אנוכי ואנוכיות לפי היהדות
מהם הפירושים של המילים אנוכי ואנוכיות לפי היהדות?
"איש הישר בעיניו יעשה" – אין לאיש זכות להתערב במעשי, ואינני חייב דבר לאיש, לעם או לחברה, אלא אם כן זה מתנגש ברצון פרטי אחר או חוק שאני חייב לשמור, מיסים וחשבונות שאני חייב לשלם. מעבר לכך "איש הישר בעיניו יעשה" - אם מתאים לי אני עושה ואם לא, לא!... נשמע מוכר לא?
זהו הגבול הדק שבין דמוקרטיה לאנרכיה או באופן יותר מדויק בין אנוכי לאנוכיות. ל'אנוכיות' שכזו נתפסה החברה הישראלית בסוף ספר שופטים, ולה תוצאות חמורות: פסל מיכה, פילגש בגבעה, ההרג ההדדי בין ישראל לשבט בנימין.
המילה 'אנוכיות' נגזרת מהמילה "אנוכי" בתורה. 'אנוכי' הוא הביטוי העמוק ביותר ביחס למציאות הבורא ייחודו ואחדותו. בתחילת גילוי התורה בהר סיני (עשרת בדיברות) הייתה האות 'א' של הדיבר הראשון "אנוכי ה' אלוקיך" גילוי יחודו הבלתי נתפס של הבורא. באות 'ב' של "בראשית" בתחילת התורה באה לידי ביטוי אחדות הבריאה: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" (אלוקים בכוונה הפשוטה -שהוא בעל הכוחות כולם). אחדות הבריאה אפשרית רק משום תפיסה והבנה של ייחודיות אחת ממנה משתלשלת כל המציאות, היא הבורא. בהר סיני שמעו זאת כל עם ישראל, יחודו ואחדותו של הבורא נתגלו כדבר אחד: "אנוכי ה' אלוקיך". (שם הויה בכוונה הפשוטה - שהוא אדון הכול היה, הווה ויהיה, מתגלה כבעל הכוחות כולם).
אנוכיות היא תפיסה מעוותת של המציאות, תפיסה של כוחות נפרדים, התפרטות הבריאה ושלילת התקשרות הפרטים למקור אחד. אנוכיות תביא אותך לעבוד עבודה זרה!, כי כבר יש עוד כוחות בעולם. ואם לא עבודה זרה ממש אז את עצמך תעבוד, הרי אתה ייצור אנושי, אוטונומי, בעל יכולת בחירה חופשית, אתה מרגיש ייחודי ולא תלוי באף אחד, אז בוודאי אתה חש "שהכול מגיע לי". לכן אם לא תפסתׇ בפעם הראשונה, והשמיעה הראשונה לא הייתה שלימה, אז הדיברה השנייה באה לשלול כל אפשרות של אנוכיות שכזו באמרה: "לא יהיה לך אלוקים אחרים וכו' ".
פריצת גדר מאנוכיות שכזו הייתה בימי שפט השופטים: "ויהי בימי שפט השופטים ויהי רעב בארץ" (מגילת רות)...ימים שאין מלך בישראל, אין שופט מוכיח את העם, איש הישר בעיניו יעשה. חז"ל במליצתם אמרו שהיה זה דור ששפט את שופטיו. התוצאה: ההשגחה מסתתרת מהם.. הברכה נלקחת, ומיד מידת הדין שופטת אותם: "ויהי רעב בארץ" – לייסרם ולצרפם.
הרקע והסיבות לתופעה: אחרי כיבוש והתנחלות ארץ ישראל במנהיגותו של יהושוע, כאשר לכול אחד מישראל חלקת אדמה השייכת לו לעבוד ולקצור, גפן ותאנה לשבת תחתם בשלווה, רכוש והון פרטי שניתן להגדיל ולהאדיר. הזיכרונות מגאולת מצריים קריעת ים סוף, קבלת התורה בהר סיני וההליכה המשותפת במדבר במשך ארבעים שנה בהשגחה ניסית נראים רחוקים, משהו נרדם בלב, כבר לא כל כך אכפת.
"וימת יהושע.. ויקברו אותו" , ללא הספד, ללא הכרת הטוב, בלי להעריך את כל מה שמנהיג ונביא זה עשה למענם. קברו אותו וזהו!.
בעולם הישגי כשכל מה שמעניין הוא ההתפתחות האישית שלי, הקריירה שלי, החיים הפרטיים שלי, מתפתחת אדישות לזולת, צביעות וציניות איומה ביחס לכל מה שלא קשור אלי ולא מדבר עלי.
החומרנות והאנוכיות גואים, נראה שמשבר כלכלי חברתי עומד לפרוץ, אפילו אלימלך שהיה מגדולי הדור ופרנסיו, שכולם תלו עיניהם בו שיעזור לאחות את הקרע החברתי כלכלי בעם, ברח כשועל יחד עם משפחתו ל"שדי במואב", ירד מהארץ לחו"ל. בצרוּת עינו החליט כי אין תקנה למצב הנוכחי והעדיף את האינטרסים הפרטיים שלו על פני אומה שלימה, כמובן שאף אחד לא עוצר אותו "כי אם אני מתערב לו בחיים היום , מחר אחרים יתערבו גם בחיים הפרטיים שלי"– "לא מתאים לי!".
מעצם תפיסת ה"אנוכי" של בורא אחד, יחיד ומיוחד מתחייבת ההבחנה ש"עולם חסד יבנה", תכלית הבריאה היא ההטבה לכל הברואים. מאותה נקודה ממש בה האנוכיות מרקיעה שחקים, החברה מתפרקת והייאוש גובר מופיעה 'רות'–הנסיכה הצעירה, הלכה לארץ נוכרייה אחרי אישה זקנה וגלמודה, לתמוך את גורלה בהאזנה חרישית", "ותאמר רות (אל נעמי) אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך כי אל אשר תלכי אלך.. עמך עמי ואלוקיך אלוקי, באשר תמותי אמות .. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף כי המוות יפריד ביני ובינך", מפרש האבן עזרא את המילים – עמך עמי: "לעולם לא אעזוב תורת ישראל וייחוד ה' ". רות תפסה והבינה את אחדות הבריאה וייחוד הבורא, ומה הן הפעולות המחייבות אותה בעצם גלוי זה: זהו החסד שעליו אמר ה' בפי הנביא: " כי באלה חפצתי.." כדי להציל עם משקיעתו ולתת אפיק חדש לחייו, אין צורך בפעולות שיזעזעו את העולם על יושביו, אלא במעשים קטנים שבין אדם לחברו, זוהי הדרך המובילה ליצירת בריאה חדשה. עתידו של העולם בנוי על קירבת בני אדם ועל יחסי החסד ביניהם. אין בכוחו של שום יסוד אחר לתקן ולרומם את האנושות שתצא מתוך מצריה זולת החסד, שהוא סוד ראשיתה של הבריאה וסוף מטרתה. ("נחלת יוסף" על מגילת רות). מ"רות" משתלשלת מלכות דוד- מלכותו של משיח. הוא שמחבר את מלכות שמיים ומלכות הארץ לגלות שהכול אחד. הוא שיסיר את כל מחיצות האנוכיות שמעלימות את החסד הפשוט של הבורא.
