ובחרת בחיים (פרשת השבוע - ניצבים)

בס"ד

לעילוי נשמת אמי מורתי מרים בת ישראל ישראל ז"ל – ת.נ.צ.ב.ה

רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע. (דברים פרק ל' פסוק טו)

...וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ. (דברים פרק ל' פסוק יט)

הבחירה נתונה ביד האדם. אם יעשה האדם טוב - יזכה בחיים. ואם יעשה רע – יאבד. אבל הקדוש ברוך הוא, כמובן, רוצה ומתאווה שנלך בדרך הטוב! ועל זה באה המצווה – ובחרת בחיים.

אני רוצה לספר לכם סיפור על אמא שלי, בהקשר לנזכר לעיל. הרבה זמן נמנעתי מלכתוב את הסיפור, בעיקר מחשש שהדברים לא יתקבלו על הקוראים (כפי שיובן בהמשך). אבל עתה החלטתי בכל זאת לכתוב, בתקווה עזה שהדברים ייכנסו ללב, וכל אחד יפיק מהם כפי ערכו, גם אם אינו מסכים עמם.

אמא היקרה נפטרה לפני כארבע עשרה שנים, ביום ו' באלול תשע"א, לאחר שהייתה חולה במחלה במשך כמה שנים. למרבה הפלא, סבתא שלי - אמא של אמא, נפטרה בדיוק באותו יום, שלוש שנים לפניה – ו' באלול תשס"ח! אני זוכר שכשישבנו שבעה, לא מעט קרובים וחברים התפלאו מהעניין ושאלו אם יש לנו הסבר לכך. נו, מי אמר שיש הסבר? אולי זה צירוף מקרים? וגם אם נאמר שזה לא צירוף מקרים, וכי אנחנו יכולים להסביר? בין כך ובין כך – הסבר לא היה לנו. הזמן חלף והעניין נשכח, וככל הנראה השאלה לא הטרידה אף אחד מבני המשפחה.

אבל יום אחד, כעבור שלוש או ארבע שנים משנפטרה, מבלי שעסקתי בנושא, פתאום התבהרו לי העניינים! אשתדל לספר את הדברים כהוויתן - כפי שאני חוויתי אותם.

היה זה בימי בין המצרים, ישבתי בבית המדרש ושמעתי דרשה של הרב שלמה לווינשטיין. בתוך דבריו הוא סיפר סיפור אישי. הוא סיפר באריכות, אבל אביא רק מה שנוגע לענייננו. בהיותו בן עשרים ושתים, מעט לאחר שהתחתן, אמו נפטרה בפתאומיות בגיל צעיר. לאחר שערכו לה טהרה, ניגש אחיו הבכור לאמו המנוחה וביקש ממנה שתודיע לו (מעולם האמת) מדוע נפטרה בגיל כה צעיר ובפתאומיות. לאחר שעברו ימי השבעה התגלתה האם לבנה בחלום. כדי להבין את התשובה יש להקדים שלוש ידיעות. דבר ראשון, הוא מספר, ההורים שלו ובפרט אמו, היו גומלי חסדים בצורה יוצאת דופן. לדוגמה: במשך השנים שגדל בבית הוריו, גרו בביתם עוד ששה עשר ילדים שלא מבני המשפחה (לא בבת אחת, אלא בתקופות שונות במהלך השנים). הדבר השני, שלידתו של הרב לווינשטיין הייתה קשה מאוד וכמעט יצאה נשמת אמו. והדבר השלישי, שהיום שבו נפטרה אמו היה בדיוק ביום הולדתו של הרב לווינשטיין. עכשיו נחזור לגילוי האם לבנה בחלום: היא סיפרה שמשמיים נגזר עליה למות באותו יום שילדה את בנה, ולכן הייתה לידה קשה מאוד. אבל בגלל שהיו לה זכויות רבות מגמילות החסדים שעשתה ריחמו עליה והחליטו להוסיף לה בדיוק עוד עשרים ושתים שנים לחיות. זו הסיבה שנפטרה בדיוק ביום ההולדת של בנה.

ואז, תוך כדי שהרב לווינשטיין ממשיך בדרשתו, פתאום עלה לי רעיון נפלא בקשר לאמא...

גם כאן צריך רקע קצר. אמא היתה בת יחידה, ללא אחים ואחיות. אם יש דבר אחד שאפשר לומר על אמא שהיה בולט בצורה בלתי רגילה  – זה "כיבוד ההורים" שלה. מאז שאני זוכר את עצמי, אמא היתה מסורה להוריה בצורה בלתי רגילה. עוד בילדותי, סבא שלי (אבא של אמא) איבד את ראייתו ונאלצו להעבירו לבית אבות סיעודי. זכור לי שכמעט בכל יום אמא הייתה חוזרת מהעבודה, נחה קצת בצהריים, והולכת אליו ויושבת עמו כמה שעות. גם אנחנו הילדים באנו איתה לא מעט פעמים (היה לה מאוד חשוב שנבקר את סבא)  ואני יכול להעיד שזה היה מקום מאוד לא סימפטי. בד בבד הייתה משלבת גם ביקורים אצל אמה, והייתה מדברת איתה בטלפון בערך כשעה בכל ערב (!) ומקשיבה לכל הקשיים שלה ומעודדת אותה. כעבור זמן לא רב מאז שנכנס סבא לבית האבות, סבתא עברה אירוע מוחי ונעשתה סיעודית. ומאז הייתה אמא משלבת ביקורים יום יום אצל שניהם, ופעמים מאחד לשני באותו יום: הולכת לסבא ואח"כ לסבתא, חוזרת לבית, ושוב מדברת עם סבתא בטלפון. כך במשך כמה שנים! אחר כך סבא נפטר, ומאז אמא המשיכה והוסיפה עוד יותר לעזור לסבתא. סיפרה לי אחותי: פעם אחת היא ואמא בקרו את סבתא בבית החולים. במיטה הסמוכה הייתה אשה זקנה שאמרה לאחותי: "יש לי עשרה ילדים, וכולם ביחד לא נמצאים אצלי כמו שאימך נמצאת אצל סבתא שלך!"

אמא חלתה במחלה באמצע שנות החמישים לחייה, וכעבור כעשר שנים נפטרה. במבט לאחור, אפשר לסכם שרוב שנות המחלה עברו על אמא בצורה סבירה. רוב הזמן היא תפקדה היטב בבית ובחוץ, היא לא סבלה מהטיפול הכימותרפי, לא פיסית ולא נפשית, ואף יצאה לטיולים בארץ ובעולם. עכשיו נחזור למה שספרתי. ישבתי בדרשה ופתאום עלתה במוחי מחשבה: הרי אמא נפטרה בדיוק שלוש שנים מהרגע שבו סיימה את מצוות "כיבוד הורים" (לאחר ששני הוריה נפטרו - כבר אי אפשר לקיים את המצווה). אם כן אפשר שמצוות "כיבוד הורים" שאותה קיימה בהידור יוצא מן הכלל, שמרה עליה בחייה כל תקופת המחלה, ואף לאחר שסיימה את המצווה - הוסיפו לה עוד שלוש שנים לחיות! כתוב בתורה (בעשרת הדברות): כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ. הדברים התקיימו באמא כפשוטם!

כמובן, אני לא נביא, ולא בעל רוח הקודש. אפשר שכל מה שכתבתי כאן אינו נכון. כמו כן ידוע לי שאת חלק מהקוראים תכנים מהסוג הזה מרגיז, ולכן הרבה שנים נמנעתי מלכותבם. האמת, שזה בכלל לא משנה לי אם הדברים נכונים או לא. מטרת הכתיבה אינה להסביר את הנהגת הקב"ה בעולם, זה לא בידיים שלי. התכלית שלשמה נכתבו הדברים היא כדי שנתחזק במעשים טובים שבין אדם לחברו. לכן, מי שהדברים שכתבתי כאן מדברים אליו – תהיה זו זכות בשבילי אם יקבל מהם חיזוק בעניינים שבין אדם לחברו. אבל גם מי שלא מסכים עם הדברים, בוודאי שיוכל על פנים להפיק תועלת גדולה מלקרוא על מעשיה הנפלאים של אמי ולשאוב מהם כוח ללכת בדרכיה ובמידותיה הטובות.

יהי רצון שהדברים יהיו לעילוי נשמתה, ושבקרוב ממש השם יאיר עינינו ויתקיימו בנו דברי המדרש (רבה במדבר, פרשה יט): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן (זכריה יד, ו), דְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִכֶּם בָּעוֹלָם הַזֶּה עֲתִידִין לִהְיוֹת צוֹפִים לָעוֹלָם הַבָּא!