ישראל, העם הנבחר (פרשת שבוע - בראשית)

התורה מתחילה ב"בראשית", מעשה בראשית – בריאת העולם. שמים וארץ (גשמיים ורוחניים) וכל אשר בם.

ושואלים חכמנו, למה נאמר "בראשית" עם בי"ת? כי היה צריך לכאורה לומר "ראשית" – 'ראשית ברא אלוקים שמים וארץ', למה "בראשית"? מה הכוונת בתוספת אות בי"ת?

וביארו לנו, שכוונת האות בי"ת היא למילה "בשביל", כלומר, בשביל-ראשית.

והפירוש, בשביל מי שנקרא "ראשית" ברא הקב"ה את השמים ואת הארץ (את העולם כולו).

ומי הוא זה שנקרא "ראשית"? אלו ישראל. שנאמר " קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה וכו'". (יש עוד שנקראו ראשית שגם הם בכלל זה, כגון התורה וכו').

זה לא סוד שעם ישראל מכיר בעצמו כחשוב ועליון על כל העמים. העם הנבחר.

אמנם לעומת זאת, רואים מציאות הפוכה לגמרי לכאורה, שבתודעה הכלל עולמית "לא סופרים" את עם ישראל ולא את ארץ ישראל. אפילו, לא מודעים לקיומם. היהודים לא מעניינים את הציבור בעולם. הם לא נושא מדובר בעולם, ולא נתפסים כמשהו מיוחד בעיני שאר העמים. ואף יש המוני המוני אנשים בעולם שבכלל לא יודעים מה זה יהודי, וגם לא מעניין אותם לדעת. בקיצור - בתודעת העולם ל"יהודים" יש משקל כמעט אפסי.

לאור המציאות הזו - איך יתכן שיהיה עם כזה (לא מעניין ולא ידוע) - חשוב ועליון כל כך כפי שהוא תופס את עצמו?.. איך יתכן שיהיה ה"עם הנבחר" בזמן שכמעט ולא מכירים בו, ואין לו כמעט משקל וחשיבות בתוך כל ההתנהלות העולמית הגדולה..?

לפני התשובה לשאלה זו, נחזק עוד קצת את תמונת מציאות זו - שהיהודים לא תופסים מקום בתודעה העולמית. ונראה שתמיד זה היה כך, אפילו בזמן בית המקדש (חוץ מתקופה קצרה מאוד בזמן מלכות שלמה המלך עליו השלום).

לדוגמא, בזמן אימפריית מצריים העתיקה, עשו מהיהודים עבדים (כידוע..) עינו אותם התעללו בהם, לא 'כבוד' לא 'הכרה במעלתם'. אלא ביזוי וזלזול.

ובמלכות פרס, שמלכה על 127 מדינות, היו היהודים מפוזרים בהן בגלות, ולא נחשבו לכלום, עד שכשרצה המן לסגור חשבון אישי עם מרדכי היהודי היה צריך לספר לאחשורוש מלך פרס שישנו איזה עם אחד מפוזר ומפורד בכל מדינות מלכותו וכו' (כידוע..).

אחרי כמה מאות שנים, בזמן מלכות אלכסנדר מוקדון שהייתה כמעט בכל העולם כולו, הלשינו הכותים על היהודים שמרדו במלכות, ומיד בא עם צבאו להחריב את ירושלים כעוד איזו "מדינה מורדת" בין כל המדינות הרבות שבמלכותו הגדולה. (את סוף הסיפור אתה יכול לקרא בספר יוספון). ועוד רבות רבות אז והיום.. אז הנה, תמיד עם ישראל היה מהעמים הפחות ידועים ומדוברים בעולם הגדול.

וכדי בכל זאת לראות בעם הזה איזה רמז למשהו יוצא דופן - צריך להיות היסטוריון גדול ומומחה, שבאמת התאמץ להתבונן בהיסטוריה העולמית בראיה אמיתית וכוללת. [כגון, ארנולד טוינבי, מגדולי ההיסטוריונים של המאה הקודמת, שסוקר בספרו (A Study of History עמוד 194) את עליתן ושקיעתן של 21 תרבויות: המצרית, האינדית, הסינית הקדומה, הכרתית, השומרית, המאיה, הסורית, ההודית הקדומה, החיתית, ההלנית, הערבית, הפרסית, ההינדואית, המקסיקנית, היוקטנית, הבבלית, הנוצרית- אורתודוקסית ברוסיה, הנוצרית- אורתודוקסית מחוץ לרוסיה, תרבות המזרח הרחוק ביפן וקוריאה, תרבות המזרח הרחוק מחוץ ליפן ותרבות המערב. וכותב "...אבל, שמירת הזהות הלאומית מצד אומה ללא עצמאות מדינית, ללא שפה מדוברת אחידה, אומה שאינה מרוכזת אלא מפוזרת על כל קצוות תבל ולמול רדיפות נוראות רצופות – זוהי תופעה כה לא רציונאלית שלמולה ניצב כל היסטוריון פעור פה"].

ואם כך היא המציאות של עם ישראל, היהודים - עם קטן ולא מוכר בתוך העולם הגדול והמלא בעמים גדולים מקצה לקצה שכלל לא מודעים לקיומו ולא סופרים אותו - אם כן, האם זה לא בדיחה שיחשוב עצמו כ"עם הנבחר"...? החשוב מכולם.. מרכז האנושות..?! לכאורה צריך להיות ממש טיפש (או עיוור) כדי לחשוב כך..

אז אם נשאל את ההיגיון האנושי - וודאי שיגיד שזה בדיחה לחשוב כך. אלא מה, שידיעה זו לא נובעת מאיזה הגיון אנושי, אלא ממה שהודיע לנו הקב"ה בתורה בפירוש, בפרשת ואתחנן (דברים ז):

"כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ: וּנְתָנָם ה' אֱלֹהֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהִכִּיתָם הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם לֹא תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם... כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לה' אֱלֹהֶיךָ בְּךָ בָּחַר ה' אֱלֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם בְּיָד חֲזָקָה וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם: וְיָדַעְתָּ כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ הוּא הָאֱלֹהִים הָאֵל הַנֶּאֱמָן שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לְאֹהֲבָיו וּלְשֹׁמְרֵי (מצותו) מִצְוֹתָיו לְאֶלֶף דּוֹר...".

הרי שהקב"ה מעיד עלינו שאנחנו המעט מכל העמים. ואף על פי כן בחר בנו. הפוך מההיגיון לכאורה.. ולמה בחר בנו - מאהבתו אותנו ובזכות אבותינו, וכפי שכתוב גם כן בפרשת עקב (דברים י): "הֵן לה' אֱלֹהֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ: רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק ה' לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה".

כל מי שהרגיש פעם אהבה בכל עוצמתה יכול להבין משהו מהדבר הנפלא הזה. שכשאוהב מישהו באמת בכל לבבו, כאהבת איש ואשה (שבה נמשל הקשר בין הקב"ה לישראל בהרבה מקומות) התחושה היא שאת כל העולם הוא היה נותן עבור האהבה הזו, וכל העולם כולו הרי הוא כאין וכאפס כנגד האדם האחד שהוא אוהב. "מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ" (שיר השירים ח) אפילו את הירח היה קוטף עבורה... ואפילו שהיא אישה אחת יחידה בתוך מיליארדי נשים בעולם - בעיני אוהבה היא כל העולם כולו. כאן "הריבוי" לא מוכיח כלום על חשיבות, אלא להפך.

לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים: כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם וכו'.

אברהם אבינו, נקרא אוהבו של הקב"ה "אברהם אוהבי". כל מה שפעל בעולם בא מכח אהבה זו (שגם אנחנו מצווים להשיגה, כפי שכתוב: "ואהבת את השם אלוקך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך"). אברהם אבינו נקרא "אברהם העברי" על שם שהיה מעבר הנהר. כלומר, אברהם מעבר אחד של הנהר וכל העולם מהעבר השני. הוא לבדו. אהובו של הקב"ה. למרות שאף אחד לא הכירו ולא שמע עליו (בתחילתו), הוא לא עניין אף אחד מכל אותן אימפריות שהיו אז בעולם - כל זה לא שינה כלום לעובדה הזו שאותו בחר הקב"ה ואותו אהב ועבורו ברא את כל העולם כולו. וכפי שרמוז בבראשית "אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם" (בראשית ב) "בְּהִבָּרְאָם" אותיות באבהרם. בשביל אברהם. ממנו הוציא את עם ישראל להיות לו לעם בעולם הזה. אף על פי שהם המעט מכל העמים, לא מוכרים ולא מעניינים את רוב אנשי העולם, כפי שהיה אברהם אבינו בתחילתו, "אחד קראתיו" - כל זה לא משנה כלום לעובדה שהם העם הנבחר, האחד, שבו חפץ השם ואותו אוהב, "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם, כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים, כִּי מֵאַהֲבַת ה' אֶתְכֶם...".

אמר ריש לקיש (מחכמי הגמרא): אמרה כנסת ישראל לפני הקב''ה: רבונו של עולם, אדם נושא אישה על אשתו ראשונה - זוכר מעשה הראשונה, אתה עזבתני ושכחתני!

אמר לה הקב''ה - ביתי, 12 מזלות בראתי ברקיע, ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל, ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון, ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון, ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון, ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא, ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו שלש מאות וששים וחמשה אלפי רבוא כוכבים כנגד ימות החמה ( - כלומר כל מערך כוחות השמים והגלקסיות כולן) - וכולן לא בראתי אלא בשבילך! ואת אומרת עזבתני ושכחתני...?!".

אז הבנו שלהיות 'מעטים' זה לאו-דווקא חסרון. אפילו יתרון. אבל עדיין לא מובן איך יתכן שהעם המיוחד הזה - העם בו בחר בורא עולם ואותו הוא רוצה - יהיה כל כך שפל ומפוזר בין העמים...?! כי זה בוודאי מצב לא ראוי ולא נכון! ושום היגיון לא יקבל, ש'עם השם' יהיה שפל, במקום להיות יקר ועליון!

אלא שחסרה לנו הבנה קטנה, הבנה בקשר האהבה העמוק והנורא הזה בינינו לבין אבינו שבשמים.

בשביל זה רק נקדים עניין אחד - שמאז חטא אדם הראשון וגירושו מגן עדן, נמצא העולם במציאות של "הסתרה". כלומר, הקב"ה לא מנהיג את עולמו באופן גלוי, כך שכל אחד יכול להצביע ולומר זה אלוקינו! הנה מלכנו! אלא באופן "נסתר", מתחבא כביכול מאחורי מסכת "הטבע".

עד שיושלם תיקון חטא זה ותשוב ההנהגה הראשונה כפי שהייתה באופן גלוי וברור. שידעו הכל שהשם אלוקי ישראל מלך, מלכו של עולם, ומלכותו בכל.

זאת אומרת, לא רק אנחנו, העם הנבחר, נמצאים בשפלות, לא ידועים ולא מפורסמים בין העמים, כי גם בורא עולם כביכול, מלכנו, - ממשלתו בעולם גם כן נסתרת ונחבאת.

אנחנו, עמו, והוא יתברך - שנינו כביכול, בהסתר ושפלות. קשורים זה בזה.

וכדרך ששני אוהבים, אשר כל אחד אכפת לו מאוד מזולתו, והוא כואב את כאבו - כך הקב"ה מצטער כביכול על שפלותנו. ואנחנו מצטערים על הסתר מלכותו בעולמו.

ובאמת, שאנו בכל מעשינו, מכוונים 'לגלות כבוד שמים', להודיע אלוקותו בעולם [כגון כעת במצות סוכה, שהיה ראוי להיות זמנה באביב (ניסן) בזמן שיצאנו ממצרים, אך אנו עושים אותה בתשרי - סמוך לירידת הגשמים, כשכולם נכנסים הביתה אנחנו יוצאים החוצה!.. ולמה? כדי שישאלו אותנו מה אתם עושים?! ונוכל להשיב: את רצון בוראנו, שכך ציוונו. ובזה לפרסם ממשלתו ולהראות עשיית רצונו], והוא שומר לנו זכות זו באהבתו אותנו, וממתין לנו ליום בו ישוב לגלות מלכותו, אז ינשאנו שוב, להיות אור לעמים.

כך מגלה לנו התורה בפירוש, בתחילת הגלות של ישראל, בשעה שירד יעקב אבינו עם בניו (בני ישראל) למצרים, והיה יעקב אבינו ירא מכך, אמר לו הקב"ה: "...אַל תִּירָא מֵרְדָה מִצְרַיְמָה כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ שָׁם: אָנֹכִי אֵרֵד עִמְּךָ מִצְרַיְמָה וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה..." (פרשת ויגש).

כאן גילתה לנו התורה את המציאות המופלאה הזו - קשר האהבה העמוק והנורא הזה - שבשעה שישראל בירידה - הקב"ה איתנו יחד שם כביכול. "עימו אנכי בצרה". וכשישראל בעליה אז "וְאָנֹכִי אַעַלְךָ גַם עָלֹה" - גם הקב"ה כביכול מתעלה עמנו (כפי שמבאר "בית הלוי").

את כבודו ית' הוא קשר בכבודנו כביכול. וכפי שאנחנו עכשיו בשפלות, לא בתודעה העולמית, לא סופרים אותנו, לא מחשיבים אותנו, שונאים אותנו - כך גם מלכנו, מלכו של עולם, נעלם מבני אדם, לא בתודעה העולמית, לא סופרים אותו כביכול, לא מחשיבים אותו, חלק מכחישים וכופרים בו, וחלק מדברים בשמו טענות שאו ושקר.

הנהגתו את היקום כולו בכל רגע ורגע, שמים וארץ (רוחניים וגשמיים) וכל אשר בם - נעלמת.

ואנחנו, עמו ישראל, בני אברהם יצחק ויעקב - עלומים בין האומות.

אך כל זה זמני. כי במהרה יתקיים "וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי אוֹדִיעַ בְּתוֹךְ עַמִּי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אַחֵל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי עוֹד וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה' קָדוֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵל... וְנָתַתִּי אֶת כְּבוֹדִי בַּגּוֹיִם וְרָאוּ כָל הַגּוֹיִם אֶת מִשְׁפָּטִי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי וְאֶת יָדִי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָהֶם: וְיָדְעוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם... וְלֹא אַסְתִּיר עוֹד פָּנַי מֵהֶם אֲשֶׁר שָׁפַכְתִּי אֶת רוּחִי עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל נְאֻם אֲדֹנָי ה'" (יחזקאל לט).