אָדוֺם כנגד אָדוֺם (פרשת שבוע - חקת)

משחק צבעים או תיקון העולם?

"זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה" וכו' (פרשת חקת).

מעיקרי מצוות 'פרה אדומה', לשרוף אותה בהר המשחה, כנגד בית המקדש שבהר המוריה. ומעפר שריפתה לתת על מים חיים (מי מעיין), בתוך כלי. וממים אלו להזות (להשליך) על ידי אזוב, על בני אדם וכלים הטמאים בטומאת מת החמורה, לטהרם.

ולמה פרה אדומה?! הרי אין טבע פרות להיות 'אדומות' אלא שחור-לבן...

על כך הביא רש"י מדרש אגדה מיסודו של ר' משה הדרשן: "...תבוא פרה ותכפר על העגל". תבוא האם ותכפר על מעשי בנה. כלומר, פרה אדומה באה לכפרה על חטא העגל.

ועדיין - למה אדומה? ממשיך המדרש אגדה לבאר: "אדומה על שם 'אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע'[1] שהחטא קרוי אדום".

מבואר במדרש שלוקחים פרה אדומה כנגד החטא הקרוי אדום. או בקיצור: 'אדום כנגד אדום'. כך היא צורת התיקון במצות פרה אדומה.

אבל מה העניין בזה? משחק צבעים?! 'אדום' כנגד 'אדום'?!

מה התוכן הפנימי מאחורי תיקון הצבעים הזה?

אז בא נראה עוד 'אדום כנגד אדום' -

פרשת תולדות, לידת יעקב ועשו.

"וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו", עשו הוא אדום.

ומייד בסמוך לסיפור לידתם מספרת לנו התורה על מכירת הבכורה המפורסמת. עשו מוכר את בכורתו ליעקב בתמורה לנזיד עדשים.. למה? ואיך? וכו' - זה עניין גדול ומופלא ואין כאן מקומו. אמנם מה שכן שייך לענייננו - היא העובדה שאותו נזיד עדשים היה אדום.. כפי שכתוב: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי" וכו'.

התורה מגלה לנו כאן, שיעקב קנה את הבכורה מעשו בכח הנזיד הזה שהיה אדום.

כלומר, בא יעקב בכח 'עדשים אדומות' וגבר על 'עשו האדמוני', ולקח ממנו את הבכורה (בדין, כמובן)[2]. והרי לנו עוד 'אדום כנגד אדום'.

שוב משחק צבעים?! או יותר מכך..?

כאן מגלה לנו הזוהר הקדוש, שאת כל זה עשה יעקב אבינו בחכמה. כלומר בכוונה בא בכח מאכל אדום דווקא כדי להכניע את עשו האדום.

ומה העניין בזה? איזה מין סוג של טקטיקת מלחמה - להשתמש בכח של האויב בעצמו, כנגדו? כמו בג'ודו..? על דרך שכתוב בספר שמואל: "...וַיִּגְזֹל אֶת הַחֲנִית מִיַּד הַמִּצְרִי וַיַּהַרְגֵהוּ בַּחֲנִיתוֹ"? האם זה העניין כאן?

אז נראה עוד 'אדום כנגד אדום' -

אומר המדרש (ילקוט שמעוני רמז קיא): "הוּא [עשו] אָדוֹם - "וַיֵצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי", תַּבְשִׁילוֹ אָדוֹם - "הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם", אַרְצוֹ אֲדֻמָּה - "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם", גִּבּוֹרָיו אֲדֻמִּים - "מָגֵן גִבּוֹרֵיהוּ מְאָדָּם", לְבוּשׁוֹ אֲדֻמִּים - "אַנְשֵׁי חַיִל מְתֻלָּעִים". יִפָּרַע מִמֶּנּוּ אָדוֹם [הקב"ה] - "דּוֹדִי צַח וְאָדוֹם", בִּלְבוּשׁ אָדוֹם - "מַדּוּעַ אָדוֹם לִלְבוּשֶׁךָ".

מספר לנו המדרש דבר מופלא, איך עתיד הקב"ה, המכונה בשיר השירים 'דודי צח ואדום', ללבוש לבוש אדום ובכך להיפרע (להעניש) את עשו הרשע שהוא אדום ותבשילו וארצו וגיבוריו ולבושו - כולם אדומים!

והרי לנו עוד 'אדום כנגד אדום', הקב"ה כביכול, כנגד עשו.

כאן אנחנו כבר מוכרחים להבין שיש פה דבר מהותי. בוודאי שלא סתם משחק צבעים וגם לא רק טקטיקת מלחמה. אלא איזו הבנה יסודית שצריכה לקשור יחד את שלושת ה 'אדום כנגד אדום' שראינו -

פרה אדומה כנגד החטא האדום.

עדשים אדומות כנגד עשו האדום.

והקב"ה כביכול, כנגד עשו האדום.

נציע הבנה לכך.

ישנו יסוד חשוב וגדול - כשחטא אדם הראשון, נעשתה מציאות העולם מעורבת מטוב ורע. יצר טוב ויצר רע. גן עדן וגהנם. בעלי חיים טהורים ובעלי חיים טמאים. מלאכי שרת ומלאכי חבלה וכו'.

ומאותה שעה נתחייב האדם להשתדל בכל כוחו להטיב את מעשיו כדי להגביר את כח הטוב - הקדושה, על כוחות הרע - הטומאה, ולהכניע אותם תחתיו. להגביר הטוב על הרע. ולהכריע את עצמו ואת העולם כולו לזכות. לתקן בכך מה שביכולתו מאותו חטא הראשון וכו'.

לכן המציאות היא, שכנגד כל דבר מצד זה, יש דב כנגדו מן הצד האחר. זה לעומת זה. טוב לעומת רע. טהור לעומת טמא.

נראה דוגמא לכך. הקב"ה שלח את שמואל הנביא לבית ישי בבית לחם, לקחת את אחד מבניו להיות מלך על ישראל.

וכשהעביר ישי את שבעת בניו לפני שמואל, אמר לו שמואל: לא בחר ה' באלה. עד שאמר לו ישי שיש עוד בן אחד קטן רועה בצאן, ושלחו להביאו "וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי, וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא". דוד מלך ישראל.

ואמרו במדרש, שכשראה שמואל את דוד שהוא אדמוני, נבהל ואמר זה שופך דמים כעשו! לכן נאמר לו לשמואל "והוא אדמוני עם יפה עינים" כלומר לא מדעתו ומרצונו הוא הורג (כעשו הרשע) אלא על דעת הסנהדרין (בית דין), שנקראו 'עינים' שנאמר "ואם מעיני העדה".

כלומר כנגד עשו האדמוני הרשע, היה דוד המלך ע"ה האדמוני שהיה צדיק.

(לא שנבראו זה רשע וזה צדיק, שהרי הבחירה בידם. אלא כל אחד בבחירתו הכריע עצמו, זה לחובה וזה לזכות).

וכן אמרו חכמינו ז"ל במסכת שבת (קנו.): "האי מאן דבמאדים יהי גבר אשיד דמא א''ר אשי אי אומנא אי גנבא אי טבחא אי מוהלא", פירוש: מי שנולד במזל מאדים יהיה איש שופך דמים. אמר על כך רב אשי, או רופא או רוצח, או קצב או מוהל.

כלומר, הבחירה בידו אם להטות את טבעו לצד הטוב או לצד הרע. כך בכל אדם.

אז כך היא צורת המציאות – זה לעומת זה.

אם כן, היסוד לענייננו, שכדי להכניע את צד הרע, הטומאה, הקלקול - צריך להגביר כנגדו את צד הטוב, הקדושה, התיקון.

כלומר באותו הדבר בעצמו, להגביר את בחינת הטוב על בחינת הרע. ובזה נעשה תיקון.

אדם וחוה חטאו בכך שאכלו מעץ הדעת טוב ורע, שנצטוו שלא לאכול ממנו. וחלק מתיקון זה היה מה שתפרו עלה תאנה ועשו להם חגורות, וכתב על זה רש"י "תאנה. הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו".  

וכך לשון הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק שני הלכה א): "אֵי זוֹ הִיא תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה - זֶה שֶׁבָּא לְיָדוֹ דָּבָר שֶׁעָבַר בּוֹ [שנכשל בו], וְאֶפְשָׁר בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ, וּפֵרַשׁ וְלֹא עָשָׂה מִפְּנֵי הַתְּשׁוּבָה וכו', כֵּיצַד - הֲרֵי שֶׁבָּא עַל אִשָּׁה בַּעֲבֵרָה, וּלְאַחַר זְמַן נִתְיַחֵד עִמָּהּ וְהוּא עוֹמֵד בְּאַהֲבָתוֹ בָּהּ וּבְכֹחַ גּוּפוֹ וּבַמְּדִינָה שֶׁעָבַר בָּהּ, וּפָרַשׁ וְלֹא עָבַר - זֶהוּ בַּעַל תְּשׁוּבָה גְּמוּרָה".

באותו הדבר בעצמו, להגביר את צד הקדושה ולהכניע תחתיו את צד הטומאה.

מכאן נבין יותר את תיקון מצות 'פרה אדומה', על פי יסודו של ר' משה הדרשן, שמבאר איך כל מעשיה של הפרה האדומה הם לעומת מעשה העגל:

"תמימה" - כנגד החטא שגרם לישראל להיות בעלי מומים - תבוא פרה אדומה תמימה ויחזרו לתמותם (שלמותם).

"לא עלה עליה עול" - כנגד מה שפרקו מעליהם עול שמים בחטא.

"אל אלעזר הכהן" - כנגד מה שנקהלו על אהרן הכהן לעשות העגל.

"ושרף את הפרה" - כשם שנשרף העגל.

"עץ ארז ואזוב ושני תולעת" - שלוש מינים[3] כנגד שלושת אלפים איש שנהרגו בעגל. וכו'.

"למשמרת" - כנגד חטא העגל ששמור לדורות (שבכל פורענות יש משהו מחטא זה).

וכשם שהעגל מטמא את כל העוסקין בו, כך הפרה מטמאה את כל העוסקין בה.

וכשם שנטהרו באפרו (של העגל שנשרף ונטחן וכו'), כך ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וגו'.

'אדום כנגד אדום'.

נקודה אישית לסיום.

לפעמים מדרכי התשובה, זה לאו דווקא לעזוב את כל מה שעסקת בו בחייך הקודמים, לפני שהכרת את בוראך ואת החיים האמתיים של תורה ומצוות. אלא אדרבה, את מה שעסקת בו בחייך הקודמים - אותו בעצמו לטהר ולקדש, ולעשותו לכבודה של התורה, למצווה. לכבוד שמים. במוזיקה, בניגון, בציור, בכתיבה, באומנות, בתכנות, בדיבור וכו'. למצוא לו מקום בין הסדרים.

כמובן שלא תמיד זה שייך.. ולפעמים אולי היותר טוב הוא לעזוב לגמרי, אך אם כן יש מקום לכך והדבר בנפשך, אז 'עשה לך רב', כי אפשר שיהיה בכך תיקון גדול עבורך...

[1] לְכוּ נָא וְנִוָּכְחָה יֹאמַר ה' אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיה א, יח).

[2] הסיבה שרצה יעקב בבכורה מבוארת ברש"י, לפי שעבודת הקרבנות מוטלת על הבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקרב קרבנות להקב"ה.

[3] שמשליכים לתוך שריפת הפרה.