין כיחודו כמו שנאמר “מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ”...
כשעומדים בגובה העיניים רואים בכל אחד פנים שונות.
בגובה העיניים, אני ואתה נראים כל כך שונים...
אני עם כובע וחליפה שחורים, גם באמצע אוגוסט, משקפיים לא הכי אופנתיות, וזקן שמכסה את הפנים, ומבט רחוק כזה שאתה לא ממש מצפה לפגוש... ואתה עם סריג בז’, ג’ינס כחול כהה, שיער בכל מני כיוונים, ותיק גב שאין לי מושג מה יש בו.
כל כך שונים...
נראה, שאפילו אוטובוס ריק, לא יכול להכיל את שנינו יחד.
אולי יש רק שתי מילים, שאני ואתה יכולים להסכים עליהן... המילים “עם ישראל”.
ואולי אלו שתי המילים היחידות בעולם המסוגלות להכיל מרחב כל כך גדול...
אתה יודע אחי,
מי היה הראשון שהגדיר אותנו כ”עם”? הראשון שקרא לנו “עם ישראל”?
זה לא היה הרצל לפני מאה שנה... ואפילו לא דוד המלך לפני כאלפיים תשע מאות שנה, וגם לא משה רבינו לפניו...
אז מי...
אולי זה מפתיע, אך הראשון שהגדיר אותי ואותך כעם היה פרעה מלך מצרים, לפני כשלושת אלפים וארבע מאות שנה: “וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף: וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ:”. המילים האלו הם הפעם הראשונה בהיסטוריה שלנו שנקראנו “עם ישראל”.
זה מדהים - הראשון שמגדיר אותנו כ”עם ישראל” הוא דווקא השונא הגדול ביותר שלנו! ומתי? ברגע שבא למצוא עצה איך לחסל אותנו: “וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה... וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם... וַיַּעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָרֶךְ וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם... וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת... בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם... אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ”.
ואל תחשוב, שבמקרה זה כך. בא וראה...
הנה, בלעם הרשע, בא להילחם ולהשמיד אותנו לפני כניסתנו לארץ ישראל אחרי ארבעים שנה במדבר. אולי אישיותו לא כל כך מוכרת לך, אבל הדברים שאמר, כשראה אותנו במדבר, אולי כן נשמעים מוכרים: “כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”.
המילים האלו: “הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”, מעולם היו ההגדרה של עם ישראל. הרי שלושת אלפים שנה אחרי שאמר בלעם את המילים האלו, כותב הפילוסוף והמתמטיקאי הצרפתי בלז פסקל “מוצא אני בקרן זוית של העולם, עם מיוחד, נבדל מכל שאר גויי הארץ, העתיק בכולם. עם שקורותיו קודמות במאות שנים רבות לקורות העתיקות ביותר שישנן... עובדת קיומו של עם זה מתמיהה אותי, ונראה לי שכדאי וראוי לתת את הדעת עליה.”
אלפי שנים עוברות, אימפריות עולות ושוקעות, רק עם ישראל נשאר “...עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב”.
ושוב העניין המדהים הזה, היינו מצפים שאחד מגדולי ישראל ייתן את ההגדרה הנצחית הזו, אך לא, זה דווקא בלעם הרשע שונא ישראל. ומתי? כשבא להשמיד אותנו.
ואם לא די בזה אחי אז בא ונמשיך במסע,
עד לממלכת פרס, שמשלה בעולם כולו.
מאה עשרים ושבע מדינות היו תחת שלטונה האדיר.
אז, היינו מפוזרים בגלות, אחרי חורבן בית המקדש, עם קטן ורצוץ, מפוזר על פני מאה עשרים ושבע מדינות!
מילים כמו “אחדות” ו”זהות לאומית” היו נחשבות כגסות. מי מסוגל בתוך פירוד וגלות כזו לחלום בכלל על מילים כאלו, על הגדרה של “עם”?!... אנחנו עצמנו כבר כמעט ונתייאשנו מלהאמין...
ודווקא אז, קם המפורסם שבשונאינו, המן הרשע. צורר היהודים. ואת מה שאנחנו כבר כמעט שכחנו - הוא דואג להזכיר לנו... “וַיֹּאמֶר הָמָן לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ וְדָתֵיהֶם שֹׁנוֹת מִכָּל עָם וְאֶת דָּתֵי הַמֶּלֶךְ אֵינָם עֹשִׂים וְלַמֶּלֶךְ אֵין שׁוֶֹה לְהַנִּיחָם”.
“ישנו עם אחד” הוא אומר עלינו... אפילו כשאנחנו עלובים ומנופצים לעשרות רסיסים, רחוקים ושונים זה מזה, לא מעיזים לחשוב בכלל על אחדות...
אבל הוא רואה,
“ישנו עם אחד” המילים מהדהדות מגרונו האפל. והוא קם להשמידנו...
“יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד... אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יִכָּתֵב לְאַבְּדָם... וַיָּסַר הַמֶּלֶךְ אֶת טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתְּנָהּ לְהָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי צֹרֵר הַיְּהוּדִים... וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ... וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה הָמָן... לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד”.
הפתרון הסופי אושר.
יש משהו שהם רואים בנו תמיד,
שלנו, לפעמים קצת קשה לראות...
אחי, זה לא הסוף...
אם מה שראינו עד עכשיו נראה כסיפורי אגדות, אולי קצת רחוק ולא ממש מציאותי,
אז בא ונראה קרוב,
רק לפני כמה עשרות שנים.
זוכר מה למדנו על השואה, כשהמפלצות האלו באו לאסוף אותנו לתוך הקרונות בדרך לתנורים... למדנו, שהראשונים שהם הזדרזו לתפוס היו אלו שישבו בבתי קפה, שכבר מזמן השליכו כל סממן יהודי מעליהם, בין במלבושם בין בדעותיהם, מאלו הכי פחדו אותם מפלצות. הם היו מסתובבים בכל מקום עם רשימות של “משרד הפנים” שלהם, בודקים וחוקרים מי ההורים שלו, או הסבים והסבתות שלו יהודים - ומושכים אותו מתוך הפאב, בלי לתת לו לסיים את כוס הבירה והסיגריה הדקה. וככה, עם הג’ינס והסריג האופנתי השליכו אותו לקרון החשוך. שם היו דחוקים לצדו הד”ר לכימיה באקדמיה ורב הקהילה...
כולם יחד בכיוון אחד.
אתה רואה,
זה לא סתם...
גם כשהיינו רחוקים זה מזה, אתה בג’ינס ואני בחליפה השחורה - הרשימות של הנאצים הגדירו את כולנו תחת שם אחד - “עם ישראל”, “יהודים”.
אפילו דאגו לשים לנו מגן דוד על הבגד, כדי שלא נשכח...
הגויים, מגדירים אותנו הכי טוב כעם...
פה למטה, באוטובוסים, בטלוויזיה, בתור למכולת ולקופ”ח, קצת קשה לנו לראות...
לפעמים רק בתוך קרון חשוך אנחנו נזכרים שאנחנו עם אחד.
אתה בטח בעניינים, ברגע זה ממש, יש סביבנו מיליוני עיניים קטנות ואדומות - איסלם, ג’יהד, סוריה, אירן ועוד...
הם רק מצפים ומשתוקקים לַרגע.
אבל למה! חכו רגע! עצרו! הרי יש הרבה מפלגות שרוצות שלום אתכם!
זה לא זה אחי,
תביט להם בעיניים האדומות האלו,
תשמע מה הם צועקים:
“איטבח אִל יַהוּד!”...
לא “חילונים” לא “חרדים” -
יהודים.
בינינו, בכנות, זה ממש לא משנה להם אם זה אני עם החליפה או אתה עם הג’ינס...
יש דבר אחד שהם רוצים לראות...
הגויים, מגדירים אותנו הכי טוב כעם...
“בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו” - כל שנה אנחנו אומרים את זה.
האמת שזה טירוף.
אבל זו המציאות.
ואם לא בשטח, אז בחדרי חדרים.
יש מקום,
למעלה מגובה העיניים (שלנו),
ממנו “אני” ו”אתה” זה לא “אני ואתה”, זה “הם”.
למיליוני העיניים שסביבנו, שנינו, זה “הם”.
עיניים שרוצות לראות דם, את הדם שלנו, שפוך.
ואנחנו כל כך מעטים...
מאותו מקום, אין שום מרחק בינינו.
כל הבדל-שהוא, נמחק.
זה רק פה למטה, כשאנחנו עוברים אחד ליד השני ברחוב, שקצת קשה לנו לראות.
אולי נלמד מהם קצת - איך לראות למעלה מגובה העיניים.
אני שואל אותך מכל הלב,
במצב הזה, שאני ואתה נמצאים בו יחד,
האם אין טרוף יותר גדול מלקום ולעורר מחלוקות בינינו?!
אפילו יהיו הסיבות הכי הגיוניות בעולם!
כמה עלוב ומטורף יחשב אדם יהודי שבעת הזאת פועל לעורר הסתה ושנאה בינינו?!
במקום להשתמש בכוחותיו לרדוף ולעורר אחר השלום שלנו.
כמה רחוק הוא מעם ישראל.
כמה רחוק הוא מהאמת.
רחוק מעצמו.
אחי,
אם גיבורים אנחנו ולמלחמה יצאנו,
בא נצא למלחמה על השלום!
השלום שלנו...
לפעמים אני עוצם את העיניים,
רואה בדמיוני את דמותו של משה רבינו.
את הלב הגדול, החם והרחב ביותר בעולם.
רואה אותו יוצא מארמון המלוכה של פרעה, בו גדל, יוצא אל השטח, אל מציאות שחורה ואפילה של עם עבדים מושפל. עם שסובל את הסבל הגדול ביותר שסבל עם מעולם.
מפורקים, שבורים ועייפים אף מלבכות.
הוא בוכה איתם.
אני רואה.
כואב את פצעיהם. מעמיס על ליבו את סבלם הנורא.
ואוסף אותם בשתי ידיו,
אוסף אותם אל ליבו החם,
מאחה באהבתו הגדולה, את כל השברים.
בנשיקתו החמה מדליק מחדש את הניצוץ בנפשם.
ובמבטו, משיב להם את ביטחונם בעצמם,
את אמונתם.
ברוחו הגדולה, סובל כל אחד ואחד מהם, כפי מה שהוא.
וכך, מעמידם על רגליהם - כעם אחד בלב אחד, לקראת הגאולה.
כאלו אנשים, הם הגיבורים שלנו.
אלו שליבם מלא אהבת ישראל,
לכל אחד ואחד באשר הוא,
כי הם רואים, הגיבורים האלו, את מה שמאחורי כל המלבושים, כל הגוונים וכל הדעות...
את האחדות האחת, הנפלאה והמופלאה, שאין כמוה בשום עם בעולם,
האחדות של ישראל.
