מה חבוי מתחת לרצונות שלנו? הסוד של אשת יפת תואר (פרשת שבוע - כי תצא)

אחד מהמצוות המיוחדות בפרשת כי תצא מופיעה בפרשית "אשת יפת תואר". וזה לשון התורה "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ:  וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה". התורה דיברה פה היוצאים למלחמת הרשות, היא מלחמה שנועדה להרחיב גבולות ישראל[1]. למלחמה הזו יצאו רק הצדיקים הגדולים, גדולי האברכים ותלמידי חכמים, שלא היה להם אפי' נידנוד של עבירה בחיקם. ובפרשה זו אנו לומדים שכאשר ראה אחד מהצדיקים שנתפסה בשבי אשה יפת תואר, מותר לו לנשאה. וביאר מו"ר (ע"פ דברי האר"י) שאותו צדיק ראה שיש נשמה קדושה שבויה בתוך הקלי', היינו בתוך אותה אישה גוי'ה, וכדי להשיב נשמה זו למקומה שבקדושה, לישראל, הוא נושאה.

אבל הדברים צריכים ביאור נוסף, שהרי רש"י אומר "לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע וכו'". ז"א שהתורה התירה לצדיק לקחת את הגוי'ה לאשה בגלל שמתעורר אצלו יצר הרע, א"כ זה לא ענין של קדושה והוצאת ניצוצות אלא לכאורה הפוך. 

אבל גם דברי רש"י קשים להבנה, איך שייך התעוררות של יצר הרע לצדיק כזה גדול? ועוד על אישה גוי'ה? שהרי להלכה אסור להתחתן עם אישה גוי'ה, ומי שבא עליה בדרך זנות ללא חתנות חייב מלקות מדרבנן, ואם ייחד אותה לזנות באופן קבוע עובר על כמה וכמה איסורין, וכן אם הוא כהן חייב מלקות מהתורה[2]. וידועים דברי הזוהר שהבא על גוי'ה (שלא התגיירה כמובן) היא נכרכת אחריו לעולם הבא שלו[3]. ועוד קשה, שאותו צדיק טרוד בענין שמירת חייו בעת המלחמה והריגת האויב, שזו טירדה גדולה מאוד, ואפילו לבעל מקצוע (כגון רופא שמטפל בנשים) התירו לו חכמים דברים שיש בהם חשש איסור ערוה (כגון להסתכל במקומות המכוסים) כיון שטרוד במלאכתו הוא לא מהרהר בה (ולכן לא בא לידי איסור מהתורה), אם כן איך אפשר לומר שצדיק כזה שטרוד לשמירת חייו יהיה ליבו פנוי להרהר הרהורים של יצר הרע? ועוד בגוי'ה?

ומו"ר ביאר שמה שאמר רש"י "לא דיברה תורה אלא כנגד יצר הרע" פירושו שמשמים מגלגלים לאותו צדיק התעוררות יצר הרע דווקא במציאות הזו של מלחמה, והצדיק מבחינתו מזהה שיש פה נשמה קדושה בגלל שמתעורר לו יצה"ר לאותה אישה. זאת אומרת שעבורו זה לא משיכה לדבר עבירה ח"ו, אלא שאותה התעוררות היא סימן עבורו שאולי יש פה נשמה קדושה העשוקה ביד הקלי', ויש להשיבה לקדושה. ולכן התורה התירה לו לקחת אותה ולהכניס אותה למערכת של בדיקות[4]  שיעזרו לו לברר האם אכן יש פה ניצוץ של קדושה שתפקיד הצדיק לברר אותו, ואז יחליט אם להנשא לה או לא.

אזהרה! אזהרה! צריך פה זהירות רבה! כיון שבשביל לומר על יצר הרע שמתעורר בליבו של אדם שזה מחמת ניצוץ של קדושה צריך רוח הקודש במדרגה גבוהה, ורק גדולי הצדיקים והחסידים שהיו יוצאים למלחמות הרשות היו יכולים לברר בירור כזה בעצמם. וכבר אמר לנו רבותינו לפני מאות שנים שבדורות שלנו אין רוח הקודש נקי'ה שאיננה מעורבבת בסיגים. לכן אין למהר ללמוד מדין אשת יפת תואר אלינו, לבוא ולהתיר חס וחלילה איסורי נשים. ועוד, שלא דיברה התורה אלא במלחמת הרשות, וכיום אין לנו מציאות כזו (ראה הערה 1).

אבל אולי אפשר בכל זאת ללמוד מזה משהו אלינו. שיש דברים שאדם מגיע איתם לעולם הזה והם לכאורה לא שייכים לקדושה והוא נושא אותם על גבו בעל כרחו, הגם שכעת מתהלך בדרכי התורה והקדושה. כגון שחזר בתשובה ויש לו היסטוריה חילונית, הרגלי עשי'ה שאינם של בן תורה (לא עבירות אלא לדוג' שלמד כל חייו נגרות ומאוד מחובר לזה), רצונות לכל מיני דברים וכו', כל אלו צמודים אליו בעל כורחו ולרוב שייכים לעולם הדמיון ויצר הרע (שוב נדגיש שאין הכוונה לעבירות[5]). לכן נראה שכאשר אדם מגיע עם "תיק" כזה מלא בתוכן שאינו של קדושה לתוך עולם הקדושה, אותו תוכן נידון כאשת יפת תואר, ותפקיד הצדיק שמהלך כעת בדרכי הקדושה זה להוציא את ניצוצות הקדושה, להשליך את הפסולת מצד אחד ומצד שני להתבונן ולברר ולבאר את הקדושה שדבוקה בו, כדי להחזירה למקורה, לקיום רצון הבורא.

יה"ר שנזכה להשיב כל הקדושה למקומה ותתגלה מלכותו עלינו במהרה

^[1] רמב"ם, מלכים ומלחמות ה, א. וחשוב לציין שאין לדמות מלחמה זו למלחמות של ימינו, שכן מלחמת רשות תלוי'ה באישור הסנהדרין, וזו מציאות שאין לנו היום.

^[2] רמב"ם הלכות איסורי ביאה יב, א-ה

^[3] בזוהר כתוב שכרוכה אחיו ככלב. וזה לשון רבנו האר"י על ענין זה (שער רוה"ק) למי שבא על הגויה. דע כי ארז"ל הבא על הגויה קשורה בו ככלב וכונת חז"ל היא כי הבא על הגוי' יתגלגל אחרי מותו בכלב

^[4] רמב"ם, מלכים ומלחמות ח, ב-יא

[5] ובכל זאת שייך לעולם הדמיון כיון שבאמת תפקידנו פה בעולם הזה זה לעשות רצון בוראנו, בעיקר בלימוד התורה וקיום המצוות. זה תכליתו האמיתית והנקי'ה של כל יהודי.