עבודה זרה - סיפור אישי

האם יהודי מסוגל לעבוד עבודה זרה? סיפור אישי

אז במה אתה יהודי?.. רן ירה את השאלה אחרי שעה וחצי של הרצאה שלי על עצם העובדה הפשוטה שאין דבר כזה בורא עולם... אני יהודי בגלל צרוף מקרים פשוט, שבו נולדתי לאמא ואבא יהודים." עניתי, "הרי באותה מידה אם הייתי נולד להורים אפריקאים, הייתי אוחז חנית ומנסה לצוד לי אריות ביערות. יניב ברקע משמיע קולות מאופקים של צחקוק והדיאלוג ביני ובין רן צובר תאוצה מחדש.

רן מחייך את אחד החיוכים שלו שאני עוד זוכר מימי הצבא. בכל פעם שרן הרגיש, הבין או ידע שיש לו שפן בכובע, היה החיוך הזה מתפשט על פניו. ישבתי מולו וחיכיתי לראות עם איזה שפן אני עומד להתמודד הפעם..

רן חזר בתשובה בארה"ב ולא שיתף אותי בנושא. אני זוכר את הטלפון שקיבלתי ממנו כשהודיע לי שהוא חוזר לארץ, וביקש שאבוא לבקר אותו בבת ים בבית הוריו. לא אשכח את הרגע שבו פתחתי את הדלת וראיתי מולי "דוס" במלוא מובן המילה. חליפה, מגבעת, זקן ארוך וחיוך מעצבן של "ראיתי את האור"!.. כמו שפתחתי את הדלת כך סגרתי אותה מבלי להיכנס פנימה.

אחרי דקה של עיכּול מחוץ לדלת פתחתי אותה שוב והסתערתי עליו בכל "רמ"ח אברי ושס"ה גידי". "הפגישה הסתיימה מבחינתי, כשתחזור להיות נורמלי תודיע לי".

שלוש שנים לאחר מכן רן מודיע לי "חזרתי להיות נורמלי". באותם זמנים הייתי עסוק בלנהל מועדון מוצלח באילת והזמנתי אותו אלי לחגוג את "השיבה לנורמליות". מידי פעם היינו נפגשים ומדברים, אבל איכשהו את תקופת ה"דוס" שלו הוא אף פעם לא הזכיר ומבחינתי זה היה מעולה.. אנחנו חברים, אנחנו מדברים, אנחנו מבלים, סוף פסוק. אבל עכשיו..

אני מנהל מועדון מוצלח במנצ'סטר, יניב קׇנין של חברת אופנה צרפתית בלונדון. רן מקים חברת הגברה בישראל ושלושתנו נמצאים בלונדון בדירת רווקים של יניב, זורמים אל תוך הלילה בשיחות על עניינים שונים ומשונים. עד שרן שאל אם אני חושב שיש בורא לעולם?

אמנם אני לא גאון גדול אבל טיפש וודאי שלא. כל חיי אני זוכר את עצמי קורא כל ספר שנזדמן לידי, כשרבים מהם קראתי יותר מפעם אחת. ממילא הייתי מלא וגדוש בידיעות רחבות לענות על השאלה. אם יש בורא לעולם הוא שאל ואני עניתי בפשטות: אין דבר כזה! והוספתי מערכת שלימה של ראיות והוכחות מדעיות לבסס את דברי. שעה וחצי של הרצאה מרתקת מאת יצחק פרץ בפני יניב האינטלקטואל ורן המבולבל שאין כאן לא עולם הבא, לא שכר ועונש, ולא בורא לעולם. אתה חי - אתה מת וזהו!! הייתי כל כך משוכנע וכל כך משכנע שהייתי בטוח שרן יפסיק עם השאלות ויבין את המסר, ואפשר להמשיך.. למסיבה הבאה. אבל החיוך הזה.. החיוך של "השפן בכובע" השאיר אותי דרוך ומצפה לבאות.

גדלתי במשפחה מסורתית בשכונת עוני בנתניה, בבית שמרו קצת מההלכות והרבה מהמסורת, היהדות הייתה ברקע אבל לא מחייבת. כל עוד גרתי בבית הוריי פעלתי עפ"י הקודים של הבית, אבל ברגע שיצאתי לגור לבד, אז הקודים נפרצו, אין שבת, אין כשרות, אין צניעות.. אין כלום.

הכל מותר,חוץ מלהיתפס בקלקלתך.

היום אני גר במנצ'סטר, מנהל מועדון מפורסם וחי חיי הוללות, לבוש כמו גוי, מתנהג כמו וגוי, נראה כמו גוי, בקיצור גוי! רן חייך וסיכם את תמצית ההרצאה שלי: "לדעתך יצחק אין עולם הבא אין שכר ועונש אין בורא לעולם אין כלום נכון?" הוא שאל.

"בדיוק כך" עניתי.

אם כך הם הדברים אמר רן, "אז אין לך שום בעיה עלי אדמות אם אני אניח פסל כאן באמצע החדר ואתה תשתחווה לו". (זה היה השפן) נאלמתי דום.

אני? להשתחוות לפסל. הרגשתי שמשהו נתקע לי עמוק בגרון..

"נו נו יצחק" אמר רן "הרי אין כלום, מה אכפת לך להשתחוות?"

"אתה יודע, אני מוכן אפילו לשלם לך הרבה כסף בכדי שתעשה את זה. אני אניח פה איזה פסל מסוים וסכום כסף מכובד לידו, אתה תשתחווה והכסף שלך"..אמר ברצינות תהומית.

"אני לא מסוגל.." לחשתי, "למה?" שאל רן בחזרה.

אני לא יודע להסביר, אבל אני לא יכול להשתחוות לפסל!

רן חייך ולחש לי "זה היהודי שבך" שאינו יכול להשתחוות לפסל.

"זה בכלל לא קשור" גמגמתי תוך שאני מנסה לדלות תשובה הגיונית לפינה אליה נדחקתי.. את חבל ההצלה סיפק יניב שתפקד עד כה כצופה לא פעיל מהצד.

אני חושב, אמר יניב, "שהאינטלקט שלך לא מרשה לך לכופף את עצמך בפני מעשה ידי אדם"

לא כל כך הבנתי מה הוא אומר, אבל זה היה נשמע יותר טוב מלהסכים לרן ולהודות לטענתו שזה היהודי שבי.

רן לא וויתר והמשיך..

"בכל יהודי יש נקודה חבויה שמסתתרת מתחת להמון שכבות של כיסויים. אצלך יצחק, אתה לבוש, חושב ומתנהג כמו גוי לכל דבר אלא שבתוכך פנימה יש נקודה יהודית שורשית שמחברת אותך לבורא עולם. להשתחוות בפני פסל פירושו להתנתק לחלוטין מבורא עולם אבל אתה עדיין מחובר. אולי בע"ה יבוא יום ותתחבר יותר ליהודי שבך".

שלוש שעות נסיעה מלונדון למנצ'סטר והשיחה הזאת חוזרת ועולה לי בראש פעם אחר פעם. לא הצלחתי להירדם עד שישבתי וכתבתי את כל תוכן השיחה ביומן מסע שבו הייתי כותב את הגיגיי וחוויותיי.

כשסיימתי לכתוב סיכמתי לי: רן אומר שאני לא יכול להשתחוות בפני פסל (עבודה זרה) מפני שאני יהודי, יניב אומר שהאינטלקט שלי לא מאפשר לי לבטל את עצמי בפני מעשה ידי אדם.

אני לא יודע מי מהם צודק.

מוצאי שבת.. תמוז תש"עא..

ברוך אתה ה' המבדיל בין קודש לחול. אני יושב בבית שלי מוקף ספרית קודש.. נשוי לאשה צדיקה ...אבא לשלושה ילדים מקסימים... אברך מן המניין, אשתי שואלת מיד לאחר ההבדלה אם יש לי מה לעשות? כן אני עונה.. בקשו שאכתוב את הסיפור שלי, סיפור על: אחד מבולבל, אחד אינטלקטואל ואחד שחשב שהוא גוי.

היום אני יודע מי מהם צדק.