מה צריכים לעשות במוצאי יום הכפורים (פרשת שבוע - בחוקותי)

"אם בחקותי תלכו". רש"י: שתהיו עמלים בתורה.

הרבה קולמוסים נשתברו על דברי רש"י הללו שמקורם במדרש, כדי להבין היכן מרומז בלשון הכתוב 'בחוקתי תלכו' ענין העמל והיגיעה בתורה, וזה נושא גדול ורחב בפני עצמו, מכל מקום נמצאנו למדים שגם כאשר עם ישראל לומדים את התורה ומקיימים את כל המצוות, אין די בכך כדי לזכות לכל הטוב המובטח בהמשך הפסוקים - "ונתתי גשמיכם בעתם וגו' ונתתי שלום בארצכם" וגו', אלא דווקא ע"י עמל התורה אפשר לזכות בכל ברכות התורה. הסיפור המיוחד הבא מובא בספר: "מעשה איש" חלק א', וממנו אפשר לקבל מעט מושגים עד היכן הגיע עמל התורה של רבותינו, ויהי רצון שנזכה גם אנחנו ללכת בדרכיהם ולזכות בכל ברכות התורה.

סיפר תלמיד חכם אחד שבצעירותו היה נמנה על באי ביתו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל פעם אחת במוצאי יום כיפור לאחר שסעד את ליבו בגמר התענית, שם את פניו לעבר ביתו מרן בחושבו ששעה זו היא בוודאי הזדמנות נאותה להיכנס, אולי בעת כזאת כאשר מרן עייף מעבודת היום יזכה ללקט משולחנו "פירורים" שאינם מזדמנים בשאר ימות השנה.

כשנכנס לבית מרן ושאלו לשלומו וכיצד עבר עליו היום הקדוש, אמר לו ה"חזון איש": שב, ברצוני לספר לך משהו.

הגאון ר' חיים מוולאז'ין (תלמידו המובהק של הגאון מווילנא) ייסד את הישיבה הגדולה בוולאז'ין. אחריו היה בנו ר' איצל'ה ראש הישיבה. כאשר הגיעה בתו לפרקה לקח לה חתן אשר לא הצטיין במיוחד בכשרונותיו ובלמדנותו. ומאחר שחתן זה עשוי להיות יורש העצר, כפי הנראה, היו טענות בפי קרובי המשפחה על שהחתן שנבחר אינו מתאים לייעודו הגדול.

ר 'איצלה שמע את הטענות, אך לא הגיב עליהן וציפה לשעת הכושר. שעה זו הגיעה במוצאי יום הכיפורים לאחר תפילת ערבית. כל הקהל עבר על פני ראש הישיבה כדי לברך ולהתברך ב"שנה טובה". משהגיעו אותם קרובי משפחה ביקשם להמתין לו הואיל וברצונו לומר להם דבר-מה.

כאשר חלפו הכל על פניו, נתפנה ר' איצל'ה לקרוביו ויצא איתם מבית המדרש. משם צעדו לאורך הפרוזדור עד שהגיעו לחדר צדדי. ר' איצל'ה דחף מעט את דלת החדר, ובהיפתחה ראתה כל הפמליא את החתן הצעיר רכון על גמרתו ושקוע בסוגיא. ניגש ר' איצל'ה לחתנו ואמר לו: "מן הראוי שתלך מקודם לטעום משהו אחרי הצום". השיב החתן: "כבר טעמתי!" פנה ר' איצל'ה אל קרוביו ואמר: "עתה יודעים אתם מדוע בחרתי בו? הקהל כולו עזב אך זה עתה את בית המדרש, ואילו הוא הספיק בינתיים לטעום וכבר יושב הוא ולומד."

לימים אכן נעשה אותו חתן לראש הישיבה, הלא הוא רבינו נפתלי צבי יהודה ברלין (הנצי"ב מוולאז'ין) זצ"ל.

כאן סיים ה"חזון איש" את סיפורו ופנה לאורחו הצעיר בשאלה: רואה אתה מה צריכים לעשות במוצאי יום הכיפורים? לא לבוא אל הרב כדי לשאול בשלומו, גם שעה זו אפשר וצריך לנצלה ללימוד!