אהבה מקלקלת את השורה - חינוך בפרשת שמות
חסכון לא משתלם ֎ אהבה מקלקלת את השורה ֎ מעשה נערות ֎ הכאה בדורנו ֎ על עצב ועיצוב
כיצד ניתן ללמוד מתוך פרשת שמות על הדרך הנכונה לחנך את ילדנו?
א. חסכון לא משתלם
"ואֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרָיְמָה אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ" (שמות א',א').
לכאורה המילים 'את יעקב' מיותרות.
במדרש (שמות רבה א',א') מובא הפסוק "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי י"ג,כ"ד), וחז"ל לומדים, ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו.
המדרש הנ"ל באריכות רבה ומופלגת מביא דוגמאות והמחשות לחצי הראשון ולחציו השני של הפסוק הנפלא שהנחיל לנו שלמה המלך.
כדי להבין משלי חכמים וחידותיהם, עיין בסוף המאמר כיצד תורצה השאלה הנ"ל.
המדרש מאריך על יחסי החינוך של אברהם-ישמעאל, יצחק-עשו, דוד-אבשלום ואדוניה,
ואלו דוגמאות לחצי הראשון של הפסוק הנ"ל.
וכן ביחסי החינוך של אברהם-יצחק, יצחק-יעקב, יעקב-שבטים, ואלו דוגמאות לחציו השני של הפסוק. שמו לב שהמדרש לא 'חושך שבטו' מענקי האומה, ולנו הקטנים לא נותר אלא לעיין ולהפיק מכאן לקחים ומסקנות על דרך החינוך הנכונה.
ב. אהבה מקלקלת את השורה
והנה לשון המדרש: 'מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו (כי תמיד זכר אברהם אהבתו) ולא רידהו (לא יסרו והוכיחו) ויצא לתרבות רעה ושנאהו (אברהם). מה עשה ישמעאל ? כשהיה בן 15 שנה התחיל להביא צלם (ע"ז) מהשוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד! - "ותרא שרה" ואמרה לאברהם "גרש האמה הזאת ואת בנה" שמא ילמד בני אורחותיו, מיד! - "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם...ויאמר אלוקים אל אברהם אל ירע בעיניך כל אשר תאמר לך שרה שמע בקולה", מכאן שהיה טפל לשרה בנביאות. עד כאן דברי המדרש . וצאיך להבין את לשון המדרש על ישמעאל 'כמו שראה מאחרים',
וכן יש ליישב סתירת המדרשים כאן וב"פרקי דרבי אליעזר" שם כתוב שיצא ישמעאל לתרבות רעה כשהיה בגיל 27 , ואילו כאן כתוב שהיה זה בגיל 15.
ג. מעשה נערות
וביאר ה'ידי-משה' (שם) שלא היה עובד ע"ז בלב שלם אלא בדרך שחוק 'כמו שראה מאחרים' (היינו חקיינות) והיה עובד רק בצנעה, אך בפרהסיא עבד רק בגיל 27.
וזה הפירוש במה שכתב "ותרא שרה" שרק היא הבינה בדבר רוע מעשיו. ע"כ. ולזה זכתה מצד מעלת הנביאות שבה ולכן אמר הקב"ה לאברהם "שמע בקולה" שמצד מעלת נביאות הוא זה. אך לולא נבואה זו לא היה מגרש אברהם את ישמעאל על-אף מעשיו המקולקלים ועל-אף טענת שרה שמא ילמד יצחק אורחותיו, וסברתו היא שרק מעשה נערות וחקיינות הוא זה ולא יצא עדיין לתרבות רעה, ואפשר עדיין לתקנו ולהחזירו למוטב ע"י שבט ומוסר, ולכן כתוב "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם", שידע שאם יגרשנו יוסיף חטא על פשע לצאת לתרבות רעה לעין כל (ענף יוסף, שם). וכמו שכתוב במדרש אח"כ ; 'מה היה בסופו ? כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות. ע"כ. (הדברים נוקבים והמבין יבין).
בס"ד.
ד. הכאה בדורנו
על דוד המע"ה אומר המדרש ; 'על שלא יסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה וגרם לדוד דברים קשים שאין להם סוף, וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם יותר ממלחמת גוג ומגוג'. יעוי"ש פירוט הדברים.
ומסביר ה'עץ יוסף' את כפילות המדרש שלא יסרו ולא רידהו, יסר – היינו תוכחה בפה,
רידוי – היינו בשבט מוסר ,אלא ששלב הרידוי וההכאה 1 היא בעוד הבן קטן, ותוכחה בדברים היינו משיגדיל 2 , שהרי אסור להכותו פן יבעט בו (בנו) ונמצא אביו מכשילו. ע"כ.
עלתה בדורנו השאלה האם נשתנו הדורות בעניין זה עד כדי כך שהפסוק 'חושך שבטו' וההלכות בשו"ע (יו"ד סי' רמ"ה) לא נאמרו על זמננו ? ואצטט מלשונו של הגאון הר' שמואל הלוי ואזנר זצ"ל ממכתב שכתב בעניין וז"ל : 'פשוט שכל הדברים שנאמרו ברוה"ק ובנבואה הם נצחיים ושייכים בכל זמן, ובכלל זה גם הפסוק 'חושך שבטו'. ורגיל אני לפרש כך; מדוע לא אמר דבר והיפוכו, כלומר 'חושך שבטו שונא בנו ואוהבו מכהו בשבט', אלא שהכוונה בפסוק כך היא; 'חושך שבטו' לגמרי הרי שהוא 'שונא בנו' שהרי על הבנים לדעת שקבלת עונש ע"י שבט מדרכי החינוך היא. אבל האב האוהב האמתי לא משתמש בהכאה אלא לעיתים רחוקות, ותמיד מנסה בדרך הישר שהיא 'אוהבו שחרו מוסר' דברים היוצאים מלב אב אוהב ללב בן אהוב. 3 ע"כ.
ה. על עצב ועיצוב
על אדוניה בנו של דוד המע"ה כתוב "ולא עצבו אביו מימיו" כלומר לא הוכיחו בדברים
ולא יסרו בשבט כל ימיו. הווציא זאת הפסוק בלשון 'עצב' מפני שדברי תוכחה מעציבים הם את הנפש. וכתב המלבי"ם (משלי, שם) מי שחושך שבטו מבנו מפני שיש לו געגועים עליו הרי ששונא הוא את בנו , מפני שמראה שהמייתו על בנו ואינו יכול לראות ולסבול את צער בנו מהתוכחה, וזה יותר חשוב לו מהתועלת שתצא לבנו מהתוכחה, ולכן נמצא שאוהב את עצמו ולא את בנו. עכת"ד.
אם ההימנעות מלהוכיח את הבן\תלמיד היא רק מפני שאנו יודעים שהדבר יצער אותו ואז יכביד עלנו הדבר ויקשה לנו לשאת ולהכיל את צערו, זה אינו שיקול אמיתי, שהרי הוא נובע מתוך נוחות אישית ולא מטובת הילד.
וזה כוונת המדרש בסופו שאומר ;'ואף יעקב יסר את בניו ורידה אותם ולימדם דרכיו', במילה 'אף' בא לרבות ולומר אף שהיה לו טורח גדול לייסר י"ב בנים לא נמנע מלעשות זאת (עץ יוסף). ולכן זכה שכולם צדיקים ולא היה בהם פסולת.
ובזה מתורץ מה ששאלנו בתחילת המאמר שמה שכתוב 'את יעקב' ר"ל שהשווה את כולם בצדקתם ליעקב שהוא עיקר וסיבה להם על-כך שייסרם והוכיח אותם וכולם מכוחו של יעקב.
ומאידך בהחלט צריך להביא בחשבון את עיתוי התוכחה מצד נפשו של הילד וכיצד הדברים יפעלו בו ויעשו בו רושם. כגון; אם הילד כועס עכשיו או נסער או עייף וכו' נמתין עם התוכחה עד לשעת הכושר המתאימה 4.
בס"ד.
המשך יבוא
עוד כתוב במדרש (שם) 'כל המייסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו' .
כיצד זה ייתכן ,
הרי תוכחה הוא דבר שקשה לכל אחד לקבל?
מתי מגיעה אהבה זו של הבן לאביו , האם מיד או לאחר זמן?
מה טיבה ומהותה של אהבה זו ?
הדברים ארוכים ועמוקים, ובעזה"י יבוא ביאורם במאמרים הבאים .
___________________________
הכאה המותרת ע"פ השו"ע; לא מכת אכזרי, אלא באופן קל. עי"ש פרטי הדינים בזה.
לאו דוקא אלא אפילו פחות מ-13 כל זמן שיש חשש שיתריס. (ברכ"י יו"ד סי' ר"מ) .
חשוב לציין כי בת"ת אנו לא משתמשים אף בהכאה המותרת וזאת מטעמים חינוכיים נוספים שאין כאן המקום לפרטם.
וכמו שראינו במאמר פר' ויגש על הפסוק 'מענה רך ישיב חימה ודבר עצב יעלה אף'.
