מה המשמעות להיות חי (פרשת שבוע - ויגש)

[הדברים נכתבו מתוך שיעור של מו"ר ראש הישיבה, שנמסרו בשיעור פרשת שבוע, שנת תשנ"ה. הדברים עברו עריכה עם תוספות]

בפרשתנו בני יעקב חוזרים ממצרים לארץ ישראל ומבשרים לאביהם שבנו יוסף חי. וזה מה שאמרו לו (ויגש. בראשית מה, כו) "עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים". מה שאמרו לו שיוסף חי, כוונתם היתה שיוסף איננו מת מבחינה גשמית, כמו שחשבו עד כה. אבל על פי הסוד הצדיק נקרא חַי, שח"י היא מידת היסוד שכינוי'ה גם צדי"ק. לכן שבישרו בני יעקב לאביהם שמצאו את יוסף הם קראו לו ח"י, שהוא עדיין עומד בצידקותו. ואחרי שראה יעקב את העגלות ששלח לו בנו האמין להם ואמר "רב עוד יוסף בני חי" (שם פס' כח).

בתחילה שסיפרו לו הבנים שיוסף חי, יעקב לא האמין שאפשר להיות כל כך הרבה זמן במצרים, ארץ הקליפה והזוהמה, ולהשאר חי, כלומר לא פגום במידת יסוד. אז הבנים הראו ליעקב את העגלות, שהם היו סימן החיים שיוסף עדיין קשור לתורת השם שקיבל מאביו יעקב. לכן אמר יעקב "רב עוד וכו'", יעקב הביע תוספת שמחה שיוסף חי (רש"י) וראה ברוח הקדש שיוסף עומד בצדקו (נצי"ב), וכל זה מורה על תקון מדת היסוד של יוסף, שהוא חַי.

כי הצדיק, הוא יוסף, גם כשנמצא בחושך גמור ומקום סכנת נחש ועקרב, ואח"כ בבית הסהר של אסירי פרעה, אינו נופל לעולם ביאוש. להיפך, הוא ממשיך לעשות את עבודת הבירור שלו, להוציא את הניצוצות שנפלו לתוך הקליפות, וזו עבודת הוצאת החיים מתוך מות.

עבודה זו היא סוד "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", היא רוחו של משיח. כי יוסף הוא בחינת צדיק שבמשיח (משיח בן יוסף) שאינו מאבד תקוה לעולם.

יה"ר שלעולם נהיה מחוברים לבורא עולם ותורתו, ולא ניפול אפי' ברגע קט לייאוש וחולשה.