לשם שמיים (פרשת השבוע - צו)

מסופר בפרשתינו אודות עבודת שבעת ימי המילואים, שהחלו ביום כ"ג באדר. ביום זה לקח משה את אהרן אחיו ובניו הכהנים והקהיל את כל העדה אל פתח אוהל מועד. משה הלביש את אהרן בבגדי הכהן הגדול ומשח אותו בשמן המשחה, וכן הלביש את בניו ומשח את המזבח והקריב קרבנות מיוחדים כפי שמסופר באריכות.

לפני שמשה רבינו מתחיל בכל המעשים הנ"ל, הוא מכריז ואומר:

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעֵדָה זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשׂוֹת (ויקרא, ח' פסוק ה').

ומפרש רש"י: דברים שתראו שאני עושה לפניכם צוני הקב"ה לעשות, ואל תאמרו לכבודי ולכבוד אחי אני עושה.

לכאורה כוונת רש"י היא שמכיוון שמשה רבינו בא לעשות כעת מעשים שיחלקו כבוד רב לאחיו: מלבישו את בגדי הכהן הגדול המפוארים וסך אותו בשמן המשחה החשוב, וממילא יהיה זה כבוד גם עבור עצמו, על כן הוא מדגיש לפני כל מעשיו שלא יעלה על הלב שהוא עושה את כל המעשים האלו מדעתו, אלא על הכל נצטווה מאת השם.

אמנם יש שמקשים על פירוש זה, וכי יעלה על הדעת שיעשה משה רבינו מדעתו דבר שלא נצטווה? על כן יש מפרשים שכוונת רש"י היא שמשה רבינו מעיד על עצמו, שאף על פי שהוא עתיד לעשות מעשים שיגיע מהם כבוד גדול לאחיו וממילא גם לעצמו, שלא יעלה על דעתם שיש לו הנאה של כבוד עצמו במעשיו, אלא כולם הוא עושה רק בגלל שנצטווה ע"י הקב"ה!

מפירוש זה נוכל ללמוד מסר חשוב שילווה אותנו למשך החיים. יהודי צריך להשתדל ולפעול ולעשות כמה שיותר במחשבה טהורה לשם שמים, בלתי לה' לבדו, כפי שהעיד משה רבינו על עצמו שהוא לא פעל "לכבודי ולכבוד אחי", אלא לשם קיום ציווי הבורא. המעשה הבא ישמש דוגמא מאלפת עד כמה הקפידו גדולי הדורות להיות נקיים מכל חשש נגיעות ואינטרסים ולפעול רק "לשמה". מהם נראה וכן מעשה!

הגה"ק חכם רבי צדקה חוצין מבגדד זי"ע הוזמן פעם לבוא לשמש כמוהל בברית שהתקיימה בשבת הרחק מביתו. לאכזבתו כשהגיע אל מקום הברית הודיע לו אבי הבן שהוא התחרט ולקח מוהל אחר... תגובתו של רבי צדקה היתה: 'אין לך מה לחשוש כלל, אינני מקפיד כלל'. אך בכך לא הסתיים הסיפור. כעבור דקות ספורות ניגש אליו האב במבוכה, והתנצל שהמוהל השני שכח את כלי אומנותו, ואולי יסכים כבוד הרב להרשותו להשתמש בכלים שלו? גם לכך נענה רבי צדקה בשמחה והשאיל את כליו. בדרכו חזרה הביתה, לא היה יכול מלווהו להסתיר את פליאתו: לא רק שהרב טרח להגיע ממרחקים והם מכבדים מוהל אחר, הם מרהיבים עוז לבקש את הכלים, איך אפשר לשתוק?! חייך רבי צדקה ואמר: כבר זכיתי בחיי למול אלפי ילדים, אבל בכל פעם עלולים להתערב כל מיני נגיעות ופניות, מאחר שהקהל חולק לי כבוד, וקשה למול בכוונה צרופה בלתי לה' לבדו. לא כן הפעם, כאשר לא מלתי בפועל, רק בשמים ממעל החשיבו לי כאילו עשיתי את המצוה, כי 'הנאנס ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה', ממילא תיזקף היום לזכותי מצוה זכה ונקייה מכל פניות!