בחירה חופשית

היהדות מלמדת על בחירה חופשית. האם הדבר אומר שאני יכול לבחור במה שארצה? במה שונה התפיסה של הבחירה חופשית ביהדות מן התפיסה של הפסיכולוגיה המודרנית?

בחירה חופשית - מבוא ל"פסיכולוגיה מודרנית"

הנחת יסוד במבנה הנפש בתפיסת הפסיכולוגיה המודרנית מלמדת את האדם שהוא צריך לזרום עם הרצון שלו, זה לא אומר שמותר לו לעשות כל דבר, וודאי שישנם דברים אסורים ושאינם ראויים, אי אפשר לומר שלזרום עם הרצון, אומר שמותר לנו לשדוד בנקים, לרצוח לאנוס וכו', הרי ישנם מקבילות לפסיכולוגיה כגון פילוסופיה ואתיקה של המוסר. אמנם, ברמת העיקרון, אם זה לא נוגד או מתנגש באיזה קוד אתי –חברתי ברור, שיהרוס את אושיות החברה או חוק של מדינה וכדומה, אז אדם צריך לזרום עם הרצון שלו. אין זו כוונה שטחית שתעשה מה שבא לך, אלא משום שאם לא תזרום יבצרו אצלך קונפליקטים בין הרצון שלך ובין המעשה שלך, אם מה שאתה תפעל לא יזרום עם הרצון שלך אז יתפתחו אצלך קונפליקטים (התנגשויות פנימיות ברמת הנפש של האדם) ב"אני" - "באגו". דבר זה יביא להרס הנפש ולהתפתחות סדקים ומשברים. ניתן להתמודד עם קונפליקט רגעי, אך קונפליקט מתמשך יביא את האדם למשברים נפשיים. זאת אומרת הבחירה החופשית עפ"י התפיסה הפסיכולוגית אומרת שאדם הוא ישות ריבונית לבחור את מעשיו כפי רצונו.. מה שנקרא: לזרום עם הרצון, אלא אם כן זה מתנגש עם זכות הבחירה החופשית והישות הריבונית של אדם אחר.

תפיסת התורה למושג הבחירה החופשית שונה לחלוטין וחולקת על התפיסה הפסיכולוגית (זה לא אומר שאסור לנו להשתמש בכלים או מוטיבים פסיכולוגים, זה אפשרי אם יודעים לסנן אותם).

"ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע" (סוף פרשת ניצבים פרק ל'): אני נותן לך את אפשריות הבחירה ואני גם אומר לך מה הן אותן האפשריות. חיים וטוב זה זוג אחד וכנגדו יש מוות ויש רע.. שתדע לך שזה קיים. כאן נמצאת היכולת והאפשרות לבחור בטוב או ברע.

כמה פסוקים אח"כ פס' יט' : "העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" ישנן אפשריות הבחירה, אמנם הבחירה היא לבחור במה שצריך לבחור, במה שראוי לבחור ולא במה שאתה רוצה לבחור. היכולת והאפשרות לבחור בטוב או ברע קיימות, אך הנך מצֻוֶה לבחור בחיים ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך.

הבחירה החופשית היא ידיעת הטוב והרע עם יכולת לבחור גם ברע, זו יכולת שניתנה לאדם מעצם בריאתו בחוקי הבריאה. הבחירה החופשית של הפסיכולוגיה כדי למנוע קונפליקטים, לעומת זאת בחירה חופשית לפי התורה זה לעשות מה שצריך ולא יהיו קונפליקטים.

כך אומר רבן גמליאל במשנה בפרקי אבות "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו, ובטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך" תשווה את הרצון שלך לרצון הבורא גם אם זה לא זורם עם רצונך, גם אם היית רוצה לעשות משהו אחר. ולא רק שזה לא יביא לקונפליקטים ומשברים אלא הפוך הוא יעשה רצונו כרצונך - עוד יהיה לך ס"ד לדבר הזה, תהיה לך בריאות הנפש יותר טובה. חלקה השני של המשנה בטל רצונך מפני רצונו, מרקיע שחקים עוד יותר. לא רק שלא תזרום עם רצונך, אתה גם תלחם ביצר, אף תעקור את הרצון הלא טוב שיש לך.

לשיטת הפסיכולוגיה זה כבר אסון, לא רק שאינך מונע את הקונפליקט בכך שתזרום עם הרצון ותבחר מה שאתה מבין לפי מה שאתה, ואז לא יצטברו בך משקעים וקונפליקטים אלא אתה מתבקש לעקור את הקונפליקט עצמו! את המשבר עצמו .. את הרצון עצמו לעקור!

אמר הפילוסוף "אני חושב משמע אני קיים"- זה וודאי דבר עמוק מאוד, אדם לא יכול להימנע מלחשוב, מחשבות באות מאליהן, כדי לעצור את המחשבות צריך לעשות תרגילי מדיטציה אבל סתם המחשבות באות ממילא, לא צריך להתאמץ - אדם הוא תמיד חושב. נחדש לפי זה אמרה פילוסופית נוספת: (אמנם הוא כבר לא יזכה בפרס נובל כי זה רק חידוש בעקבות מה שאותו פילוסוף אמר) "אני רוצה סימן שאני קיים" - כמו שאדם שאינו חושב אז הוא אינו קיים (לא פיזית ולא רוחנית). כך גם אדם שאין לו שום רצון גם הוא לא קיים. על פי חז"ל אמרה זו היא יותר נכונה ומדויקת כי המחשבה שמעידה על הקיום היא דבר לא נשלט, זה מאגר מחשבות שבא אל האדם ממילא. אך הרצון שמעיד על קיום האדם כבר נרמז אצל חז"ל בתחילת מסכת בבא קמא, משנת ארבע אבות נזיקין שהאדם נקרא "מבעה", מלשון שאלה ורצון. זה כמו להגיד האדם הרוצה, זה מהות האדם, הרצון העמוק להבין דבר מסוים. השאלה היא החלק החיצוני של הרצון.. הרצון להבין גורם לי לשאול. כמעט בלתי אפשרי לנתק את הרצון של האדם מעצם האדם, את הרצון של האדם מהאני שלו.. מהזהות שלו. אם ניקח לאדם את הרצון אז בעצם לקחנו לו גם את האני. משום כך טוענת הפסיכולוגיה ששבירה ועקירת הרצון או המלחמה ביצר – זה לקחת מהאדם את הרצון שלו, כמובן שאם זה אסור ואין ברירה אז בסדר, אי אפשר לתת לאדם להסתובב ברחוב ולהרוג אנשים, אבל אם זה לא מוכרח, אסור לחסום אותו זה ייצור קונפליקטים ומשברים.

למרות כך אומר רבן גמליאל נגד הפסיכולוגיה "בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל ..." כן לעקור את הרצון! כן להילחם ביצר!. זה לא קל אך זה חיוב, אם זה היה כל כך פשוט אז כולם היו בוחרים בחיים ובטוב. בשביל לומר את המילים המאוד פשוטות האלה "ובחרת בחיים" שאומרות גם שבחרת בטוב, נדרש מאיתנו לא רק שלא זרום עם הרצון ולעשות את הרצון לטוב - עשה רצונו כרצונך, אלא זה גם לעקור את הרצון לרע - בטל רצונך מפני רצונו.

אכן אי אפשר להפריד את האדם מהרוצה שבו או את האדם מרצונו, כי האדם והרצון זה דבר אחד. הויכוח בין הפסיכולוגיה לבין התורה בסוגית הבחירה החופשית היא: מהו הרצון האמיתי של האדם. את תמצית הדבר כותב רבן גמליאל בשתי שורות, לעשות נגד רצון הבורא זו עקירת הרצון, זו עקירת הזהות האמיתית. אגו, אינטרסים, יצרים וכדומה או כפי איך שנגדיר את עצמנו, זו הזהות שמתבטאת ברצון ובחשיבה המתגלית רק כלפי חוץ, הרצון הפנימי והעמוק הוא רצון הבורא, זה הרצון האמיתי ואין אחר. לעשות נגד הרצון הזה נקרא למרוד בקב"ה. זאת אומרת ש"ובטל רצונך מפני רצונו" זה להתחבר לרצון הפנימי האמיתי שלך ושם תמצא את רצונו. אני לא מכניס את עצמי לקונפליקט ומשבר נפשי אלא אני נכנס לרצון האמיתי. ההתחברות של האדם לרצונו הפנימי - האמיתי אף פעם לא יוצרת קונפליקט. ניתן לומר שיכול אדם לצעוק לדבר מסוים ובעצם הרצון האמיתי שלו יכול להיות כמעט הפוך במקום יותר פנימי. אפילו אדם שרוצה להתחבר לרצון היותר פנימי לעיתים נמצא בבעיה שלא תמיד יודע מה הוא הרצון האמיתי שלו, וכדי לדעת מה רצונו הוא צריך ללמוד או לשאול או לקרוא. אכן, זאת אינה עבודה קלה.

חומר וצורה..

למושג "חומר וצורה" עפ"י חז"ל ישנן מקבילות נוספות כגון פנימיות וחיצוניות, גוף ונפש וכו'

צורה היא התוכן הפנימי של אותה מציאות נתונה. זאת אומרת שאם החומר הוא הדבר החיצוני הנתפס ע"י צורת תפיסה חושית (מישוש, ראיה, שמיעה וכו') אז הצורה היא התפיסה הפנימית שלו. בניגוד למילה האנגלית SHAPE או בעברית צורה בהן מוגדרת ומתייחסת הצורה לחומר עצמו, מגדירה ומאפיינת אותו על פי תכונותיו (צורת החומר – עובי, מידות קושי וכו'). הצורה שאנו מדברים עליה מוגדרת כתפיסה כוללת של אותה מציאות (תפיסה הוליסטית).

התפיסה החומרית (צורת החומר) תתפוס את הדברים בצורתם הנפרדת, בחלקים שלהם, היא יכולה להיות מתוארת ומתועדת. למשל, בתפיסת צורת החומר נוכל להרכיב קלסתרון פניו של אדם מסוים. אך כאשר אנו מדברים בצורה של דבר, אנו מדברים בעצם הדבר, כך הוא נחרט אצלי ואת זה אני לא יכול לתאר, בתפיסת הצורה של אותו אדם לא אוכל להרכיב קלסתרון, רק אם אפגש בו שוב אוכל לומר שזה האדם עצמו.

ברמה יותר עמוקה, סוד צורת האדם היא הנפש שלו ,הרוח שלו או הנשמה שלו. זו הצורה הרוחנית של הדבר. יש בזה רמות גבוהות יותר מעל ומעבר עד מה שכתוב על הנביאים שהיו מדמים צורה ליוצרה וכן מעשה מרכבה וכן אורות של הספירות, זה אותו הרעיון שנקרא תפיסת הצורה בדבר. לכל מציאות יש תפיסת הצורה שלו, אף בחפצים וכן בכל המערכות: דומם, צומח, חי... ולא רק בבני אדם.

בעומק הים..

במילה צורה אותיות רוצה, וברגע שאמרתי רוצה בעצם אמרתי רצון. הרצון הוא שם העצם של הדבר והרוצה הוא הפועל, כמו שאמרנו שהאדם נקרא רוצה (מבעה).

בתוך רצון נמצאים גם נוצר וגם צׅנור.

הנוצר הוא צׅנור לגילוי והשפעה של רצון ה'

נוצר שייך לעולם היצירה (אחד מארבע עולמות אבי"ע)

אז מאיפה נוצר הנוצר הזה? מאיפה אני נוצר ?

החומר בעולם כולו: דומם, צומח, חי, כולל החומר שממנו נעשה גוף האדם (מדבר) .כולם הם מתחתית העשיה (עולם העשיה), אפילו הרוחני שבגוף האדם הוא "מעפר דעשיה" ואפילו האדם הראשון הוא מעפר של גן עדן. מה שמחיה אותנו זה בחינת נוצר, וכפי שהיצירה היא נשמת העשיה כך הנשמה שבנו היא בחינת יצירה.

זה לא גימיק ולא משחק מילים זה דבר עמוק מאוד, בלשון הקודש הנוצר הוא צינור לרצון ה' באמת, הוא באמת צינור! והוא באמת רצון. אותו רצון של הבורא!

רצונו של הקב"ה תמיד להחיות את הנמצאים, להשפיע בהם אור, להשפיע בהם שפע ולהשפיע בהם טוב. צורת השפעת הטוב הזה - היא דרכם, זהו גילוי רצונו של הבורא. דרכנו מתגלה רצונו, אנחנו צינור לרצונו של הבורא דרך הנוצר שבנו, דרך הנשמה שבנו, דרך הנפש שלנו. במילים אחרות בצורה שלנו.

עשה רצונו כרצונך – זה להתחבר לרצון הפנימי שלך. וכשתתחבר לרצון הפנימי, אז שם אתה תדע שהרצון הפנימי שלך הוא בעצם הצינור לרצונו של הבורא, אין מקור לרצון אחר, זה אותו רצון אחד שממלא את כל העולם. בכל אדם יש ניצוץ מהרצון הזה, כי הנוצר בכל אדם הוא צינור לרצון הזה, הוא רסיס מהרצון הזה.

להתחבר לרצון הבורא זה לחפור פנימה, אם זה באמת מה שאתה רוצה, אז פה נמצאת העבודה וכשאתה מעמיק ומתחבר למעיינות של הרצון שלך אז הגעת לעשה רצונו כרצונך, שם תגלה שבעצם אתה – (החומר שלך) זה עטיפה לרצון שלך, שהוא הצורה. אם תתחיל לעבוד לאט לאט עם רצון שהוא חלק מהרצון הקדום של הבורא להיטיב לעולם, אז בעצם כשאתה פועל - אתה הוא המיטיב את זה לעולם.

עשה רצונו כרצונך..., ובטל רצונך מפני רצונו ... אלו הן שתי בחינות במודעות עצמית שאדם צריך לעבוד בהם בכל נקודת בחירה בחייו, ואם זוכה ופועל פעולה שמגלה ניצוץ מרצון הבורא, אז מתעלה למדרגה כזאת שנהיה ממש שותף למעשה בראשית.

מתוך שעור ראש הישיבה