מהו עמל התורה (פרשת בחוקותי)

פרשת בחוקותי מתחילה בהקמת תנאי בין עם ישראל לקב"ה, "אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ...". מתגלים פה שני דברים, קודם כל שיש ציווי ללכת בחוקות התורה. ודבר שני שציווי זה הוא תנאי לכמה ברכות המובטחות לאדם. כגון שירדו גשמים בעיתים שאין דרך בנ"א להלך בחוץ, תאכלו מעט והאוכל יתברך במעים, יהיה שלום בארץ, ולא רק שלא תהיה לכם מלחמה אלא אפילו חרב לא תעבור דרך ארצכם ממדינה למדינה, ורדפו החלשים מכם חמשה ומאה ירדפו אלף, ונפלו אויביכם לפניכם באופן ניסי, ויבנה ביהמ"ק. ואחרי כל זה (ועוד שלא כתבנו) ישנה הבטחה שתכנסו לגן עדן והקב"ה יטייל עמנו שם.  ומצד שני, המנעות מציווי זה טומן בחובו את ההפך ח"ו.

כדי שנשכיל איך לעמוד בציווי זה תחילה עלינו לדעת מה הוא כולל. אז מבחינת דקדוק לשוני (תורני) ה-ב' של בחוקותי היא ב' השימוש שיכולה להורות על כמה בחינ' של יחס למילה "חוקותי", אחת מאופני היחס היא בי"ת השימוש שמציינת מקום (בי"ת הכלי)[1]. לפי"ז צלה"ב מהו הציווי ללכת בְּחוקות. אם זה ציווי לשמור מצוות הרי כבר כתוב בהמשך ואת מצוותי תשמרו". ואם בלימוד תורה גרידא היה לתורה לומר "אם את חוקותי תלמדו". אם כן מאי בחוקותי תלכו. ועוד, למה דווקא חוקות ולא מצוות.

רש"י מבאר שהציווי הזה הוא מצות עשה לעמול בתורה. ובהמשך הפרשה מבאר שעמל התורה הוא לדעת מדרש חכמים. א"כ צלה"ב איך הציווי "בחוקותי תלכו" מורה על ענין עמל התורה. ועוד צריך להבין מהו העמל בתורה ומה מעלתו. ואיך זה קשור לענין ידיעת מדרש חכמים.

וזה לשון הנצי"ב מוולואז'ין (אחרי מות יח, ה) "...פי' חקים המה המדות שהתורה נחקקת בהם איך לדרוש ולהוציא מדיוק המקרא הלכות שלא נתפרשו". חוקות הם הכללים שנמסרו לחכמים (י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם[2], ויש ל"ב מידות[3], ויש תרי"ג מידות[4], ועוד ועוד) שעל ידם התורה שבכתב "נחקקת" בתורה שבעל פה, ומשם במציאות (ומפה הלשון חוקותי, שורש ח.ק.ק.). שכידוע שהתורה נחלקת לידיעות ולמידות. ה"ידיעות" הם ריבוי הפרטים שנמסרו לנו ע"י משה רבנו וחכמי המשנה והתלמוד, ובכללם פרטי הלכות[5] וההגדרות השונות למציאות[6] ועוד. והמידות הם הכללים שמאפשרים לקחת את הפרטים הנ"ל ולתרגם אותם למקרים מציאותיים שאנו נתקלים בהם ביום יום[7] במציאות המתחדשת של נפש האדם ושל העולם שמחוצה לו.

היכולת של הלומד תורה לקחת את דברי חז"ל ולתרגם אותם לאין ספור המקרים המציאותיים שנתקל בהם בחיי היום יום, ובכך להכריע כיצד עליו לנהוג בכל מקרה באופן שיהיה לרצון בוראו. זו המדרגה של לדעת מדרש חכמים.

ועל זה אמר החזו"א "האיש הזוכה לידיעת התורה, הוא הולך בין אנשים ונדמה כבן אדם, אבל באמת הוא מלאך, הדר עם בני תמות, וחי חיי אצילות, ומרומם על כל תהילה". ונראה לעניות דעתי, שאותו אדם, כיון שרצונו לדעת בכל מקרה בחייו מה רצון בוראו ממנו, וכיצד עליו לפעול, הוא עסוק במחשבתו כל הזמן לנתח ולשקלל את הפרטים עם החוקים, בהתאם למציאות שלפניו, כדי לדעת כיצד בוראו מצוה ממנו לפעול בכל רגע. ואדם כזה הוא כמלאך החי בארץ.

וצריך לדעת, שגם לימוד החוקים והתורה בכלל, וגם הקיום המעשי של המצוות, עדיין יכול להיות בחי' חיצונית לאדם. אבל בתוך-חוקותי תלכו פירושו של דבר שאם כל הוית האדם, בשכל וברגש, נמצאת בתוך מציאות הפרטים והחוקים, ולפיהם הוא מכלכל את מחשבותיו, הרגשותיו ומעשיו, אז שם הוא מהלך.

משל לאדם הנוהג בתוך מכונית, בעת הזו כל הוייתו הפיזית והרוחנית נמצאת וחווה את אותו הנהיגה, כל המחשבות, ההרגשות והמעשים שלו (עכ"פ שנוהג באופן המתוקן והבטוח) נמצאים במציאות הרכב. העיניים מתרוצצות בין שלש מראות לשימשה הקדמית. יד אחת נעה בין מוט ההילוכים להגה ולמשענת היד. יד אחת מקושרת עם המחשבה בכל רגע כדי להכריע בכמה להטות את ההגה במידה המדויקת שהנסיעה תעבור בשלום. הרגלים מתרוצצות בין הדוושות השונות לבין נסיגה אחורה לכמה רגעי מנוחה. והלב מתעורר ומתרגש, ולעיתים נרגע, עם כל שינוי שקורה. אם משרד התחבורה היה רוצה להוציא הוראה לנהיגה בטוחה הם היו יכולים לפרסם סטיקר עם ההוראה "בנהיגה תלכו", תלכו בתוך המציאות של נהיגה, תהיו שם בכל הויתכם.

ואם כך זה בנהיגה כל שכן בתורה, שהיא הוראת הבורא לאדם כיצד להנהיג את חייו. כשאדם מנהיג את כל מחשבותיו, הרגשותיו ומעשיו בדרך התורה הוא נמצא בתוך התורה. ואם מדרש חכמים מונח לפניו והכלים המתאימים להמיר את הלימוד למעשה, אז בכל צעד במציאות הגשמית והרוחנית שלו הוא הולך בחוקותיו של הבורא.

ונ"ל שזה כוונת רש"י "לדעת מדרש חכמים", ז"א שלא מספיק זכרון של כל מדרשות חכמים, ולא מספיק לקיים, אלא צריך לדעת. והידיעה היא מידה ושיעור של חיבור[8] לדברי חכמים שמאפשר לדבריהם גם לחלחל ולהשפיע על כל רוחו ונפשו.

והמציאות הזו של להיות קשור כל הזמן לדרך הנכונה והישרה לרצון בוראו היא מציאות של ידיעה ומאמץ, והיא עמל התורה . מאמץ והתייגעות בתורה להתחבר ולקיים ברמ"ח חאיברים ושס"ה גידים את התורה, את רצון הקב"ה. וזה ההליכה בתוך החוקים, המאמץ והיגיעה במדרשות חכמים להביא אותם אל חיינו.

מכאן צריך להבין מדרש נוסף של חכמים, שהקב"ה מתאוה לעמל התורה של ישראל... יהיה ביקוש, נשתדל בע"ה לכתוב על זה כמה מילים...

[1] נלקח מספר המכלול לרד"ק. יש עוד אפשרויות לבי"ת השימוש, אלא שאלו המתאימים לפסוק שלנו

[2] שהם מסורת ממשה רבנו, שקיבל בהר סיני.

[3] מברייתא דר' אליעזר

[4] ראה מלבי"ם, אילת השחר

[5] כמו הלכות נטילת ידיים, ברכות וכו'

[6] כגון רמות של טומ'. מדרגות במעשי עבירה, מדרגות של תשובה, מה נקראת יונה קטנה ומה גדולה וכד' (שלכל הגדרה יש השלכות הלכתיות שונות)

[7] כמובן שידיעת הפרטים והמידות זה רק תחילת הדרך, כי כדי לדעת איך להשתמש בהם בצורה נכונה צריך שימוש של תלמידי חכמים שמקנה למשמש "דעת תורה", והיא מקנה את שלמות החכם, שיכול לתרגם את התורה לחייו המעשיים. וזה ענין למאמר נפרד...

[8] שכידוע שסתם דעת היא חיבור