מי בכם אשר הלך בחושך (פרשת השבוע – חיי שרה)

שואלים חכמים במדרש רבה (חיי שרה פרשה ס', אות א') על מי מדבר הפסוק  בישעיה'ו (נ, י) "מִי בָכֶם יְרֵא יְקֹוָק שֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ, אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ, יִבְטַח בְּשֵׁם יְקֹוָק, וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹקיו". עונה המדרש "ירא השם" זה אברהם. ו"שומע בקול עבדו", זה בורא עולם ששמע בקול עבדו (אברהם). "אשר הלך חשכים" זה אברהם, שהלך בחושך בעולם הזה. ושואל המדרש, "ומי מאיר לו"? הקב"ה מאיר לו בכל מקום שהולך. וזה בתנאי ש"יבטח בשם ה' וישען באלקיו". וכאשר ימצא הקב"ה את לבבו של עבדו נאמן לו, אז יאיר לו הקב"ה בכל מקום שילך.

ונראה לענ"ד שמה שלומדים פה מאברהם אבינו זה שכאשר אדם מנסה ללכת בדרך השם ומשתדל באמת להיות מחובר להשם במעמקי השכל והלב, ושאיפתו שהקשר יהיה עד עמקי החוי'ה. אז יכול להיות מצבים שהמציאות שסביבו, היינו ההתנהלות של העולם הזה, תסתור את מה שהוא רואה וחווה מבפנים. וזה נקרא ללכת בחושך, חושך המציאות הגשמית, ולזה קורא ישעי'ה "הלך חשכים".

אז מה נאמר? בואו נבנה בית בהרי צפון הודו או באיים בדרום ונחי'ה לבד, אנחנו והבריאה הבתולית של בורא עולם, כך לא נצטרך להתמודד עם הקושי. אלא שאנחנו לומדים מאברהם אבינו שזו לא הדרך, אברהם לא ברח לאף מקום, כמו שכתוב "הלך חשכים", הוא ממשיך ללכת. כי באמת מהחושך הזה אי אפשר לברוח. ואף יותר מזה, אולי יש לנו חיוב לעמוד ולהתמודד איתו, כי זו העבודה והתכלית שלנו בעולם הזה, כל אחד והמסלול והתכלית שבורא עולם מייעד לו.

באמת זה נשמע קשה, קשוח מידי, אולי אף מייאש... אבל האמת היא שצריך הרבה סבלנות והתמדה, לפעמים להוריד את הראש ולתת לגלי הים לעבור. ואם זוכים להשאר מחוברים לאור השם אשר מאיר ממעמקי הנפש ומורה את הדרך הפנימית שאדם צריך להלך בה, השמים לאט לאט מאירים גם לארץ, והחושך של העולם הזה הופך לאט לאט לאור גדול. וגדול האור הבא מן החושך. ואם זוכים אז גם הארץ הופכת להיות שמים.

יה"ר שנזכה