איך עשרת המכות הם הגאולה של ישראל?
עשרת המכות הם יציאת מצרים
להם ולנו
(נלקט מתוך שיעור מו"ר ראש הישיבה ערב פסח)
נגוף למצרים ורפוא לישראל
הנביא ישעי'הו בפרק יט' מתנבא נבואה על מצרים, מה יקרה לה. הוא מדבר על מצרים של זמנו, הוא לא מדבר על מצרים של זמן פרעה ויציאת מצרים. מצרים בזמן הנביא ישעי'הו היתה האימפריה הדרומית ואשור היתה הצפונית. בהיסטוריה זה כמאה שנה לפני החורבן ולפני הנביא ירמי'הו, שהוא עצמו גלה לשם. ובתוך הנבואה אומר הנביא (יט, כב) "וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם".
כל המפרשים על הפסוק מסבירים שכל הפסוק הולך על מצרים, כפשוטו של מקרא. לא רק המפרשים הפשטנים כרש"י ורד"ק אלא גם חז"ל בדרוש. היינו מה שכתוב "וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא", את מי ה' נגף וריפא? את המצריים. איך ריפא אותם? "ושבו עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם".
לדוג', בגמ' במסכת מגילה[1] אומר האמורא רבא בשם ריש לקיש, "אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה, שנאמר כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים. אבל אומות העולם אינו כן, מכה אותן ואחר כך בורא להם רפואה, שנאמר ונגף ה' את מצרים נגף ורפוא". לישראל הוא ברא את החיסונים לפני שהוא ברא את הקורונה, רק שזה עוד לא התגלה. אבל באומוה"ע הוא מכה אותם ורק אח"כ הוא בורא להם רפואה. מאיפה לומדים את זה? מהפסוק הזה, כי כתוב "ונגף ה' את מצרים" ואח"כ כתוב ש"רפאם".
ואז מגיע ספר הזוהר, בפר' בא, דף לו, ואומר כך "תניא אמר רבי יוסי בההוא ממש דאשתכח דינא למצראי בההוא ממש אשתכח רחמי לישראל [ביאורו, באותו דבר ממש שנמצא דין למצרים, באותו דבר ממש נמצא רחמים לישראל] הדא הוא דכתיב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, וכן תנא בכל אינון כתרין קדישין דלעילא כמה דאשתכח דינא אשתכח רחמי וכלא בשעתא חדא, תנא רבי חזקיה [רב חזקיה מביא ראי'ה למה שנמאר לעיל] כתיב (שם יט) ונגף יי' את מצרים נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל".
אז נשאל, האם מותר לזוהר לעקור את הפשט, שהרי ברור שפירושו הוא לא כמו המפרשים הפשטנים, וגם לא כחז"ל במס' מגילה. ואם נגיד שמותר לתלמידי הרשב"י לעקור את הפשט, הרי צריכים סיבה טובה לעשות את זה, כי אם הזוהר בא להגיד פה סוד שהוא לא כמו הפשט צריך סיבה טובה[2].
אז באמת הסוד לא יכול לסתור את הפשט, ויש יישוב לדרשת הזוהר בתוך פשט הפסוק, ואפשר להראות את זה. אבל נשאיר את העבודה הזו לכל אחד מהקוראים את המאמר. אבל כן נשאל את השאלה היותר מרכזית פה והיא למה? למה ר' יוסי, שהיה תלמיד הרשב"י, ור' חזקיה, למה הם נזקקו להסביר את הפסוק לא כמו הפירוש שכל העולם מסביר? שהרי הם ודאי ידעו את הפירוש שהכל הולך למצרים.
התירוץ הוא שצריך להבין מה היתה מטרת הנגף למצרים, מה היתה מטרת המכות למצרים של זמן ישעי'הו ומה היתה מטרת המכות למצרים של זמן פרעה ויציאת מצרים, ושל כל הזמנים בהיסטוריה. אם נגיד שמטרת המכות היא להרביץ למצרים כי הם פושעים, אז היה מספיק ליתן להם מכת בכורות וזה כבר כולל את הכל כי הרגת להם את הבכורות. למה צריך ליתן להם גם מכת דם? הרגת אותם ועכשיו אתה לוקח להם עוד עשר שקל מהכיס, זה הקטע? הרגת את הבכורות ועכשיו אתה הורג כמה בהמות בְּדֶבֶר? ואם תגיד שהמטרה היא כדי להוציא את עם ישראל, אז כבר מבארים המפרשים שמכת בכורות היתה יכולה לבדה להוציא את עם ישראל ממצרים, שגם פרעה היה בכור, אז למה צריך להוציא אותם טיפין טיפין?
באמת כל זה נכון, אבל לא זה היסוד והסוד של המכות. אלא הסוד הוא מה שמצרים שלטו בישראל, הקלי' של מצרים נאחזה במלכות הקדושה, והשכינתא היתה בגלותא, ואם השכינה בגלות אז עם ישראל לא יכול לצאת ממצרים. ואם עם ישראל לא יכול לצאת אז הקב"ה לא יכול להשפיע לו שפע.
לב אבן לא יכול לקבל השפעה
הנביא יחזקאל אומר בנבואתו (פרק לו) "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם". בפשטות יחזקאל מדבר לדור שלו, על הגאולה מגלות בבל. אבל כיון שכל נבואה נאמרה גם למה שיקרה בכל הדורות (שאם ניתנה רק לענין מסוים, מקומי וזמני היא לא תובא כחלק מה-כ"ד ספרים, כך חז"ל אומרים), אז גם פה מדובר על הנבואה העתידה.
הלשון של הנביא "וְלָקַחְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ מִן־הַגּוֹיִ֔ם... וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם", מאוד מעוררת, כי משמעות הדבר הוא שכדי לצאת מהגלות צריך לגאול את כלל עם ישראל. וזה לא גאולה של שישים ריבוא שיוצאים כל אחד לחוד, אלא הם יוצאים כי עם ישראל יוצא מהגלות. ובתוך הגאולה של עם ישראל יש לכל אחד את הגאולה הפרטית שלו באופן השייך אליו. והנביא יחזקאל אומר בזה שעם ישראל הוא עם רק אם הוא גאול. ואין הכוונה שהוא יצא פיזית ממצרים או מבבל, אלא הכוונה שהוא נגאל מהחומר והלבנים של פרעה, בגשמיות וברוחניות, ובעיקר חומר ולבנים של רוחניות. ז"א שלהיות עם ישראל זה משהו ייחודי, זה לא כמו עם גויי, זה לא הענין של מדינת כל אזרחיה, אלא הוא עם רק כשהוא יוצא מתחת שליטת פרעה, מסבלות מצרים, לא רק הגשמיים, אלא מה שנקרא שפרעה הוא העורף, היינו הקלי' של פרעה שמשעבדת את הרוחניות של ישראל, את הקשר של עם ישראל לקב"ה. ובכל גלות מאז מצרים, גם בימינו, יש בה את הבחינה הזו של שעבוד.
אז הנביא יחזקאל אומר שכאשר יהיה "ולקחתי אתכם לי לעם", אז אפשר לקיים גם "וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַתְכֶֽם". כי אז אפשר לקבל תורה בסיני ליוצאי מצרים, או קבלת התורה מחדש בכל דור ודור שנגאל, כמו שהיה בפרס בזמן מרדכי ואסתר ששבו אל ה' מאהבה וקיבלו את התורה מחדש, או כמו שהיה בחנוכה שהסירו מעליהם את עול תרבות יון ושוב קיבלו את התורה מחדש.
ואז אומר הנביא "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". יש פה ב' בחינות של טהרה, בחינה אחת ש"וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם", אתם תטהרו מטומאותיכם. ובחינה שניה של "וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם". יש את הבחינה האחת שאנחנו קוראים לה התעוררותא דלתתא, שכ"א צריך לעשות תשובה מחטאיו ולהטהר. רק שאין לנו כוח, אז הקב"ה נותן ס"ד "וזרקתי עליכם מים טהורים". ואחרי ההתעוררות הזאת כתוב "אֲטַהֵר אֶתְכֶם", אני אטהר אתכם.
וזה כך תמיד, הכנת הכלי, מה שאנחנו קוראים תשובה, תמיד צריכה לבוא מהאדם עצמו. ולפעמים כל מה שנדרש מהאדם זה "וטהרתם מכל טומאותיכם". אבל לפעמים זה רק הכלי, ההכנה לכך ש"אטהר אתכם". וזה מה שכותב הרמב"ם בסוף ספר טהרה (הלכות מקוואות) "דבר ברור וגלוי שהטומאות והטהרות גזירות הכתוב הן, ואינן מדברים שדעתו של אדם מכרעתו... ואעפ"כ רמז יש בדבר כשם שהמכוין לבו לטהר... כך המכוין לבו לטהר נפשו מטומאות הנפשות שהן מחשבות האון ודעות הרעות, כיון שהסכים בלבו לפרוש מאותן העצות והביא נפשו במי הדעת טהור, הרי הוא אומר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם". הכל מתחיל מטהרת הדעת, זה התשובה, זה מה שאנחנו עושים. אבל יש דברים שאנחנו לא יכולים לתקן לבד, אלא צריך איזה משהו מבחוץ, נוסף, כדי שנוכל ליטהר.
וממשיך הנביא ואומר שאחרי הטהרה הקב"ה מבטיח ש"וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". האם כוונת הנביא שיש פה שני שלבים של הלב, שתי מדרגות? מדרגה אחת של לב בשר, זה לב של בני אדם, ומדרגה נוספת של לב חדש? שזה משהו יותר גבוה, יותר רוחני, לב מהאצילות?
אלא את הטעות הזאת רצה הנביא לשרש, אל תחשוב שלב חדש זה לב של מיכאל, גבריאל וכו', או אפי' לב של נביא. אלא הוא חוזר ומסביר את דבריו, אני נותן לכם לב חדש ומים טהורים ורוח חדשה אתן בקרבכם. ומה זה הלב החדש הזה? מה המבנה שלו? ממה הוא עשוי? איך הוא יבוא? אומר הנביא "וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר". החצי הראשון של הפסוק מתאר מה שיקרה והחצי השני מסביר אותו. הלב החדש הזה זה בעצם לב בשר.
אז מה חדש בזה? נולדתי ככה! אלא אומר לנו הנביא שלא, היה לך לב אבן, שהיה לך לב אבן התבטל לך הלב. זה לא שיש לב בשר ושפכו על זה סיד או טיט ויש איזה ציפוי, אלא כל הלב הפך להיות אבן.
ננסה להבין עוד קצת מה זה לב בשר. להמחשה נביא משל שאותו אנחנו חיים, חווים, אם על בשרנו או בשר חברנו... המשל לא יהיה על לב אלא על ריאות. והרוח החדשה שאומר הנביא זה חמצן.
קשה לו לנשום, הנגיף תקף אותו. אז נותנים לו חמצן והוא נושם. אבל עוד פעם קשה לו לנשום. אז נותנים לו עוד פעם חמצן. אבל עוד פעם קשה לו. עד שאומרים רגע... חמצן הרבה לאורך זמן הורס את הלב, הורס את הריאות. זה צריך להיות מאוד מוגבל. אז מגיעים למצב שכבר אי אפשר לתת חמצן ביתי, מעכשיו צריך כבר לפנות אותו לבית חולים. למה? כי הריאות הופכות להיות ריאות אבן, הרופאים קוראים לזה ריאות בטון. כמו לב אבן.
כי אם הריאות הם אבן הם לא יכולות להתכווץ ולהתרחב, אז זה לא משנה כמה חמצן תשפוך עליו. תשפוך עליו מליון טון חמצן זה לא יוכל להכנס. וגם הלב שהוא אבן הוא אינו יכול להתכווץ ולהתרחב, אז אי אפשר להשפיע עליו, אי אפשר לתת לו, אי אפשר למלא אותו במה שהלב צריך להתמלא.
אז מה עושים? לוקחים אותו לבית חולים, נותנים לו מכשיר שדוחס את החמצן בכוח. ואז או שהריאות קורסות והאדם מת או שהוא קם לתחיה וקורה נס תחיית המתים, ואיכשהו פתאום מתחילים הריאות לעבוד יותר טוב. מה קרה? כאילו הריאות אבן מתחילות להנמס ומתחיל להיות ריאות בשר.
כך זה הלב אבן. מהחטאים הלב הפך להיות אבן, הוא לא יכול להתכווץ ולהתרחב, הוא לא יכול להזרים דם לגוף, הוא לא יכול להרגיש... המידות מתערבבות אצלו, הדעות מעורבבות אצלו, כי זה לב אבן. אז אומר הנביא אני אתן לכם לב חדש. אבל מה זה הלב החדש? אני אשפוך את רוחי עליכם, מכשיר אקו רוחני. ואז אעשה לכם נס, ואקח את הלב אבן שלכם ואתן לכם לב בשר. זה החידוש שאומר פה הנביא.
עבודת ה' זה לא להיות מלאך ולא שיהיה לי לב של איזה קוקריקו, אלא שיהיה לך לב בשר, להיות בן אדם. כי אלוקים עשה את האדם ישר והמה ביקשו חשבונות רבים. אדם ישר הכוונה שיש לו לב בשר ומוח בשר ומזה הוא עובד את ה'.
יציאת מצרים היא קבלת לב בשר
אז אם יש לב אבן או ריאות אבן אז הוא לא יכול לקבל תורה. אם כן, מה הטעם במצב כזה להוציא את עם ישראל ממצרים? שהרי כמו שכבר נאמר, לצורך היציאה הפיזית מספיק לתת למצריים מכת בכורות ועם ישראל יצאו. אבל בשביל מה הם יוצאים? הם יוצאים כדי להיות עם ישראל, עם ה', לקבל תורה, לגלות כבוד שמים בעולם. ואם יש להם לב אבן, יש להם ריאות מבטון, אז הם לא מקבלים חמצן, הם לא יכולים לקבל את השפעת ה', אז בשביל מה להוציא אותם? איך יקבלו את תורה?
בשביל זה צריך שהקליפה תרפה, תסלק את רגליה הרעות והמטונפות מליבם. ועל כל סילוק שמסתלקת הקליפה אז אפשר להשפיע יותר ויותר. ובסוף היסוד של מצרים נשבר, ומתחיל להבנות היסוד של עם ישראל כעם.
לפי זה אפשר להבין מה זה "נגוף ורפוא", לפי מה שביארו הרשב"י ותלמידיו. הפירוש הוא שכל מכה על המצרים היא בשביל לעשות רפואה לישראל, בשביל לתת להם לב בשר באותה מידה, ועוד מידה ועוד מידה. כדי להפוך אותנו לבני אדם צריך לפעמים להכות את הרגל ואת הברך. אז שאנחנו מדברים על ברך זה בגשמיות, אבל זה כך בכל הבחינות שיש לנו, בנפש, רוח, נשמה, מידות. היינו שלתת מכה זה הפירוש לשחרר מחסום, לתת מכה למצרים זה לשחרר מחסום מעם ישראל.
אז מה שכתוב "וְנָגַף יְקֹוָק אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא", הינו נגף את מצרים ובאותו נגף נתן רפואה לישראל. ואיך היתה הרפואה? "וְשָׁבוּ עַד יְקֹוָק וְנֶעְתַּר לָהֶם וּרְפָאָם". שבכל מכה שהמצריים קיבלו עם ישראל עשה תשובה שלמה מאותה מכה, כי חששו אולי המכה תבוא גם עליהם, הם רואים אריות ודובים משסעים את המצרים ברחובות מצרים, אז איך לא יפחדו? וע"ז אומר הנביא יחזקאל "וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם". ובכל התעוררות של תשובה, בכל מכה ומכה, הם ניטהרים עוד קצת. והקב"ה בתמורה מטהר אותם ונותן להם לב חדש, לב בשר, "וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם".
המנהג לשפוך מהיין בכל מכה ומכה
בסדר הגדה של פסח נוהגים לשפוך מעט יין מכוס היין לתוך כוס שבורה[3] כל פעם שמזכיר מכה מעשרת המכות שהקב"ה הביא על מצרים (ועוד ששה פעמים). ומה שביארנו עד כאן זה הסוד והכוונה של שפיכת היין. כי יין אדום זה גבורות, וזה שפע שאנחנו משפיעים בזמן שפיכת היין, שפע של גבורה לעשות דין בקלי' של פרעה. והכוונה היא שיש פה ענין של "נגוף ורפוא", נגוף למצרים זה רפואה לישראל. הנגף למצרים מעורר אותנו לתשובה ומרפא את ליבנו להיות לב בשר.
כי לפעמים שמשמים רוצים לשחרר מאדם מחסום אז צריך לתת לו מכה, ואם רוצים לשחרר מחסום בעולם אז נותנים מכה לכל העולם. כולם שואלים למה ה' הביא קורונה לעולם? לא מבינים, חושבים שכל המטרה שלנו זה להגיע לחיסונים?! ברור שצריך להתחסן, אבל אל לנו לחשוב שהחיסונים זה הענין פה, כי הקב"ה לא הביא לעולם מכה כדי לחסן אותנו ממנה. החיסונים הם תרופה, מניעה, והתורה נתנה רשות לרופא לרפא. אלא הקב"ה נתן מכה כדי שנבין שצריך להשתחרר ממחסום, מגבול. זה לא סתם לתת מכות למצרים, לקלי' של פרעה, אלא זה כדי שהאדם החי יתן אל ליבו, להבין שהקב"ה רוצה לתת לנו לב בשר, ובשביל לקבל לב בשר צריך לפעמים לתת מכה בלב אבן. כי אם יש שכבת אבן שמצפה צינור אז צריך קונגו לשבור את האבן, כדי להגיע לצינור, וצריך לחתוך הרבה בשר בשביל להגיע לאיזה משהו בפנים שרוצים לרפא אותו, כי בלי זה אי אפשר להגיע למקום הפנימי ששם החולי.
כך אנחנו צריכים להסתכל על מכות מצרים. כי מה שהם קיבלו מכות זה לא הבעיה שלנו, אלא מה שחשוב זה שהמכות שלהם זה הרפואה שלנו. ואם כ"א יבין מה הפגמים שיש לו, ואם הוא ידע את זה לפי סדר המכות וכו' ויוכל לכוין בעשרת הטפות היין הללו שהם במקביל לעשרת מכות, שכל הטפה והטפה ליבו מתעורר לתשובה באותו ענין.
אבל גם אם הוא לא יודע את פגמיו וכו', אבל הוא צריך לדעת שהענין של פסח, הענין של המכות האלו, זה כדי שאנחנו נפשפש. והגאולה שלנו תהיה כאשר אנחנו נצא מהמחסומים שאנחנו תקועים בהם. בתורה, בבית, בזוגיות, בחינוך ילדים, במידות וכו'. זה הפסח, זה החירות, וזו הגאולה האמיתית.
יה"ר שנזכה בס"ד לגאולה אמיתית בכל המובנים.
(מאמר זה הוא ליקוט וסידור מתוך שיעור כללי של מו"ר ראש הישיבה)
